בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן תקדימי ערעור של עובדת ניקיון, וקבע כי רשות מקומית מאזור השרון תפצה אותה ב-50 אלף שקל על מחדל של הרשות במניעת הטרדה מינית מצד בכיר לשעבר ברשות.
בכך הפך בית הדין את החלטת הערכאה האזורית שפטרה את העירייה מאחריות, מכיוון שהעובדת הועסקה בתאגיד עירוני נפרד ולא ישירות על ידי הרשות.
במקביל, השופטים דחו את ערעורו של המטריד, מנהל אגף בכיר לשעבר בעירייה, שזכה בעבר בפרס נשיא המדינה.
המנהל חויב לשלם פיצויים בסך 600 אלף שקל בגין ניצול מרות קשה שנמשך כשלש שנים.
לפי פסק הדין, הבכיר ניצל את פער הכוחות העצום ואת מצוקתה הכלכלית והנפשית של העובדת, מתמודדת נפש, והתנה את העסקתה ואת מתן סלי המזון למשפחתה בקיום יחסי מין עימו.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, שהותירה על כנה את ההחלטה לאסור את פרסום שם הרשות, הגדירה בפסק הדין את הפרשה כמסכת אחת של הטרדה נמשכת, וקבעה כי חובות המניעה של מעסיק אינן מוגבלות רק לעובדיו הישירים. לפי השופטת, אחריות המעסיק חלה על כל אדם שעלול להיפגע מעובדיו במסגרת העבודה.
העירייה טענה להגנתה כי קיימה פעילויות הסברה והציגה לומדות, אך השופטים הבהירו כי מדובר במילוי חובות "טכני-פורמלי" בלבד שלא הוצגו לו ראיות מזמן אמת.
בית הדין הארצי קבע כי מעסיק נדרש לנקוט אמצעי מנע ממשיים, קונקרטיים ופרואקטיביים כדי לייצר אקלים ארגוני בטוח, במיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות הפיתוחים תלות תעסוקתית.
