בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דן בבקשה של אב להרחיק את אשתו לשעבר מבנם המשותף (בן שמונה וחצי). זאת בעיצומו של סכסוך גירושים שנמשך שנים וכלל טענות לאלימות מצד האם.
האב טען כי במהלך אחד מסופי השבוע אצל האם היא איבדה שליטה וזרקה על הילד צעצוע, בעטה בו, נעצה בו ציפורניים, שרטה אותו, מנעה ממנו לצאת מהבית ואף נעלה אותו בפנים.
לטענת האב, הילד ניסה להימלט, צעק לעזרת השכנים ואפילו ניסה לעקם את סורגי חלון הממ"ד באמצעות פטיש כדי לברוח.
לטענת האב, מאז אותו אירוע בנו מסרב לחזור לבית האם, ונכנס לחרדה בכל פעם שמזכירים את שמה. לכן ביקש האב שכל המפגשים יתקיימו אך ורק במרכז קשר.
אלא שהאם הציגה תמונה הפוכה לחלוטין. לדבריה, דווקא הילד תקף אותה, השליך לעברה צעצוע, בעט בה וניסה שוב ושוב לברוח מהבית בשעת לילה. היא טענה שניסתה רק להרגיע את האירוע ולהגן עליו, והוסיפה כי האב מנהל במשך שנים מסע הסתה קשה נגדה, המעודד את הילד להתנכר לה.
כחיזוק לגרסתה הציגה האם בדיקת פוליגרף, לפיה לא שיקרה כשהכחישה כי בעטה בילד, שרטה אותו או היכתה אותו. אמנם השופטת אלה פטל קבעה שאין לייחס לבדיקה משקל ראייתי, אך גם בלעדיה מצאה את גרסת האם מהימנה.
אחד הפרטים המעניינים בפסק הדין היה דווקא תוכן השיחות שקיימו אנשי המקצוע עם הילד. כאשר נשאל על מקרי אלימות מצד אמו, סיפר תחילה על שני אירועים בלבד, אך מיד לאחר מכן טען כי היו עוד "עשרת אלפים" מקרים. בהמשך אף כינה את אמו "נרקיסיסטית", והסביר כי למד את המושג מאביו. לפי תיעוד חקירתו אמר: "אבא שלי שאל אותי איך אני מרגיש… ואז אמר לי שהיא נרקיסיסטית".
גם האפוטרופסית לדין התרשמה שהילד מגיע לשיחות כשהוא מוכן היטב. לדבריה, הוא "מספר בהקפדה את פרטי האירוע, כמעט כאילו התכונן לכך… מדובר בביטחון של ילד שיודע שיש לו גיבוי מלא מאביו".
לדבריה, הילד ניהל את השיחה, חזר שוב ושוב על אותם משפטים כמעט מילה במילה, ואף הקפיד שהיא תרשום כל פרט.
האפוטרופסית לדין אף הזהירה כי מדובר בהתדרדרות חריגה ביחסי הילד עם אמו: "מתהווה בפנינו מקרה של התנכרות הקטין לאמו, בהיעדר בסיס עובדתי ממשי".
גם חוקר הילדים התקשה לקבוע האם ניתן להסתמך על גרסת הקטין. מחד, קבע שאין להתעלם מדבריו. מאידך, התרשם שהילד חשוף באופן קיצוני לסכסוך בין הוריו, וכי קיימות בדבריו "מגמות של העצמה והפללה", עד כדי קושי להעריך את מהימנותו.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
השופטת פטל נתנה משקל רב דווקא לעמדות כל גורמי המקצוע: העובדת הסוציאלית, האפוטרופסית לדין וחוקר הילדים – שאיש מהם לא המליץ על הוצאת צו הגנה נגד האם.
לדברי השופטת, מתן צו הגנה הוא צעד חריג וקיצוני, במיוחד כאשר משמעותו הפסקת הקשר השוטף בין ילד להורה והעברתו למפגשים בפיקוח. "המבקש לא הרים את נטל הראיה המוגבר להוכיח כי נשקפת לקטין מסוכנות מהאם", כתבה.
עוד ציינה השופטת כי גם אם ייתכן שהאם היתה יכולה להתמודד טוב יותר עם האירוע, אין מדובר באלימות המצדיקה את התערבות החוק.
השופטת אף התרשמה כי האם מצאה את עצמה מול ילד שאיבד גבולות, וכי תגובותיה היו ניסיון להתמודד עם סיטואציה כמעט בלתי אפשרית.
אחד הנימוקים המרכזיים לדחיית הבקשה היה דווקא מה שסיפר הילד עצמו. מחומר הראיות עלה כי הוא הודה שהיה זה שזרק ראשון צעצוע לעבר אמו, ולאחר מכן אף בעט בה – פרט שהאב כלל לא הזכיר כשפנה לבית המשפט.
בסיום פסק הדין מתחה השופטת ביקורת חריפה על התנהלות האב גם לאחר האירוע. לדבריה, למרות החלטות מפורשות של בית המשפט והמלצות כל גורמי המקצוע לחדש את הקשר בין האם לבנה, האב לא פעל לכך ואף העניק לילד, בן שמונה וחצי בלבד, כוח לקבל בעצמו החלטות שאינן תואמות את גילו.
"התנהלות זאת לכל הפחות מחזקת את המסקנה כי ההליך דנן מונע מעוצמת הקונפליקט, מרצון האב לשנות את זמני השהות, ולא מחשש ממשי לסיכון הקטין מצד האם", כתבה השופטת בהחלטתה, לפיה האב לא הצליח להוכיח שהאם מסוכנת לילד, ואף רמזה כי ההליך שימש ככלי נוסף במאבק המשמורת.
בהתאם נדחתה הבקשה לצו הגנה, והאב חויב לשלם 3,500 שקל לאם ו-3,500 שקל נוספים לאוצר המדינה.
במקביל הורה בית המשפט להמשיך בהליך הטיפולי למשפחה, בתקווה לעצור את הידרדרות היחסים בין הילד לאמו ולהוציא אותו ממוקד מלחמת ההורים.
ב"כ האב: עו"ד רחלי ממאן.
ב"כ האם: עו"ד אביבה אטיאס לנקרי.
בשם הקטין: האפוט' לדין עו"ד גל טורס.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
