בית משפט השלום בבאר שבע קיבל את עמדת המדינה ודחה תביעת נזיקין נגדה, מצד סרבר נורסטייב, שזוכה בהליך פלילי מתקיפת חברו לאחר שכבר הורשע בה. זאת בעקבות הסכמה אליה הגיעו הדוקר והקורבן, לפיה הקורבן יפוצה כספית בתמורה להסתרת פרטי האירוע, למרות שהיה ידוע להם כי נורסטייב נעצר בחשד לביצוע הדקירה.
התובע נורסטייב, הורשע בחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין, זאת לאחר שבמהלך 2006, בערב השנה החדשה, אירח בדירתו בבאר שבע את קונסטנטין אגייב, בוריס ניסימוב ורוסלן יושבייב. שוטרים שהגיעו למקום בעקבות תלונה על רעש מצאו את אגייב עם פצעי דקירה כאשר לידו עומדים נורסטייב וניסימוב, סכין בידו ועל בגדי שניהם שאריות דם. יושבייב, שהתברר לאחר מכן כמי שביצע את הדקירה, העמיד פני ישן בדירה.
כתב האישום הוגש בינואר 2007 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בינואר 2010 הורשע נורסטייב ובנובמבר אותה שנה נגזר עליו לרצות חמש שנות מאסר. נורסטייב ערער לבית המשפט העליון וביקש את עיכוב עונשו. באוקטובר 2011 ובהסכמת המדינה התקבלה הבקשה, ובשלב מאוחר יותר הודיעה המדינה כי היא מסכימה לקבל הערעור ולביטול הכרעת הדין הקודמת. לאור האמור, זיכה בית המשפט את נורסטייב מכל העבירות.
הודעתה של המדינה הגיעה לאחר שעד מדינה, במסגרת חקירה אחרת, סיפר כי ידוע לו שנורסטייב אינו הדוקר אלא יושבייב וכי התקיימה פגישת פיוס שבה השתתפו יושבייב, אגייב, ניסימוב וככל הנראה שגם נציג מטעם נורסטייב, במסגרתה סוכם כי יושבייב הדוקר ישלם פיצוי לנדקר, והוא מצידו לא יספר על זהותו. לאחר שהוכח כי יושבייב הוא הדוקר, הודיעה המדינה כי היא מקבלת את ערעורו של נורסטייב וחוזרת בה מכל האישומים, זאת למרות שנורסטייב לא היה נקי מכל עוון, כיוון שסייע להסתיר את זהות הדוקר ואף ניסה לסייע בהעלמת הסכין.
לאחר זיכויו, תבע נורסטייב את המדינה בטענה כי התרשלה בתפקידה וגרמה לו לנזקים נפשיים, בעקבותיהם החל בהליכי פשיטת רגל. באמצעות סנגוריתו, עו"ד מריה דובוב סרין, טען כי לאורך כל ההליך הוא טען לחפותו, המדינה הציגה בפני בית המשפט המחוזי ראיות כוזבות, לא בחנה לעומק את טענותיו, לא פעלה לגילוי האמת ורק עקב צירוף מקרים נדיר נתגלתה חפותו ובוטלה הכרעת הדין המרשיעה. נורסטייב בחר שלא לתבוע את יושבייב, אגייב וניסימוב, זאת למרות שהיה בידיהם בוודאות המידע ביחס למי הדוקר האמיתי. לאור האמור, הוציאה המדינה הודעות צד ג' לשלושה.
לעמדת המדינה, תיק החקירה מלמד כי ננקטו כל הפעולות הנדרשות, הראיות והעדויות הצביעו על אשמתו ונורסטייב בחר מצדו לשמור על זכות השתיקה ולא לשתף פעולה באופן מלא עמם או בעדותו בבית המשפט. בקו ההגנה שלו נמסרו גרסאות שאינן אמת, אלה הן שהובילו להרשעתו, ומשכך האשמה מוטלת עליו.
בית המשפט קיבל את עמדת המדינה, שטענת המעורבים כאילו הם אינם יודעים מה קרה אינה סבירה וכי ההסבר היחידי לכך הוא הסכם דמי השתיקה והפיצויים ששולם לקורבן. סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יורם ברוזה, קבע כי נורסטייב וניסימוב ידעו את זהות הדוקר ובחרו להסתירה מתוך קוד של כבוד, כי אגייב לא אמר אמת בעדותו וכי השקרים שגיבשו יחד כלל המעורבים הובילו להרשעתו של נורסטייב.
לפיכך, לאור היעדר אשמה מצד המדינה, השופט חייב את ניסימוב, יושבייב ואגייב בהוצאות לטובת המדינה בסך 35 אלף שקל (4 בפברואר). נורסטייב לא חויב בהוצאות משפט מפני ש"שילם את המחיר האישי הקשה מכל וישב במעצר ובמאסר בגין מעשים של אחרים", לפי השופט ברוזה. השופט ציין כי ניסימוב ויושבייב בחרו שלא להגיש כתב הגנה, על אף שהובהרה להם המשמעות של כך.
את הפרקליטות ייצגו עו"ד איתן כהן ועו"ד ליאור קורן מפרקליטות דרום אזרחי. את אגייב ייצג עו"ד אבי פרדל.
