שופטי בג"ץ יצחק עמית, אלכס שטיין ויחיאל כשר הוציאו צו על תנאי בעתירת האגודה לזכויות האזרח, נגד שימוש המשטרה במערכת הצילום "עין הנץ" – מערכת המעקב לאיסוף מידע על תנועת כלי רכב.
מצלמות "עין הנץ" הפרוסות בכבישים מאפשרות למשטרה לעקוב באופן אוטומטי ורצוף אחר מיקומים של כל הרכבים (באמצעות צילום לוחיות הרישוי) ולאגור אותם, כדי להתחקות בזמן אמת, או בדיעבד, אחר מסלול תנועתו של בעל הרכב ולאסוף מודיעין.
האגודה לזכויות האזרח תקפה בעתירה את החוק שאישרה הכנסת להסדרת המערכת – פרק "מערכות צילום מיוחדות" בתיקון לפקודת המשטרה.
האגודה מבקשת מבג"ץ להורות על ביטול או שינוי חלקים בחוק.
החוק קובע, כי כל מיקומי הרכבים יישמרו עד שנתיים וישמשו למטרות האלה:
– מניעה, סיכול או גילוי של עבירות נגד ביטחונו של אדם, שלום הציבור וביטחון המדינה, וגילוי מעורבים בתכנון או בביצוע העבירות.
– לצורך חקירת כל העבירות מסוג פשע, אבל גם חלק מעבירות העוון לרבות עבירות רכוש.
– לשם איתור נעדר או אדם שיש חשש לשלומו.
– לשם אכיפת איסורי כניסה למקומות ציבוריים, או אכיפת צווי הרחקה ממקומות ציבוריים.
– לשם חקירת דפוסים של ביצוע עבירות.
אתמול (13 ביולי) קיימו שלושת שופטי בג"ץ דיון ראשון, אחרי קבלת תגובות מקדמיות ממשטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי והכנסת שאישרה את החוק.
השופטים לא השתכנעו מעמדת נציגי המדינה במספר נקודות – והוציאו צו על-תנאי שפירושו שהם עשויים להורות בהמשך על תיקונים בעניינים אלה.
במסגרת הצו דורש בג"ץ מהמשטרה, המשרד לביטחון לאומי והכנסת לנמק:
– מדוע לא ייקבע, כי השימוש והחיפוש במידע שנאגר על תנועות כלי הרכב של אדם מסוים, יותנה בקבלת צו שופט.
– מדוע השימוש במערכת מיושם גם על עבירות מסוג עוון.
-מדוע לא תקוצר התקופה של שמירת נתוני מיקום של כלי רכב – משנתיים לפחות מכך.
– מדוע לא יוסדרו הקריטריונים ל"שאילתות זמן אמת": כלומר, הזנת פרטי רכב של אדם מסוים לצורך איתורו בזמן אמת.
– מדוע לא יבוטלו ההוראות המאפשרות שימוש במערכת לצורך אכיפת איסורי כניסה, או צווי הרחקה ממקומות ציבוריים.
– מדוע לא יפורסמו במלואם או בפרפרזה (תמצית) כלל הנהלים המשטרתיים בנושא.
המדינה תגיש תצהיר תגובה עד ינואר 2027. בג"ץ הורה, כי המשך הדיון בעתירה לאחר מכך יתקיים בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים.
כמו בשב"כ
בעתירה שהגישה האגודה נגד חוק "עין הנץ", נטען שהוא מעניק למשטרה סמכויות מעקב נרחבות וחסרות תקדים אחר כלל הציבור, באמצעות מאגר מידע עצום של תנועות כלי רכב, ללא פיקוח שיפוטי מספק וללא מנגנוני הגנה הולמים על הזכות לפרטיות ולחירות.
בעתירה נטען, כי ההסדר מאפשר מעקב המוני אחר אזרחים שאינם חשודים בדבר. זהו חוק ראשון מסוגו, שמטרתו הינה להעניק למשטרה סמכות תקדימית לאגור כמויות עצומות של מידע אודות אזרחים תמימים, כדי שניתן יהיה לעשות בו שימוש בדיעבד להפקת מודיעין – ללא צו שיפוטי.
האגודה לזכויות האזרח טענה בעתירה, כי החוק שהתקבל אינו חוקתי ודינו להתבטל, או למצער שני הסדרים מרכזיים בו צריכים להתבטל.
ראשה הראשון של העתירה מתמקד בהסדר שבחוק המתיר למשטרה לאגור את נתוני המיקום הרגישים של מיליוני אזרחים ואזרחיות העושים שימוש ברכבם כדי לנוע ברחבי המדינה, רובם המוחלט אזרחים תמימים. הסדר זה מייצר למשטרה מערכת מעקב הדומה למערכות שעד היום היו קיימות רק לשב"כ ורק למטרה של סיכול פגיעה בביטחון המדינה.
הייעוץ המשפטי של הכנסת סבר שיש להתנות את החיפוש בנתוני המערכת לגבי חשוד מסוים – בצו שופט, אך עמדתו לא התקבלה על ידי חברי הכנסת.
כעת גם בג"ץ דורש מהכנסת, כאמור במסגרת הצו, לנמק מדוע לא תיווסף הדרישה למתן צו שופט.
הנושא השני שתוקפת העתירה הוא ההסדר להכללת רכב מסוים ב"רשימת המבוקשים" של המערכת – על מנת שהמשטרה תוכל לקבל התראות בזמן אמת על מיקום היעדים שלה ולעקוב אחריהם ברציפות.
האגודה טוענת, כי "עצם השימוש במערכת טכנולוגית לאיתור חשודים בביצוע עבירות קשות, או לשים יד על מי שנמלט מהחוק – אינו פסול לכשעצמו. אולם, ההסדר הנכלל בחוק הוא רחב יתר על המידה, למטרות נרחבות מאוד ועמומות ועל בסיס נוהל פנימי של המשטרה. ההסדר הקיים עשוי לשמש ככלי לצוד אדם שהחשד נגדו מופרך, או שהעבירה שבה הוא חשוד היא קלה וחסרים מנגנונים למניעת שימוש פסול. גם ההחלטה על הכללת פרטיו של אדם במערכת לצורך איתורו בזמן אמת נעשית ללא צו".
נציגי היועמ"שית עורכי הדין מוריה פרימן ומתניה רוזין הבהירו במסגרת הדיון הראשוני בבג"ץ, כי המערכת מצלמת לוחיות רישוי ובשלב זה, לא מיועדת לצילום בני אדם ולא מזהה פנים אף שזה עשוי להיות השלב הבא. לדבריהם, מבחינת המשטרה מדובר בכלי חסר תחליף ובלעדיו יהיה קושי בעידן הטכנולוגי: "אנחנו מסכימים שיש פגיעה בפרטיות אך סבורים שהיא לתכלית ראויה והיא מוצדקת".
כאמור בשלב הבא ייערך דיון בהרכב שבעה שופטים.
עו"ד מיכל תג'ר שייצגה את האגודה לזכויות האזרח, מסרה: "הצו על תנאי מלמד שבית המשפט מצא כי העתירה מעלה שאלות חוקתיות כבדות משקל המחייבות את המדינה להשיב עליהן. אנו מקווים שבהמשך ההליך ייקבעו גבולות ברורים שיגנו על זכויות הציבור מפני שימוש בלתי מידתי בטכנולוגיות מעקב".
