רופאים ועורכי דין עתרו נגד הסגר: "צעד דורסני"

שתף כתבה עם חברים

רופאים וחוקרים בכירים בישראל, ביניהם פרופ' צביקה גרנות ופרופ' אהוד קמרון מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, פרופ' אמיר שחר מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים לניאדו ופרופ' אשר אלחיאני, לשעבר מנכ"ל קופ"ח מאוחדת ומנהל בית חולים מאיר, עתרו לבג"ץ נגד ממשלת ישראל, בדרישה לביטול הסגר שהוטל על המדינה מכוח חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד ירון דוד, עו"ד בתיה זקס, עו"ד ריטה פרייס, עו"ד עידו יהודה דקל ועו"ד מאיר קורן, 24 שעות לפני כניסת הסגר (חמישי 17.9).

לעותרים הפורמליים, הצטרפו עוד כ-600 עותרים, בהם רופאים, אקדמאים, אנשי עסקים, עורכי דין, עיתונאים ואזרחים נוספים. השופטת ענת ברון דחתה בקשה לצו ביניים, אך קבעה כי המדינה תגיש תגובתה מקדמית לעתירה עד יום שלישי (22.9).

העותרים טוענים כי "ההחלטה על סגר שגויה והרת אסון עבור אזרחי המדינה, התקבלה על בסיס מידע חסר ונתונים שגויים, באופן המטיל ספק ממשי בנחיצות הסגר ובתועלתו ביחס לצמצום שיעורי התחלואה והתמותה. זאת כאשר מנגד עומדת פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות יסוד חוקתיות כדוגמת חופש התנועה, הזכות לפרטיות, לקניין ולחופש העיסוק.
"החלטות מסוג זה חובה לקבל רק לאחר בחינה יסודית מקיפה ומדוקדקת של נתוני אמת ובחינת השלכותיו של כל אפיק פעולה. תהליך קבלת ההחלטות נעדר כל אלו. גם מבחינה רפואית סגר איננו יעיל למטרה לשמה הוא מוטל. יתרה מזו, סגר גורם לנזק גדול מזה שהוא מונע מבחינה רפואית, והוא הרסני מבחינה כלכלית. החלת סגר על כלל הציבור הינו צעד דורסני, היות ואין בהחלת הסגר כדי לצמצם את התפשטות הנגיף", כך לדברי העותרים.

עו"ד ירון דוד

"למרות בקשתנו לקבל ממשרד הבריאות נתונים בדבר אחוזי התפוסה במחלקות הפנימיות ובטיפול הנמרץ לעומת השנים הקודמות, והשוואת מספר המונשמים, משרד הבריאות טרם מסר את הנתונים המבוקשים", ציינו העותרים. "אין כל היגיון רפואי או אפידמיולוגי בסגר, אשר הטלתו צפויה לגבות מחיר כלכלי וחברתי עצום, תוך פגיעה כבדה בזכויות יסוד חוקתיות ובבריאות הציבור".
העותרים דורשים כי הממשלה תספק את מלוא מסד העובדות והנתונים המדעיים, ותנמק מדוע לא תאמץ מדיניות חלופית הנמנעת מנקיטת אמצעי דרקוני זה, ומאמצת מודל התמודדות מושכל לחיים בצד הנגיף, תוך הגנה על אוכלוסיות בסיכון, מזעור הפגיעה באזרחי המדינה בהיבט הבריאותי והכלכלי, וצמצום הפגיעה בזכויות היסוד.