השופט אלאא מסארווה הורה על שחרורם ממעצר של יצחק אברג'ל (51) ואבי רוחן (57), בתיק בו הואשמו השניים בסדרת איומים על התובע בפרשה 512, בה הם הנאשמים המרכזיים (3 בפברואר).
כתב האישום המדובר הוגש לפני כחודשיים וחצי, והוא מתייחס לזמן בו למעשה מתנהל נגד אברג'ל ורוחן משפט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כמו כן, מופיעים בו שני סעיפי אישום; האחד מייחס לשני הנאשמים עבירת איומים בצוותא, והשני מייחס עבירת איומים נוספת לרוחן בלבד. לטענת התביעה, העבירות התבצעו במהלך שמיעת סיכומי טענות ההגנה במשפטם של השניים.
לצד כתב האישום הוגשה נגד השניים, שגם כך עצורים בתיק 512, בקשה להארכת מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. התביעה טענה כי בידיה תשתית ראייתית מוצקה, בעוד שההגנה חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. לטענת הסנגורים, עורכי הדין איתי בר עוז ואורנת קמרון, קיימות סתירות בין עדויות עדי התביעה וישנם פערים בדבריהם שמעמידים את תזת התביעה בסימן שאלה.
עוד נטען על ידי ההגנה, כי בין הנאשמים לבין התובע התנהל שיח שוטף, וכי הדברים הנטענים לא נאמרו בטון מאיים אלא כחלק משיחות סרק ללא כוונת פגיעה. עורכי הדין ציינו, כי השיחות התנהלו ברוח טובה וכי התובע עצמו לא סבר שמדובר באיום. כמו כן, הודגש כי הגשת התלונה לא הייתה מהלך יזום מצדו. לדברי הנאשמים, חלק מהדברים נאמרו בהלצה וכי גם התובע היה שותף לאווירה ההומוריסטית. עוד אמרו הסנגורים, כי התיק העיקרי בפרשה 512 מתנהל למעלה מחמש שנים וכי עם הזמן התפתחה מערכת יחסים לא פורמלית בין הנאשמים לבין צוות התביעה. על כן, הדברים נאמרו בהקשר זה, מבלי כל כוונה לאיים או לממש איומים עלפי התביעה.
מנגד, טענה התביעה כי העדויות מחזקות אחת את השנייה והתמונה הכללית שמצטיירת, היא של איומים שנמסרו באולם בית המשפט לעבר ראש צוות התביעה, במטרה להניעו לקדם הסדר טיעון בתיק.
השופט מסארווה קבע כי "אכן קיימים פערים בין העדויות" כלשונו, ואולם אין הוא משוכנע שלא מדובר בפערים שנובעים מהמקום, מריבוי הנוכחים, ואף מטבעו של האדם אשר אינו מסוגל לשחזר שיחה שלמה, ולחזור עליה מילה במילה. לדברי השופט, לאחר שעיין בעדויות עדי התביעה, הוא הגיע למסקנה כי "שלד הסיפור" משותף. לשלד זה תמיכה מסוימת בעדויות עדים אחרים, שעדותם צפויה לשרת את הנאשמים, דוגמת עדויות הסנגורים בתיק.
השופט ציין, כי גרסתו של בתובע בפרשת 512 כוללת בחובה הסבר לחלק נכבד מתהיות ההגנה. "התובע שיתף בחקירה את תחושותיו, ומדוע ראה באירוע על אף ההיכרות ומערכת היחסים שהתפתחה עם השנים, אירוע חריג ומתי 'נפל לו האסימון'. המתלונן הסביר שמדובר באיום, בפרט לאור מצוקת הנאשמים לקראת סיום שמיעת ההוכחות בתיק", כתב השופט בהחלטתו.
עוד הוסיף השופט כי עמדתו של המתלונן כפי שעולה באחת המזכרים דווקא מחזקת את הראיות. "אין מדובר במתלונן החדור מטרה להשחיר את פני הנאשמים, אלא במתלונן ששיתף את המשטרה בספקות תוך הצגת עמדה מאוזנת".
השופט הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית, לכך שהדברים שהופנו לעבר המתלונן כאיום. "עדויות עדי התביעה מפרטות את הנסיבות ואת ההקשר ומדוע הדברים נקלטו כאיום ממשי, מפורש ו"מובהק".
במהלך הדיון בסוגיית עילת המעצר, קבע השופט כי "איומים המופנים לראש צוות התביעה בתוך אולם דיונים בבית משפט מלמדים על מסוכנות ועל תעוזה, וכי אין מדובר באיומים ברף נמוך. אך אין מדובר באיומים שמפרטים מה הם האמצעים ודרכי הפעולה שימומשו". לאחר דברים אלו, קבע השופט קבע כי "אין עילת מעצר מסוג מסוכנות ושיבוש, שיכולה להצדיק את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. ביחס לשאלת בחינת חלופת המעצר, השופט סבר כי אין לה משמעות שכן הם עצורים מזה שנים במסגרת פרשה 512, ואין צפי בטווח הקרוב לשחרור פתאומי.
מנגד, בתביעה התעקשו בבקשתם להאריך את מעצרם בתיק האיומים הנוכחי, שכן גם אם קיימת אפשרות תיאורטית שהם יזוכו בתיק המרכזי שמנהלים, קיימת כעת משמעות להחלטה למעצרם עד תום ההליכים.
בשלב זה בחן השופט את המשמעות האופרטיבית של מעצר עד תום ההליכים בתיק הנוכחי. מסקנתו הייתה כי לא קיימת הצדקה או נחיצות לכפל בהוראות, נוכח העובדה כי הם עצורים גם כך עד תום ההליכים בתיק שמתנהל בבית המשפט המחוזי. לפי כך, דחה השופט את בקשת התביעה להארכת מעצרם של רוחן ואברג'יל בתיק האיומים על התובע עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
מסכן יצחק איך התלבשו עליו המשטרה במרכז קשיםם מדי לפעמים
וולקאם