בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורן של חברת השמירה "אור השמש שירותים כלליים בע"מ" ושל מארגנת השמירה בחברה, דפנה ששון, כנגד ההחלטה לשלול את רישיון תאגיד השמירה ואת רישיונה של ששון.
ההחלטה על שלילת הרישיונות התקבלה על ידי הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה במשרד המשפטים.
השופט אביגדור דורות הותיר על כנה את החלטת הוועדה שהתקבלה בעקבות חקירת משטרה, אשר במסגרתה נעצר שוהה בלתי חוקי שהועסק, על פי החשד, כשומר לילה באתר בנייה בירושלים. בנוסף נטען, שהשב"ח שימש כתצפיתן עבור כנופיית עבריינים שביצעה שוד.
מחקירת המשטרה עלה החשד, כי החברה נשלטה בפועל על ידי משה ששון, בעלה של המערערת, אשר הורשע בעבר בפלילים. החוקרים חקרו חשד, שעל פי המערערת שימוש כאשת קש, כדי להסוות את מעורבותו של בעלה שהורשע בעבר בעבירות דומות בחברת "לי עוז".
על פי אותם חשדות, החברה מסרה דיווחים כוזבים, העסיקה שומרים ללא רישיון תקף, פעלה ללא רישיון קבלן שירות תקף ממשרד העבודה ואף העסיקה שוהים בלתי חוקיים ששימשו, בין היתר, כתצפיתנים עבור גורמים עברייניים.
המערערות טענו מנגד, כי זכות הטיעון שלהן נפגעה וכי ביטול הרישיונות מהווה עונש מוות כלכלי – המבוסס על חשדות בלבד ללא הגשת כתב אישום.
כאמור, השופט אביגדור דורות דחה את כלל טענות המערערות וקבע שהוועדה רשאית להסתמך על רף הראיה המנהלית ועל חומרי חקירה חסויים לצורך הגנה על ביטחון הציבור.
בפסק הדין צוין כי חומר הראיות הגולמי מלמד באופן חד משמעי על ניהול דומיננטי של משה ששון ועל העסקת שוהים בלתי חוקיים. בית המשפט קבע, כי למערערות ניתנה הזדמנות הוגנת.
השופט חזר על קביעתו בתיקים קודמים, כי שירותי "סיור" מטעם חברת שמירה באתרי בנייה ובאתרים להקמת תשתית הינם בגדר שירות שמירה המחויב ברישיון.
השופט דורות קבע כי ההליך כנגד המערערות נוהל כדין, על בסיס ראיות מנהליות מוצקות המצביעות על סיכון ממשי לביטחון הציבור.
עו"ד יצחק אסקין, שייצג את חברת השמירה "אור השמש" ואת דפנה ששון, מסר בתגובה: "ההחלטה התמקדה במשה ששון שלא היה מיוצג לאורך ההליך. יש לזכור, שלא הוגש כתב אישום בנושא הרלוונטי שעליו הכריעו. לא הראו שום עבירה ולא הוכיחו שום עבירה, לכן בעיני מדובר בכתב אישום שהוא טעות".
