שאול ואיריס אלוביץ הגישו ערר על תפיסת חפצי האמנות והתכשיטים בביתם, במסגרת חקירת תיק 4000, ועל תפיסת חשבונות ונכסים על שם איריס אלוביץ והילדים.
ביום מעצרם, ב-18 בפברואר, הקפיאה המשטרה לבני הזוג אלוביץ שמונה נכסי נדל"ן, שמונה חשבונות בנק, פוליסות ביטוח, תכשיטים ושעוני יד. בנוסף, לדבריהם, יחד עם אנשי המשטרה הגיע לביתם צוות של 20-30 איש שכלל שמאים, שמאית חפצי אמנות, צלם, ציוד אריזה מותאם ומשאיות.
שופט בית משפט השלום עלאא מסארווה דחה את בקשתם לשחרר חלק מהרכוש. בערר שהגישו באמצעות עורכי הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, טוען הזוג אלוביץ כי חפצי האמנות ששויים מיליוני שקלים, נתפסו ללא סמכות ולא היו חלק מהצו שאושר על ידי בית המשפט. העוררים מצטטים את דברי השופט מסארווה כי "הטריד אותי אלמנט האקראיות והשרירותיות שליווה את תפיסת החפצים מבית המבקשים".
המשטרה נימקה כי קיים פער גדול בין שווי התפוסים לפוטנציאל העבירה – ההטבות שנתן ראש הממשלה נתניהו לכאורה לבזק, ואשר לפי הפרקליטות ייתכן שערכן מגיע למיליארד שקלים. הזוג אלוביץ תוקף בערר את החלטת השופט מסארווה, ששיקפה לדבריהם "רצון להיעתר לעמדת המשטרה ולאפשר לה לתפוס רכוש באופן רחב ככל האפשר, תוך הפרת הדין והתעלמות מוחלטת מהפגיעה הקשה בזכויות החשודים שחזקת החפות עומדת להם. בכך חטא בית המשפט למגמת הפסיקה של בית המשפט העליון שעמד על חשיבות ההקפדה על חובת המשטרה להוכיח את צדקת התפיסה ולעמוד במבחן המידתיות".
עוד נטען, כי כנגד איריס אלוביץ לא בוססה עבירת הלבנת הון אף לכאורה, כך שלא התגבשה עילת תפיסה ו"כל נסיון לצייר כזו הוא מלאכותי ומאולץ". לטענת הפרקליטים, בית המשפט "יצר קונסטרוקציה חסרת הגיון לפיה הטבה רגולטורית היא רכוש אסור", בשעה שהחלטה רגולטורית (כגון מתן אור ירוק ממשרד התקשורת למיזוג בזק וחברת יס, ז"ק) לא יכולה להיחשב "רכוש" ולכל הפחות הינה חלק מעבירת המקור הנטענת ולא מהלבנת הון.
