השופט אליקים רובינשטיין שכתב את פסק דין מרחב המחיה של אסירים, רומז שבג"צ צריך לדחות את בקשת המדינה לדחייה של 10 שנים. רובינשטיין אמר הבוקר בכנס "צוהר לבית הסוהר" באוניברסיטת בר אילן: "כל אדם מבין שיש בעיה בלוח הזמנים של הממשלה שדוחה את יישום פסק הדין ל-2027. ועוד לא נבנה במדינת ישראל בית במועד בו צריך להיבנות… השכל הישר גם חבר במועדון… לא כולם זה האנסים והרוצחים הגדולים. יש הרבה אסירים שהם מליגה אחרת, צווארון לבן וגנבים קטנים שאפשר למצוא להם פתרונות וחלופות. מדינת הייטק לא יכולה להרשות לעצמה ש-40 אחוז מהאסירים יהיו בשטח מחיה של פחות משלושה מ"ר".
רובינשטיין הוסיף: "אנחנו לא נולדנו אתמול, אף אחד מהשופטים שכתב את פסק הדין. כל אחד מבין שתוכנית בנייה לוקחת זמן, אבל יש עוד דרכים. אפשר לבצע את פסק הדין גם באמצעות הכשרת מתקנים זמניים ארעיים שלא משמשים היום לכליאה, עד שיוקמו בתי הכלא החדשים שירווחו את מקומות הכליאה. הדימוי של דחייה עד 2027 הוא לא דימוי טוב. אחת הבעיות היא שלמוחלשים, לאסירים, אין שדולה פרלמנטרית, אין להם לובי…". בסוף דבריו רובינשטיין המתיק מעט את הגלולה: "יש לנו ארץ נהדרת. מצבנו היום, בשנת ה-70, בכל זאת לא רע".
תשובה מעודכנת של המדינה לבג"צ
בתוך כך, הפרקליטות הגישה לבג"צ הודעת המשך לבקשתה לשינוי מועד קיום פסק הדין. בתחילת השבוע הורה השופט חנן מלצר למדינה למסור בתוך 48 שעות עדכון בנוגע לצעדים שנעשו על מנת לעמוד לפחות באבן הדרך הראשונה שנקבעה על ידי בג"צ – יעד הביניים של 3 מ"ר לאסיר. הוראה זו היא אינדיקציה ראשונה לאי הנחת מתשובת המדינה. "לאחר קבלת העדכון יוחלט בדבר דרך המשך הטיפול בבקשה מטעם המשיבים", כתב השופט מלצר.
בתשובת המדינה היום (14.3) שהוגשה באמצעות עו"ד רן רוזנברג, נכתב כי "מיד עם מתן פסק הדין החלה עבודת מטה משותפת למשרד לביטחון פנים, שירות בתי הסוהר, משרד האוצר ומשרד המשפטים". לטענת המדינה, כדי לעמוד ביעד הביניים המיידי שהותווה על ידי בג"צ ליישום בימים אלה, היה צורך לשחרר כ-3000 אסירים אך חלופה זו נפסלה מאחר שמדובר במענה לטווח קצר בלבד, לא יעיל לפתרון הבעיה, ובנוסף יסכן את שלום הציבור. "שחרור של אסירים שלא השלימו הליכי טיפול ושיקום; כאשר אין יכולת להעמיד ולהתאים להם מסגרות מתאימות להמשך והשלמה של הליכי הטיפול והשיקום במסגרת לוחות הזמנים שנקבעו בפסק הדין; עלול היה להגדיל את הסיכוי לחזרתם לדרך הפשע".
המדינה מציינת עוד כי מרבית האסירים הכלואים בתנאים הקשים ביותר, בשטח מחיה של פחות מ-3 מ"ר, הם אסירים בטחוניים, המהווים כשליש מכלל האסירים בכלל. בנוגע לאסירים אלה, קיימת חזקת מסוכנות, מזכירה המדינה, וחלופות מאסר אינן מתאימות. "עוד יודגש כי פעולות של בינוי, התאמה או שיפוץ של מתקני הכליאה, אינם יכולים להתכנס לגדרי לוחות הזמנים שקבע בית המשפט הנכבד", נאמר בתשובת המדינה. "לאור כל זאת, פעלו גורמי מקצוע בכירים במשרדי הממשלה לגיבושו של מענה כולל, מדורג, שיאפשר שדרוג ארוך טווח של מערך הכליאה".
המדינה שבה על ה"הערכה בזהירות המתבקשת" כי בתוך שנה יושג פתרון לשליש מאסירים, באמצעות בנייה שתוסיף 800 מקומות כליאה (למספר המיטות הקיים) עד אמצע 2019, ובנוסף המדינה "בונה" על כך שבתוך שנה יפחת מספר האסירים באלף, באמצעות הכפלת התקופות לשחרור מנהלי מוקדם, הארכת משך זמן עבודות שירות לתשעה חודשים והקמת ועדות שחרורים מיוחדות בשב"ס לאסירים השפוטים עד שנה, כאשר ועדות אלה ידונו בשחרור מוקדם בנוהל מקוצר (בכתב בלבד). הצעדים כפופים לאישור הכנסת.
אחת העותרות, ד"ר סיגל שהב מהקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי למשפט ולעסקים אומרת בתגובה: "מאחר שטרם ניתנה החלטה הדוחה את תוקף יישום היעד הראשון של פסק הדין (שטח מינימלי של 3 מ"ר לאסיר), החל מיום 14.3.2018 המדינה מפרה את הצו המוחלט שניתן במסגרת פסק הדין. המדינה התעלמה מיישום יעד זה, אשר מהווה מינימום הכרחי. החזקה של אסיר מתחת ל- 3 מ"ר היא ענישה אכזרית ואף עולה כדי עינויים. מדובר בפגיעה קשה בזכות לקיום אנושי מינימלי בכבוד, לגביה נקבע שהיא עומדת בליבת כבוד האדם".-
