יום אחד נמצאה מעטפה ובה 1,000 ש"ח במזומן מתחת לשער ביתו של שופט בית המשפט לענייני משפחה. האירוע הלא שיגרתי הזה הוא שיאה של סאגה שכללה דוח חקירה פרטי, תלונה למשטרה וחשד לניסיון פסול להשפיע על הליך משפטי. מדובר כנראה באחד מערעורי הפסלות יוצאי הדופן ביותר שהגיעו לאחרונה לפתחו של נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית.
בסופו – קבע הנשיא יצחק עמית, כי גם אם הסיפור מעורר סימני שאלה מטרידים, הוא אינו מצדיק את פסילת השופט מלדון בתיק.
במרכז הפרשה ניצב סכסוך משפחתי ממושך.
המערערת הגישה בקשה לפסילה בהליך משפטי שמתנהל מול אמה ואחיה (המשיבה 1 והמשיב 2). האם והבן הגישו תביעה כנגד הבת (המערערת) ונגד אמו של בן זוגה לשעבר וביקשו לבטל הערות אזהרה ועיקולים שנרשמו לטובת האחרונה על שני נכסי נדל"ן. לטענתם, הרישומים נועדו לסכל את ביצועו של פסק דין קודם, שקבע כי הזכויות בנכסים שייכות להם ולא לבת. הערעורים שהגישה הבת על אותו פסק דין – כבר נדחו.
אלא שלקראת שלב ההוכחות, הגישה הבת בקשה דרמטית לפסול את השופט עובד אליאס (מביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ) ואף ביקשה לבטל את כל החלטותיו הקודמות בתיקים שבין בני המשפחה.
לטענת הבת, הגיע לידיה דוח חקירה פרטי שממנו עולה, כי בחודש ינואר הגיעה אמה (המשיבה 1) לביתו הפרטי של השופט בשעת לילה, הניחה מעטפה מתחת לשער החניה ועזבה את המקום. לפי הדוח, בתוך המעטפה נמצאו 1,000 ₪ במזומן. עוד טענה, כי הממצאים הועברו למשטרה, שפתחה בעקבותיהם בחקירה. לדברי הבת, יש בידיה ראיות נוספות שייחשפו בעת הצורך.
היא הקפידה להבהיר, כי אינה מייחסת לשופט עצמו כל מעורבות או ידיעה. אולם, לטענתה, עצם העובדה שצד להליך פעל, לכאורה, בתוך חצרו הפרטית של השופט אליאס – יוצרת "זיהום אובייקטיבי" שאינו מאפשר עוד להמשיך להתדיין בפניו.
לדבריה, המשך ניהול ההליך יפגע במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט.
השופט אליאס אישר בהחלטתו, כי אכן מצא לפני זמן מה מעטפה ובה 1,000 ש"ח מתחת לשער ביתו והבהיר כי לאחר בירור עם בני משפחתו ושכניו, התברר שאינה שייכת להם. עוד ציין, כי העביר את האירוע לבחינת הנהלת בתי המשפט, כדי שתישקל פנייה למשטרה.
האם והבן דחו את כל הטענות וטענו שמדובר בניסיון נוסף לעכב את ההליך. לדבריהם, הם כלל אינם יודעים היכן מתגורר השופט והרעיון שיגיעו לביתו לאחר שההליכים העיקריים כבר הסתיימו אינו הגיוני.
הם אף תקפו את דוח החקירה עצמו. לטענתם, החוקר הפרטי המתין מראש בכתובת מגוריו של השופט, דבר המלמד כי מי שהזמין את החקירה כבר ידע מראש מה אמור להתרחש. עוד תהו: מדוע, אם האירוע התרחש בינואר, הוגשה התלונה למשטרה רק באפריל ובקשת הפסילה רק במאי?
השופט אליאס דחה את בקשת הפסילה.
הוא הדגיש כי אין לו כל קשר עם מי מהצדדים, כי אינו יודע מי הניח את המעטפה, וכי בירור זה מסור למשטרה בלבד.
עוד קבע, כי גם אם יתברר שהמעטפה אכן הונחה בידי האם או מי מטעמה, אין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק את פסילתו. מנגד, הוסיף כי אם יתברר שהמערערת עצמה ביימה את האירוע תוך התחזות לאמה, כפי שטענו המשיבים – יהיה מקום למצות עמה את הדין הפלילי.
בחירת שופט באמצעות פרובוקציה
נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה את הערעור ואימץ את קביעותיו של השופט אליאס.
עמית הזכיר את אחד מעקרונות היסוד בדיני פסלות שופטים וקבע: "אין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כרצונו באמצעות פרובוקציות."
לדבריו, קבלת עמדת הבת היתה יוצרת מצב שבו די במעשה פסול של אחד הצדדים כדי לכפות החלפת שופט – תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.
הנשיא הדגיש כי בשלב זה אין כל ראיה ממשית הקושרת את האם או מי מהמשיבים למעטפה שנמצאה בחצר ביתו של השופט. "ידוע אמנם כי בחצר המותב נמצאה מעטפה המכילה 1,000 ש"ח במזומן, אך בין נתון זה ובין קשירתו למשיבים – המרחק רב", כתב.
עוד הזכיר עמית את דבריה של הנשיאה לשעבר אסתר חיות, שלפיהם: "על בעל דין המבקש את פסילת השופט הנטל להראות עילת פסלות, ולא ניתן לקבל מצב שבו בעל דין מעלה בעלמא 'מידע שהתקבל' ומצפה כי הנטל יעבור למותב להוכיח כי אותו 'מידע' אינו נכון."
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
עמית דחה גם את הטענה, שלפיה עצם העובדה שהוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים או שמתנהלת חקירת משטרה מחייבת את פסילת השופט. הוא הבהיר, כי גם נסיבות כאלה אינן מקימות פסלות אוטומטית, במיוחד כאשר הטענות מופנות כלפי התנהלותם הנטענת של בעלי הדין ולא כלפי השופט עצמו.
בסיום פסק הדין הדגיש הנשיא, כי אם יתברר שמי מהמעורבים אכן הניח את המעטפה, "מדובר במעשה שלא ייעשה במקומותינו", אך הותיר את בירור העובדות לרשויות האכיפה.
הערעור נדחה, והבת חויבה לשלם 1,500 שקל הוצאות לטובת אוצר המדינה.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
