דה ז'ה וו?

פרשנויות משפטיות לפי החשודים. נתניהו וליברמן

הטור הזה מוקדש השבוע לשני אנשים חשובים מאוד באליטה החדשה של ישראל הפוסט מודרנית, ושניהם מעורבים בפלילים: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן. אבל, אם את תיק ליברמן סגר היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, ומיד נצלול אל תהליך קבלת ההחלטה מנקודת המבט של הפרקליטה הראשית בתיק, אין סיבה שגם את תיקי נתניהו המועדים אף יותר לפרשנות (ולפורענות) לא יסגור היועץ המשפטי הנוכחי, אביחי מנדלבליט.

אחרי הכל, לאחרונה מתברר כי פרשנויות המשפטנים הן פועל יוצא של החשודים והנאשמים העומדים בפניהם, שהרי איש עסקים פשוט לא היה שורד את תיק ליברמן ללא הרשעה בהלבנת הון, ראש עירייה היה חוטף מזמן כתב אישום על תיק המתנות של נתניהו.

תיק ליברמן, או נכון יותר הזיכוי של אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי בבית משפט המחוזי בירושלים, הוא הסרגל הערכי החדש שהטמיע היועץ המשפטי היוצא וינשטיין. סרגל ספקני והססני, פחדני, כזה הסובל מתסמונת של איפה ואיפה, אליטיטסטי. בחסות תרבות השפע, הנהנתנות והבורות העממית של ההמונים נעלמו צמד ערכי היסוד הידועים, ללא מורא וללא משוא פנים.

היועמ"ש מנדלבליט הסביר השבוע במכללת נתניה כי המתין עם חקירת תיק נוני-ביבי עד להבשלת החקירה בתיק המתנות, והדגיש כי חוקרי המשטרה פועלים ביסודיות ובדקדקנות לבדוק כל טענה וכל חשד, עשרות נחקרים בארץ ובחו"ל, הקלטות והאזנות סתר מבוצעות כמיטב המסורת. הדברים מזכירים כמה מיליוני שעות עבודה השקיעה משטרת ישראל כדי לבדוק ביסודיות ובדקדקנות כל טענה וחשד נגד ליברמן. מאות נחקרו אז בארץ ובחו"ל, הון הושקע בהאזנות סתר ובתמלולן. אחרי ארבע שנות עבודה בתיק "חברות הקש", חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה הגיעו למסקנה כי יש להגיש כתב אישום בעבירות שוחד והלבנת הון. מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף אשר גם היתה הפרקליטה המלווה בתיק, הכינה טיוטת כתב אישום בו ייחסה לליברמן "רק" מרמה והפרת אמונים.

במאי 2012 הגיעו התיק "הסגור" לכאורה וטיוטת כתב האישום לאפוטרופוסות של היועץ המשפטי לממשלה, ושם השתנו פני הדברים.

ספר שמתאר התפוגגות תיק חקירה

עננת אולמרט

"דבר ראשון נבהלו שם מהבחירות שבפתח", כתבה עו"ד אלף בספר שחיברה ("כתב האישום שלא הוגש", הוצאת זמורה ביתן מודן, 2015), כי במדינת מצקצקי הלשון לא מרשים לחקור פוליטיקאים ערב בחירות, מה גם שהחשוד המרכזי מועמד לתפקיד בכיר בממשלה. את הזמן העבירו בלשכת היועמ"ש בחיבור אינספור חוות דעת, ובהוראת ויינשטיין נאלצו הפרקליטים להציג שלל חוות דעת לכל אלמנט בכתב האישום.

בשלב זה הוזעק ללשכת ויינשטיין עורך דין יוסי קורצברג, תובע פלילי נחוש וקשוח מפרקליטות מחוז תל אביב (תיקי מולנר, מוטי חסין ואחרים), מומחה לתיקי פשיעה חמורה שהספק הסביר אינו נר לרגליו בשגרה, אבל דווקא הוא גוייס כדי למצוא את הספקות בתיק ליברמן. קורצברג האיר את הדרך, והעמדה הסנגוריאלית שהפגין ויינשטיין השתלטה על השיח בצוות שהתכנס כדי להכריע בתיק ליברמן.

היועץ המשפטי הביע חשדנות וספקנות כלפי הממצאים והתובנות של חוקרי המשטרה והפרקליטים, מתארת אלף בספר הנדיר שכתבה. הוא הציב רף גבוה על הפרט הבסיסי ביותר בתיק: הוכחה חד משמעית שליברמן היה הבעלים של החברות אשר באמצעותן הועברו מיליוני דולרים מאוליגרכים כמו מיכאל צ'רנוי, מרטין שלאף ואחרים, אל ליברמן ומקורביו, בתו, הנהג שלו, חבריו המנוחים.

את הרף הזה חוקרי המשטרה והפרקליטים לא הצליחו לעבור מהטעם הפשוט שליברמן טשטש את המעורבות הרשמית שלו, הגם שהם הגיעו בעבודת נמלים בינלאומית לאינספור סימנים ברורים הקושרים את ליברמן לחברות הקש. "וינשטיין דרש התחייבות ל-100 אחוז הרשעה, בזמן שנהוג לדרוש סיכוי סביר להרשעה", אומרת אלף, "אין דבר כזה להבטיח 100 אחוז הרשעה בתיק פלילי, מה עם מעמדו של בית המשפט?".

עכשיו, מרוב חוות דעת וספקות, שלפי הפרקליטה לשעבר וינשטיין נפנף בהם בנרגנות מופגנת ובחוסר סובלנות, גם הפרקליטים שחיברו את חוות הדעת הנחושות אשר תמכו בכתב האישום החלו לאבד אמון. למגינת ליבה, פרקליטים שהיא טיפחה במחלקה הכלכלית החלו ליישר קו עם לשכת היועמ"ש, לדבר על חורים בתיק, לחפש ספקות ואף לבסס דווקא אותם.

מהלומה במשפט אולמרט

אלף מונה סדרת אירועים שעוררו חרדות של ממש בצוות שהוביל ויינשטיין, מה שחיזק את הספקנות על חשבון הנחישות. למשל, הזיכוי של עו"ד יעקב ויינרוט בתיק השוחד לבכיר רשות המסים, שוקי ויטה, ויינרוט היה אז כידוע פרקליטו של ליברמן. פרקליט המדינה משה לדור שעד אז הכריז על כל במה כיצד המדינה עומדת להביס את אולמרט ואת ליברמן, כשל בלשונו בראיון לגידי וייץ מ"מוסף הארץ", ונאלץ להתנצל בפני אולמרט שהגיש נגדו תביעת דיבה. ואם כל זה לא הספיק, ערב ההכרעה בתיק ליברמן נחתה על כולם מהלומה: הזיכוי המהדהד של אולמרט במחוזי ירושלים מהאישומים בתיקי ראשונטורס וטלנסקי (טרם חידוש המשפט עקב עדות שולה זקן).

"האמירה שעלתה מפסק הדין היתה מצלצלת", כתבה אלף, "כשהפוליטיקאי הישראלי הנאשם נמצא בעיצומה של תנופת עשייה ציבורית שנגדעה בשל חקירתו, יש להתחשב בו במיוחד ולהקל בעונשו. זו היתה קריאת הכיוון, המוזרה לטעמי, של בית המשפט. אין ספק שהיא השליכה על כיוון הרוח בחקירת איש הציבור ליברמן".

לפסק דין אולמרט היה אפקט מקפיא על ההכרעה בתיק ליברמן, הוא "רבץ כמו ענן בחלל החדר ולא התפוגג", תיארה אלף. הזיכוי של אולמרט פגע וייאש את שומרי הסף במשטרה, בפרקליטות, במוסדות הביקורת ובכלי התקשורת, אבל דווקא בגלל זה יש למחוא כף לעיתונאים ולחוקרי המשטרה שהתעקשו לחשוף עוד ועוד גם מפרשות נתניהו, לרבות המרדף אחרי שרה נתניהו, הגם שהוא חסר תכלית מהבחינה הפלילית.

יועמ"ש אביחי מנדלבליט	יועמ"ש קודם יהודה וינשטיין

הדלפות משבשות?

יומיים לאחר הכרעת הדין המזכה של אולמרט השיא פרקליט המדינה את בנו, מספרת אלף בספר, ובין האורחים היו כל בכירי הפרקליטות. מטבע הדברים הם שוחחו על התבוסה הצורמת בתיק שניהל לדור עצמו, שכן וינשטיין היה מנוע מטיפול בתיק אולמרט עקב היכרותם המוקדמת. הרוב חשבו שפסק הדין היה מוטעה ואף מוטה, וחובה לערער עליו, אבל לשם כך יהיה חייב וינשטיין להיכנס לתיק, ומזה חששו כולם עוד יותר. "זה מה שקורה כאשר ממנים ליועץ משפטי עורך דין פרטי שהיה מעורב בפרשות המרכזיות שמונחות על שולחנו כיועץ משפטי לממשלה", מצטטת אלף בספר את אחד הבכירים שהסב לשולחן של סגל א' בחתונה.

יושבי השולחן לא ידעו אז שסוגייה אתית מהסוג הזה תטריד גם את חוקרי ראש הממשלה הבא, נתניהו. חרף כל האזהרות מפני משוא הפנים שעלול להיווצר, שופטי בג"צ כבר הכשירו את המינוי של מזכיר הממשלה מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מי שאמור לקבוע כעת את גורל הקריירה הפוליטית של ראש הממשלה. אם יחליט לסגור את תיקי החקירה תהיה כאן מהומת אלוהים, אם יחליט להעמיד לדין את ראש הממשלה הוא צפוי למתקפה מצד נתניהו וכל הפמליה, לרבות האשה שרה והיועץ המשפטי המשפחתי הרשמי, עו"ד דוד שמרון. הנה כי כן, שלב א' ב"הפרעות" הצפויות טרם הכרעת היועמ"ש בתיקי נתניהו.

אלף מתארת בספרה כי במהלך חקירת ליברמן הרגישו החוקרים ואנשי הפרקליטות כי מידע מוכמן מגיע אל הנחקרים טרם הגעתם למשרדי החקירות, ובאופן אישי היא מתארת גם מעקבים חרישיים אחריה. הנעשה מאחורי הקלעים של חקירת נתניהו עוד לא נחשף אמנם, אבל כבר עכשיו ניתן להבין מהתבטאויות נחושות של המפכ"ל, קציני משטרה ועיתונאים, כי ההדלפות הפעם אינן מגיעות מצוות החקירה, לתפארת משטרת ישראל.

אבל מה שעוד עשוי להכתיר את גיא פלג לעיתונאי השנה, כבר מעורר מורת רוח במשטרה ובקרב אנשי המקצוע. בדיווחים הדרמטים של פלג הוקראו מדי ערב במהדורה המרכזית פרטי חקירה מוכמנים, הכל במסווה של דיווח לציבור לכאורה. בפועל, התמלילים הכינו את מצעד הנחקרים של יום המחרת, וכך ראינו את פלג מקריא את פרטי השיחה של נוני וביבי על עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון, ולמחרת הוזמן ירון לחקירה באותו נושא. אותו כנ"ל קרה עם העיתונאי אבי רצון, ואחרים.

מי אחראי להוצאת המידע המדויק הזה, יום לפני המפגש בחדר החקירות, מה שעולה כדי שיבוש חקירה לטובת ראש הממשלה ומו"ל ידיעות אחרונות? האם מישהו התכוון להעביר לרון ירון ואבי רצון מסר על השאלות שישאלו אותם למחרת במטה להב 433?

בינתיים, נכון לעכשיו המשטרה עדיין מייחסת לנתניהו בתיק המתנות סעיפים כמו שוחד, מרמה והפרת אמונים, אבל הכי סביר זה שהם יישארו עם סעיפים מחוק המתנות (1979), עבירה פלילית אמנם אשר לפי חוק העונשין דינה הוא קנס בלבד. בתיק נוני-ביבי מייחסים לנתניהו שוב מרמה והפרת אמונים עד כדי שוחד, אבל כל הפרשנים המשפטיים המקצועיים כבר מבינים שנתניהו לועג בתיק הזה לנוני מוזס, שלכל היותר יגיע לבד לבית המשפט או שייאלץ לתת הסברים רק למנויי העיתון שלו ולמועצת העיתונות.