הנאשם בדקירה חמורה בבר התחבא מתחת למיטה

שתף כתבה עם חברים

לפי כתב האישום נגד אמאסלו יגזאן, הוא הגיע לבר בבת ים, דקר אדם אחר באמצעות סכין יפנית ופצע אותו קשות. אחר כך ברח הביתה. בין העדויות המפלילות: אמו שסיפרה כי הגיע עם בגדים מוכתמים בדם

dkira babar 
 בעל הבר הזעיק את המשטרה (אילוסטרציה)

פרקליטות מחוז תל אביב הגישה הבוקר (ראשון, 14.12) לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום נגד אמאסלו יגזאו (23) מתל אביב, בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין.

לפי כתב האישום שהגיש עו"ד מיכאל כהן, ב-5 בדצמבר התיישב המתלונן יחד עם חבריו בבר בבת ים, ובסביבות השעה 19:43 הגיע יגזאו למקום לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. משהבחין בעל המקום בנאשם, הוא ביקש ממנו לעזוב את הבר, וכשזה לא הסכיןם, צלצל בעל המקום למשטרה וביקש שישלחו שוטרים. בשלב מסוים יצאו הנאשם והמתלונן מהבר, ושוחחו ביניהם.

לפי כתב האישום, שוטר שהגיע אל הבר שמע טענות מפי היושבים, לפיהן הנאשם חמוש בסכין ומטריד את לקוחות הבר. השוטר ערך חיפוש על הנאשם, וכשלא מצא סכין, הורה לו לעזוב את הבר. כשעה וחצי לאחר שהנאשם הורחק מהבר, הוא חזר אליו – ולפי כתב האישום הפעם הוא היה מצויד בסכין יפנית.

עוד נטען בכתב האישום, כי בסמוך לשעה 21:12 הגיע הנאשם אל פתח הבר, קרא למתלונן בשמו וביקש ממנו לצאת אל מחוץ לבר. המתלונן נענה ויצא, ומספר דקות לאחר מכן, הנאשם דקר אותו בצווארו באמצעות הסכין – כך לפי כתב האישום – ולאחר מכן נמלט אל בית אמו שבתל אביב. הפרקליטות טוענת, כי הנאשם זרק את בגדיו לתוך ארון הכביסה וניסה להסתתר מתחת למיטה שבחדרו, אולם נעצר שם על ידי שוטר שהגיע אל המקום.

בכתב האישום מצוין, כי כתוצאה מהדקירה נגרמה למתלונן חבלה חמורה, וכי מפצע הדקירה ניגר דם רב והמתלונן איבד את הכרתו ופונה מחוסר הכרה על ידי אמבולנס לבית החולים, עם סכנה ממשיך לחייו. שם, בעודו מורדם ומונשם, נותח בידי הצוות הרפואי.

מלבד כתב האישום הגישה הפרקליטות גם בקשה להארכת מעצרו של יגזאו עד תום ההליכים, בה נטען בין היתר, כי כתב האישום מתבסס בעיקר על עדויות ראייה, מזכרים משטרתיים ועימותים שנערכו בין יגזאו לבין אנשים אחרים. בין העדויות גם עדות אמו של יגזאו "ממנה עולה כי המשיב נכנס לביתו בערב האירוע כשבגדיו מוכתמים בדם, אמר לאמו שלא קרה כלום, זרק את בגדיו לארון הכביסה ושטף את פניו", כך לפי הבקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, אשר גם ממנה לא ניתן להבין, עדיין, את המניע לתקיפה החמורה.