השרה מאי גולן העידה לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, כעדת תביעה בתיק נגד נאשם באיומים עליה.
הנאשם (29), בן מיעוטים המתגורר בדרום תל-אביב, התעמת עם השרה מאי גולן בכביש לפני שנתיים (אוקטובר 2024). גולן נסעה עם אמה ברכב ללא מאבטחים, משום שהיה זה יום שבת ולדבריה יצאה לפגישה משפחתית.
מכתב האישם עולה, כי היא נתקלה בנאשם פעמיים במהלך נסיעתה מכפר שלם לפתח תקוה. לטענתה, הוא "חתך אותה" בכביש, וכשהיא צפרה לו הוא איים עליה: "בת זונה, אני אמצא אותך, אני אזיין אותך". לנאשם מיוחסת עבירת איומים.
במהלך עדותה בבית המשפט, השרה גולן הגדילה בתיאור האירוע וטענה כי מעבר לקללות, הנאשם ניסה לצאת מרכבו ולגשת לרכבה כדי לפגוע בה פיזית. עוד היא טענה, שהוא נהג באופן מסוכן, פעם אחת חתך את נתיב נסיעתה ובפעם השנייה חסם אותה באמצע צומת סואן.
לטענות אלה של גולן אין תימוכין בכתב האישום שהוגש על ידי התביעה המשטרתית.
כתב האישום מתאר דברי איומים – ללא עבירות תעבורה של הנאשם וללא יציאה מרכבו לעבר רכבה.
"גדלתי בתחנה המרכזית"
"היה יום שבת, יצאתי עם אמא שלי בת ה-80 מהבית. אני נהגתי ברכב – בימים רגילים יש לי נהג, אבל בשבתות אני נוהגת בעצמי", תיארה גולן בעדותה באולמה של השופטת אביטל אמסלם-גלבוע.
"סמוך לתחילת הנסיעה, נכנסתי לכיכר ברחוב מח"ל בתל אביב כדי לבצע פרסה. פתאום מגיח מצד ימין שלי במהירות שיא רכב ב.מ.וו עם בחור שיושב בפנים.
"אני כבר בתוך המעגל של הכיכר ואז, ב-מאית שנייה, מספיקה לבלום לפני שהוא מעיף אותי לאמצע הכיכר. אני בולמת בחוזקה וצופרת. הלב שלי על 200… מהצפירות הוא התעצבן וחיכה לי בצומת אחרי הכיכר".
לדברי גולן, בשלב זה כשהיא עצרה בצומת, הנאשם יצא אליה מרכבו: "הוא פתח את הדלת (של הרכב שלו) והתחיל לקלל אותי: יא בת זונה, שרמוטה, יא מזדיינת, אני אזיין אותך".
"אני לא אשכח את זה, כי יש לי רישיון נשק ואף פעם לא הרגשתי כזה חשש. הושטתי יד כדי לנגוע באקדח שהיה מתחת לרגליי (במכונית)".
"אני רואה בן אדם עם עיניים אדומות, לדעתי הוא היה תחת השפעת סמים. הוא יצא מהרכב ואני נעלתי את דלתות הרכב שלי. הוא המשיך באמוק לקלל 'בת זונה, אני אזיין אותך' ואימא שלי המבוגרת שישבה לידי, צורחת בוכה ומשתוללת".
לדברי גולן, כל הסיטואציה הזו התרחשה ממש בתחילת הנסיעה, עשרות מטרים מביתה. היא נסעה ללא מאבטח, אך שני מאבטחים שפטרלו ברחוב ליד ביתה, ראו את האירוע מרחוק והתחילו לרוץ לעברם.
"כשהנאשם ראה את המאבטחים מגיעים בריצה, תוך שנייה הוא חזר לרכב, נתן גז וברח ועבר באור אדום.
"צרחתי למאבטחים: צלמו את הרכב, תזמינו משטרה… אחרי כמה דקות נרגעתי והמשכתי לנסוע".
למרות האירוע המפחיד, גולן לא ביקשה מאחד המאבטחים שיצטרף לנסיעה.
אחרי חמש דקות, לדבריה, כשהגיעה למחלף בר אילן, גילתה שהנאשם ממשיך לרדוף אחריה ומחכה לה שם: "כשפניתי שמאלה ברמזור לכיוון פתח תקוה, פתאום הגיח הרכב שלו (שוב) משום מקום, עשה פרסה, נעמד מולי וחסם אותי באמצע הצומת. בלמתי בחוזקה. הוא (שוב) פתח את החלון וצעק לי: 'בת שרמוטה, איפה בעלך עכשיו?'…
"כנראה הוא חשב שהמאבטח שראה לפני כמה דקות היה בעלי… הוא צעק: 'חכי אני עוד אמצא אותך, חכי לא סיימתי איתך'. מסביב, בצומת כולם צופרים. ניסיתי לברוח ממנו, ואז הוא הסתובב ונעלם.
"בשלב הזה התקשרתי למשטרה… אני חושבת שאני ואמא שלי ניצלנו בנס. עברתי דברים בחיים, גדלתי בתחנה המרכזית הישנה, מעולם לא חששתי לחיי כמו באותו יום".
המאבטח לא חותר למגע
את הנאשם מייצג עורך הדין יניב זוסמן.
אחרי שמיעת עדותה הראשית של השרה גולן, הגיעה עת החקירה הנגדית על ידי עו"ד זוסמן.
את טוענת שבאירוע הראשון הנאשם יצא מהרכב כדי להכות אותך ובארוע השני חסם אותך בצומת בר אילן?
גולן: "לגמרי. לא יכולתי להמציא דבר כזה בחלומות הכי פרועים".
הנאשם טוען שאת קיללת אותו.
גולן מכחישה.
תאשרי לי שהיו איתך (באירוע הראשון בכיכר) שני מאבטחים.
כעת גולן מותחת ביקורת על המאבטחים: "ב' צעק לנאשם מרחוק, 'תעזוב את המקום'. מדובר במאבטח שלא חותר למגע בדרך כלל".
הנאשם מודה שהוא קילל, אבל הוא מעולם לא איים עלייך. המאבטח נ' שהעיד כאן, אמר שדווקא את איימת. המאבטח שמע שצעקת לנאשם – "צא מהרכב אם אתה גבר".
גולן: "אז הוא אומר… אולי אמא שלי צעקה בעצבים את זה".
גם המאבטח השני ב' העיד ששמע אותך מקללת, מאיימת.
כעת גולן מאבדת קור רוח ומטיחה בסניגור: "אתה משקר".
היא מטיחה דברים גם בנאשם: "איזה מנומס אתה פתאום. איפה היה הנימוס הזה בכביש שאיחלת לי להזדיין ואמרת שתמצא אותי".
השופטת אמסלם גלבוע מתערבת ואומרת לגולן: "לא, הסניגור עושה את תפקידו, זה לא אישי".
עו"ד זוסמן ממשיך בקו החקירה: בסופו של דבר, שני המאבטחים שהיו איתך לא שמעו את האיומים שתיארת.
"המאבטחים לא היו בכל הסיטואציה, הם הגיעו לקראת הסוף… הנאשם יצא לעברי עם הגוף מהרכב. אימא שלי פתחה את החלון, אמרתי לה לסגור כי מאוד פחדתי. זה אירוע מסוכן שהיה יכול להיגמר ברצח, דקירה או בוקס לפנים".
גם כאן המאבטחים סתרו אותך. הם העידו שלא ראו את הנאשם יוצא מהרכב.
גולן: "הם לא ראו הכל, הם לא שמעו הכל".
אם היה איום, למה המאבטחים לא השתמשו בכוח? בכל זאת התפקיד שלהם הוא לזהות סכנה.
"העבריין ברח כשהוא ראה אותם".
לא. המאבטח ב' אמר שהוא אמר לנאשם 'סע מפה'.
גולן: "אמת. אמרתי בהתחלה ש-ב' הוא לא מסוג האנשים שחותרים למגע. הוא, אגב, לא מאבטח אותי היום".
המאבטח נ' אמר שהציע להתלוות אלייך להמשך הנסיעה. אם הרגשת סכנה, למה סירבת?
גולן: לא דמיינתי שהרוצח בפוטנציה הזה ימשיך לעקוב אחריי.
השופטת: "גברתי, בבקשה, גבירתי, לא לכנות אותו בשמות… (פונה לנאשם) אדוני לא לצעוק, אדוני לא צריך להרים את הקול".
גולן: "אחרי ההיתקלות השנייה התקשרתי למ"מ מפקדת תחנת שרת ואמרתי לה 'תקשיבי, הוא חתך אותי בכביש, הוא רדף אחריי, הוא מצא אותי עוד פעם, אני מפחדת לזוז מפה".
זו התגובה לאיום על שרה בממשלת ישראל?
"מעולם לא אמרתי שהוא איים עליי כי אני שרה. לדעתי הוא לא ידע מי אני בכלל".
עו"ד זוסמן: "אני אומר לך שהיו חילופי קללות שהוא הודה בהם, מכוערות, לא ראויות. אבל זה היה מצד שניכם. הקצנת את האירוע.
גולן: "זה לא נכון. הוא איים עליי שימצא אותי והוא יזיין אותי ואני שרמוטה ואני זונה. מה זה אם לא איום, כבוד השופטת?".
המשך יבוא.
