מאסר על תנאי לאישה שקיימה יחסי מין עם השכן ושיקרה שנאנסה

באפריל 2018 פורסם לראשונה באתר "פוסטה" על כתב האישום שהוגש נגד מיה נעימי (44), תושבת גוש דן שקיימה יחסי מין עם שכנה (76) ולאחר מכן הגישה נגדו תלונת שווא לפיה נאנסה. השבוע, כשנתיים לאחר הפרסום, הסיפור הגיע לסיומו בהסדר טיעון.

הנאשמת הורשעה במסגרת הסדר טיעון בין הפרקליטות לבין סנגורה, עו"ד אייל בסרגליק. מכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת ההסדר עולה, כי בשתי הזדמנויות שונות נפגשו השניים וקיימו יחסי מין בהסכמה. במהלך קיום יחסי המין ובהסכמת הצדדים, השכן צילם את יחסי המין, וכן את עצמו ואת הנאשמת במערומיהם. לאחר מכן, כאשר הנאשמת ביקשה לקבל את הסרטונים, שכנה השיב כי מחק אותם, מה שהביא אותה לאחר ויכוח לאיים עליו: "אני אעשה חושבים מה לעשות איתך".

ב-28 בנובמבר 2016 התלוננה נעימי במשטרה כי נאנסה באלימות, וכי השכן אף צילם את האונס בניגוד להסכמתה. מספר שעות לאחר מכן חזרה על גרסתה, והשכן נעצר, נחקר באזהרה, אך שוחרר בתנאים מגבילים לאחר שהציג למשטרה את תיעוד יחסי המין שקיים עם נעימי. בעימות בין השניים ב-12 בינואר 2017, נעימי שבה וטענה כי נאנסה באלימות, והתעקשה על כך גם ביולי 2017, אז עימתו אותה החוקרים עם הסרטונים. רק לאחר שיחה עם שוטר בתחנה, חזרה בה נ עימי והודתה כי מקרי האונס כלל לא התרחשו.

במסגרת ההסדר, הצדדים עתרו במשותף לגזור על נעימי מאסר על תנאי לפי שיקול בית המשפט. בעת בחינת ההסדר, השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב התייחסה לפגיעה במתלונן, אך לא רק בו, אלא גם לפגיעה ב"אמון הציבור במתלוננים נפגעי עבירות מין ישרי דרך". הגשת תלונות שווא, ציינה השופטת, עלולה להביא למידה של חשדנות בבחינת תלונות מוצדקות. כמו כן התייחסה השופטת להכבדה על רשויות אכיפת החוק עם תלונות כזב.

"לא ניתן להתעלם מהפגיעה החמורה במתלונן", ציינה השופטת בגזר הדין, "אמנם, מהעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן נראה כי הנאשמת התנהלה כאמור מתוך תחושת מצוקה שחשה בפן הסובייקטיבי ובכך יש כדי להביא למיתון הנסיבות במידת מה. יחד עם זאת, בראי כלל המפורט נראה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשי הנאשמת איננה זניחה". השופטת הוסיפה כי לקחה בחשבון את עברה הנקי של הנאשמת, נסיבותיה האישיות, והודאתה שחסכה זמן שיפוטי וגם את הצורך בעדות המתלונן. לבסוף, גזרה על הנאשמת שבעה חודשי מאסר על תנאי.

עו"ד בסרגליק מסר בתגובה: "תיק זה שלא טיפלנו בו, עד למתן גזר הדין, מעיד על הקושי הנפשי אישי רגשי של מרשתי, על רקע העובדה שצולמה ללא רשות, במצב אינטימי, שלא בהסכמתה, הוכנסה ללחץ אישי נפשי קשה ביותר, עת הובטח לה שהצילומים שלא ידעה על קיומם תחילה ימחקו. חרף זאת, נעשה בהם שימוש בוטה ולא ראוי. מרשתי מצטערת על מעשיה, מביעה חרטה ומבינה שגם בנסיבות אלו לא הייתה הצדקה למעשה ועובדה היא שבית המשפט איזן ובצדק בין כל הנסיבות האישיות ונסיבות האירוע וקבע את אשר קבע. עד ליום זה הסרטים לא נמחקו ולא הושמדו."