שוטרי תחנת אילת עצרו את משה וקנין (21), מוכר למשטרה תושב העיר, בחשד לעבירות איומים, הדחה לעדות במשפט בכוח או באיומים, והטרדת עד.
רק לפני כשלושה חודשים הוגש נגד וקנין כתב אישום בתיק אחר על עבירות איומים, ניסיון התפרצות ותקיפה. המשטרה טוענת כי ב-9 ביולי, במהלך שמיעת דיון הוכחות ובטרם שמיעת עדותו של קורבן העבירה, בעת שהשניים שהו מחוץ לאולם הדיונים – וקנין העביר את ידו על צווארו כ"סימן שחיטה" ובהמשך גם ירק לכיוונו – וזאת במטרה להפחיד אותו ולמנוע את עדותו.
וקנין נעצר והובא לבית משפט השלום באילת, שם ביקשה היחידה החוקרת להאריך את מעצרו ביומיים. מהדיון עלה כי במסגרת החקירה המשטרה גבתה עדויות מהקורבן, מהחשוד ומאמו. מנגד, החשוד שמיוצג על ידי עו"ד אייל לביא, הכחיש את המיוחס לו.
במהלך הדיון ניסה הסנגור להבין מנציג המשטרה מה יכול היה להיות המניע של מרשו לאיים, למרות שהוא משוחרר כבר שלושה חודשים. אם היה רוצה לפנות אליו באיומים יכול היה לעשות זאת במהלך חודשים אולם לא עשה זאת, טען הסנגור.
נציג המשטרה, רס"ב משה ניסים, השיב: "היה כנראה חשוב לחשוד לאיים על הקורבן לפני העדות על מנת למנוע את העדות ולהלך עליו אימים ובעצם לשבש את כל מהלך בית המשפט. אני לא צריך לתאר מה קורה לעד שמסמנים לו סימן של שחיטה על הגרון כשהוא צריך להעיד".
עוד אמר נציג היחידה החוקרת: "אתחיל מהמסוכנות. אולם בית המשפט והיכל בית המשפט זה מקדש מוגן, בתוך המקדש המוגן הזה החשוד לכאורה בחר להלך אימים על עד מפתח בתיק החקירה, לסמן לו סימן של שחיטה עם הגרון, ממש דקות לפני שהוא אמור להעיד. ולא סתם התחלתי עם המסוכנות; המסוכנות מאפילה על כל העילות האחרות, ומקימה לבדה את עילת המעצר הנדרשת. בתיק החקירה יש פעולות ברות שיבוש".
עו"ד לביא שב והכחיש את המיוחס למרשו ועתר לשחררו. "אם רצה החשוד לפנות חלילה לאותו קורבן, לא יכול היה לעשות זאת מהבית, או בכל דרך אחרת. הוא צריך לחכות לבית המשפט?".
השופטת ליאורה אדלשטיין קבעה: "מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירות המיוחסות לו… מדובר בעבירה המעלה מסוכנות, כאשר יש לשמור מכל משמר שעדותם של עדים לא תודח או תוטרד וכי אדם יוכל להעיד באופן חופשי מבלי לחשוש לחייו".
לפיכך, השופטת הורתה להאריך את מעצרו של החשוד ביממה.
