מה קורה כשאישה נשואה מתכתבת עם גבר אחר על יחסי מין, טוענת שעשתה זאת רק כדי לעורר את קנאת בעלה, ואחר כך דורשת ממנו כתובה בסך 555 אלף שקל?
במקרה שהגיע לבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, התשובה התבררה כמפתיעה במיוחד.
במוקד פסק הדין עומדים בני זוג שהיו נשואים כ-24 שנים ולהם ארבעה ילדים. כל הילדים נולדו באמצעות הפריה מלאכותית בשל קשיי פוריות, אולם שני הצדדים הבהירו כי לא היתה לכך השפעה על יכולתם לקיים יחסי אישות.
למרות השנים הארוכות יחד, היחסים עלו על שרטון. האישה הגישה תביעת גירושין, והשניים התגרשו בהסכמה. אלא שהסכסוך הכלכלי נמשך, ובמרכזו דרישתה לקבל את מלוא כתובתה.
אחת המחלוקות המרכזיות עסקה במה שהתרחש בחדר המיטות. לפחות שנה לפני הגירושין, כך עלה מטענות הצדדים, בני הזוג לא קיימו יחסי אישות. האישה טענה כי בעלה הוא שהתרחק ממנה ומרד בה, ואילו הבעל טען בדיוק להפך: אשתו היא שסירבה לקיים עמו יחסים.
לשאלה מי אחראי לקרע היתה משמעות כספית ישירה, שכן אישה שתובעת גירושין בשל התנהגותו של בעלה עשויה להיות זכאית לתוספת כתובתה, ואילו כאשר היא זו שגורמת לפירוק הנישואים, התוצאה עשויה להיות שונה.
אבל אז נחשף פרט עסיסי במיוחד: התכתבות בין האישה לגבר שאינו בעלה, כשנתיים לפני הגירושין.
הדיינים לא חסכו בתיאורים. בפסק הדין נכתב כי מדובר בהתכתבות שבה "תוכן מזעזע שאין הכתב יכול לסובלו", ובמסגרתה הביעו האישה והגבר האחר רצון לקיים יחסי אישות זה עם זו.
האישה לא הכחישה את ההתכתבות, אבל הציגה הסבר יוצא דופן: לדבריה, לא קיימה מעולם קשר אינטימי עם גבר אחר, וכל מטרת ההתכתבות היתה לעורר את קנאת בעלה ולמשוך את תשומת לבו.
הגבר שעמו התכתבה זומן לעדות בבית הדין, ואישר אף הוא כי לא קיים עמה יחסי אישות וכי מטרת הדברים היתה לגרום לבעל לקנא.
אלא שאב בית הדין, הרב אליהו אריאל אדרי, לא השתכנע. "אין כל הגיון שתכתובת כה מזעזעת תתרום לשיקום שלום הבית", כתב, וקבע כי ההסבר שסיפקה האישה אינו מתקבל.
אף שהדיינים דחו את הסבר הקנאה, הם הבחינו בין התכתבות מינית בוטה לבין ראיה למעשה בגידה שהתרחש בפועל. בפסק הדין הודגש כי הוצגה התכתבות אחת בלבד, שאינה מתארת יחסי מין שהתקיימו בעבר, אלא רצון לקיים אותם בעתיד.
אב בית הדין סקר בהרחבה את המקורות ההלכתיים העוסקים ב"מעשה כיעור", והסביר כי גם התנהגות פסולה מבחינה מוסרית אינה מביאה בהכרח לשלילת כתובה. "אין בהתכתבות עצמה אישור לכך שנאסרה על בעלה אלא הבעת רצון עתידי", נכתב בפסק הדין.
מסקנתו היתה ברורה: "אף אם נגדיר התכתבות זו כמעשה כיעור, אין בה כשלעצמה כדי להפסידה כתובתה".
אולם מכאן ועד קבלת 555 אלף שקל היתה לאישה עוד דרך ארוכה.
הכתובה נדחתה, הפנסיה נשארה
במקביל להליך בבית הדין הרבני התנהלו בין הצדדים הליכים רכושיים בבית המשפט, לאחר שהבעל לשעבר הגיש תביעה לחלוקת הרכוש. חוות דעת אקטוארית קבעה כי האישה צברה זכויות סוציאליות גבוהות יותר מאלה של בעלה, וכי במסגרת האיזון עליה להעביר לו כ-300 אלף שקל.
ביחס לכתובה, בית הדין קבע כי האישה היא שיזמה את הגירושין, בעוד שכל אחד מהצדדים הטיל על האחר את האחריות לפירוק הנישואים. בנסיבות אלה לא הוכח שהבעל הוא שגרם לגירושין, ולכן אין לחייבו בתשלום הכתובה.
עם זאת, הדיינים הבחינו בין חיוב הבעל להוציא כסף מכיסו לבין חיוב האישה להעביר לידיו כספים שכבר מצויים ברשותה. "כשם שלא ניתן להוציא מהבעל, כך לא ניתן להוציא מהאשה", הסביר הרב אדרי.
לכן נקבע כי הבעל לא יחויב בתשלום הכתובה, אך האישה תוכל להותיר בידיה את הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שלה, עד לסכום של כ-300 אלף שקל שאותו היתה אמורה להעביר לו.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
"חוק שנועד להגן על נשים הופך לחרב פיפיות"
פסק הדין לא הסתפק בסכסוך הזוגי. הרב אדרי ניצל את ההכרעה כדי למתוח ביקורת נוקבת על חוק יחסי ממון בין בני זוג. לדבריו, החוק נועד במקור להגן על נשים, אולם השינויים במעמדן הכלכלי ובפערי ההשתכרות מביאים לכך שלעיתים דווקא נשים נאלצות לחלוק עם בני זוגן זכויות שצברו.
"חוק יחסי ממון הולך ונעשה ארכאי יותר ויותר", כתב הרב אדרי, והוסיף כי "חוק שנועד להגן על נשים הופך לחרב פיפיות ופוגע בנשים". לדעתו, הדרך הנכונה היא חזרה לדין התורה, שלפיו כל אחד מבני הזוג שומר על זכויותיו, תוך שימוש במנגנון הכתובה במקרים המתאימים.
שני חברי ההרכב, הרב אברהם חשאי והרב ישועה רטבי, הצטרפו למסקנותיו של אב בית הדין. הרב רטבי ציין כי נימוקים נוספים יינתנו בעתיד.
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
