כנס אילת השנתי חזר בסימן 60 שנה להקמת לשכת עורכי הדין לאחר שנת הפוגה עקב מגיפת הקורונה, ומידת הזהירות והשמירה על מרחק הקרינה על כולם. כך קיבלנו כנס חגיגי מקצועי ומשמעותי במיוחד עם דמויות מפתח בחברה ובמערכת המשפט בישראל.
כעורכת דין לענייני משפחה התמקדתי מטבע הדברים בשני מושבים אשר שקפו את סדר היום המקצועי בתחום.
למשל, המושב בנושא חלוקת נכסים בלתי מוחשים בפירוד, בו עלה מדברי המשתתפים כי ישנו קושי אוביקטיבי לקבוע שווי וערך בעולם משתנה. את המושב הנחתה עו״ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכה ובעצמה עורכת דין לענייני משפחה. השתתפו בו השופט אלון גביזון, השופטת בדימוס טליה קופלמן פרדו, פרופ׳ הדס גלנדר, עו״ד שרון גזית, עו״ד הילה יחזקאל, ועו״ד אור גל און.
הדוברים עסקו בקושי לקבוע הפרשים בפערי כושר השתכרות כאשר אין מודל אקטוארי כלכלי היכול לייצר אומדן אמיתי, והגיעו למסקנה כי יש להמשיך לפעול ליצירת כלים אחידים לאומדן שווי במטרה להביא לתוצאה משפטית הגונה וצודקת ולשווין בין המתדיינים.
בפאנל השני ניסו למצוא תשובות לשאלות נוספות המעסיקות ומטרידות את ציבור עורכי הדין והמתדיינים בתחום המשפחה. ממש בהמשך למסקנה מהפאנל הראשון, כאן דובר בהרחבה על אתגרי החקיקה בתחום דיני המשפחה, על חוסר האחידות בערכאות השונות ובאולמות בתי המשפט.
את הפאנל המאתגר הזה הנחתה עו"ד אהובה יששכר, והשתתפו בו עו"ד גרציה קשתי, פרופ׳ רות הלפרין, עו"ד מאיר בר מוחא, עו"ד איילת טרסר, עו"ד דוד טובול ועו"ד לורי גייזלר.
מהדברים עלה כי העשור האחרון היה סוער מאוד בדיני משפחה מאז מהפכת המזונות, והשינוי המגמתי בהגדרות להורות – מה שמכונה שוויון הורי. עם כל הכבוד למהפכה, הדוברים הסכימו על כך שנדרש עוד שינוי חקיקתי נרחב ביותר כדי לייצר תבנית משפטית אחידה אשר תביא לצדק ואיזון גם בבתי המשפט האזרחיים וגם בבתי הדין הרבניים.
המסקנה מהדיון היא, שאנו רק באמצע הדרך לשוויון, אמנם יצאנו למסע אשר מטרתו להתאים את דיני המשפחה למצב החברתי במדינת ישראל, אלא שהמציאות במדינה עדיין סובלת מחוסר שוויון מגדרי בין המינים – האיתנות הכלכלית של נשים עדיין פחותה מזו של הגברים, אשר רבים מהם עדיין לא לוקחים חלק פעיל מספיק באחזקת הבית והילדים.
משמורת אאוט – אחריות הורית משותפת אין
אחד המונחים שריחף מעל כל מושבי הכנס בתחום המשפחה הוא המונח הארכאי "משמורת", המתייחס לחוק האפוטרופוסות אשר קובע כי הורים מתגרשים לא מאבדים את המעמד המשפטי שלהם ונשארים אחראים לילדיהם. אם עד לאחרונה היה נהוג לדון בבתי המשפט בסוגיית משמורת הקטינים, כעת מנשבות רוחות חדשות וההגדרה המסורתית של "משמורת" מתחילה להיעלם מהפסיקה.
לאחרונה אנו ערים להגדרה חדשה של הנושא הזה אשר מקבלת ביטוי בפסיקה ומכונה "אחריות הורית משותפת" – זהו המונח להורות בעידן החדש, הורות שהיא חברתית יותר, ולענייננו הורות משפטית מסוג אחר.
אבל גם כאן, בהיעדר הגדרה חוקית בהירה ומחייבת לנושא ההורות, יש להגדיר בהקדם חובות וזכויות אחידות וברורות באמצעות בנייה של קודיפקציה מוסדרת בדיני המשפחה. כדי להגיע לתוצאה משפטית הגונה וצודקת, יש למגר את תופעת חוסר האחידות והבהירות בפסיקות של בתי המשפט ובתי הדין, לחתור לתכלית שוויונית בין המגדרים, לטובת ציבור המתדיינים והחברה הישראלית בכללותה.
