הזמן: יום שישי, 10:30. הלוקיישן: צוותא-2, 100 מקומות ישיבה, תפוסה מלאה. אווירה אינטימית, חמימה ונעימה.
גיא פלג עולה בשקט מהמדרגות, שם את בקבוק המים שלו בצד, לא נראה נרעש, נסער ונרגש. נהפוך הוא. הבן אדם נראה קול לגמרי, נטול גינוני כוכב, בלתי אמצעי.
אבל ברגע שפלג שולף את המיקרופון מהסטנד ומתקרב לקדמת הבמה, הוא משחק אותה מהשנייה הראשונה עד האחרונה. הרצאה מאלפת, מרתקת, גדושת סקופים שומטי לסתות, אנקדוטות פיקנטיות, תובנות מעניינות וים של הומור ציני דק מקליל, השזור לכל אורך ההרצאה.
"לפי שעה, אני רואה שפספסתם את המפגש הקבוע שלי עם חבורת הערסים", פותח פלג והקהל מתפוצץ מצחוק. "היום הם כנראה התעייפו. עזבו, כל מיני טיפוסי שוליים, חצי עבריינים. זה מעניין לפעמים לראות את מרדכי דוד וחבורתו. אז היום הם לא באו".
הרב הראשי מקבל שלמונים
"אני רוצה לענות לכם על שאלה, שעל פי רוב שואלים אותי בדרך כלל בסוף", פותח פלג במהלך רביעי ולאט לאט מגביר. "מה תעשה אחרי ביבי? זאת שאלה טובה. אספר לכם איזה תשובה נתתי לעצמי.
הסקופ הגדול שלי כשעברתי מערוץ 1 לחדשות ערוץ 2, היה בפרשת קצב. קבלתי לידי הקלטה שומטת לסת של קצב, שמעו בה את נשיא המדינה מדבר עם בחורה צעירה בנושאי מין.
"אחרי זה הגיעו לידי הקלטות יונה מצגר, כבוד הרב הראשי", ממשיך פלג. "בהקלטות שמעו את כבוד הרב מתחנן בפני הנהג, העוזר האישי שלו ואיש סודו, לא לשתף פעולה עם חקירת משטרה שעתידה להתפתח, ושלא יסגיר את סודו הגדול של הרב: העובדה שהוא מקבל כספי שלמונים כדי לבצע גיורים.
"עד אז הרב הראשי לישראל נחשב סמל לטוהר מידות, יש שיגידו קדושה, אדם מאוד מרשים, גבוה, סבר פנים יפות, זקן מרשים והנה, הרב הראשי מושחת, לוקח שוחד.
"אני הבאתי את ההקלטה הזאת ובמקום ליהנות מההישג הגדול והמרשים שהפך לשיחת היום, אמרתי לעצמי: הגעתי לשיא.
"אחרי זה נפל לידי תיק אולמרט, ראש הממשלה, ואמרתי לעצמי: זה שיא השיאים. קבלתי הקלטה של ראש ממשלה סופר מזומן ומתחנן בפני הרל"שית שלו. במקום לחגוג את ההישג העיתונאי, אמרתי לעצמי: חשבתי שקצב זה השיא, ואז חשבתי שמצגר זה השיא. אולמרט זה בטוח שיא השיאים".
הבינגו של החיים
חלפו עוד כמה שנים ולידיו של פלג התגלגלו הקלטות שומטות לסת: הקלטות ביבי נוני.
"בלי להיכנס לנקודה הפוליטית, כולנו מסכימים שראש הממשלה שלנו הוא מתוחכם מאוד, ערמומי מאוד, חשדן מאוד, יש כאלה שמייחסים לו פרנויה. איש מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שראש הממשלה שלנו יקליט את עצמו, יבצע, לכאורה, עבירה פלילית, ישאיר את ההקלטות אצל אדם שלישי, ארי הרו, ובחקירת משטרה יטען שהפגישות עם נוני מוזס לא הוקלטו.
"האזנתי להקלטות האלה, וכל כמה דקות התקשרתי לעורך שלי ואמרתי לו: 'סודרי, אתה לא מאמין מה הם אומרים. שש שעות של שתי שיחות. כל משפט שני – כותרת ראשית.
"אז מה אני רוצה להגיד לכם, למענה של שאלה שכאמור לא שאלתם: למדתי, במבחן הניסיון, שבמדינת ישראל יש אופק (הקהל נקרע מצחוק), ולא צריך להיכנס לחרדות. תהיינה עוד הקלטות ועוד פרשות, ולא להיכנס ללחץ, לנסות ליהנות מהרגע. שומעים הקלטה, תהנה ממנה".
עם שולה זקן בשירותים
לפני שגיא פלג מגיע ל"ארוחה העיקרית", הוא חייב לספר סיפור סופר מגניב על הסקופ בשירותי גברים עם שולה זקן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
פלג, שבדרך כלל יושב ליד דלת הכניסה-יציאה באולם בית המשפט בתל אביב, היה כבר בדרכו לשירותים. אלא שאז, השופט דוד רוזן שאל את אולמרט: מר אולמרט, הפרקליטות הציגה כאן בבית המשפט מסמך פנימי של עיריית ירושלים ואת המסמך הזה העבירה שולה זקן, ראש הלשכה שלך, לשמואל דכנר, נציג היזמים בפרויקט הולילנד. תסכים איתי מר אולמרט שהעברת מסמך רגיש בעיתוי רגיש, המשמעות היא שחיתות בין הלשכה שלך לבין היזמים בפרויקט.
"עמדתי לצאת החוצה ופתאום רגע דרמטי. אולמרט שתק. השופט לא הרפה ושאל אותו: איזה עוד הסבר יכול להיות להעברת מסמך רגיש בעיתוי רגיש? וכשאולמרט ראה שאין לו ברירה, הוא אמר לשופט: ראה כבודו, הגברת זקן יושבת כאן באולם, אני מציע שתפנה אליה את השאלה".
"ראיתי שאולמרט חלק הלשון חמק מהשאלה וכאן, תסלחו לי, יצאתי מהאולם, הלכתי לשירותי הגברים ועמדתי במשתנה. לפתע שמעתי בכי של אישה בשירותי הגברים. אני מסובב את הראש, רואה את שולה זקן בשירותי הגברים ליד הכיור, ממררת בבכי. חברתה הטובה סיגי שטפה לה את הפנים, ושולה אמרה לה תוך כדי בכי: 'איך הוא עושה לי את זה? איך הוא נותן שיקראו לי מושחתת? כל מה שעשיתי, עשיתי בשבילו. כל מה שאני יודעת, אני יודעת ממנו. כמה אני יכולה עוד לקחת בעבורו?'.
"אני הייתי בהלם. למה הייתי בהלם? אני מדווח במשך עשור ששולה זקן מסרבת לכל ההצעות הנדיבות של המדינה לשתף פעולה ולהפליל את אולמרט. הציעו לסגור לה ולאחיה את התיקים. הציעו לה, בנוסף, שכר יפה עד תום ההליכים המשפטיים, ושולה זקן סרבה לכל ההצעות.
"והנה אני עומד במשתנה, עד לקרע גדול בין השניים. התחלתי לשאול את השאלה: האם זה אתי לפרסם משהו שאתה שומע בשירותים? מצד אחד לא עקבתי אחריה, ולא הצצתי חלילה מאחורי חור המנעול, ואין חולק שהדברים נאמרו במקום ציבורי. מצד שני, אדם הולך לשירותים ומרגיש שהוא במקם פרטי ואינטימי, וודאי לא מעלה בדעתו שמאחורי מחיצת הבטון הקטנה עומד עיתונאי, ועוד אחד עם אוזניים גדולות במיוחד (צחוק בקהל).
"סגרתי את המכנסיים ועמדתי לצאת מהשירותים, ונתקלתי בשולה. היא נבהלה מאוד כשראתה אותי, ואני הוספתי לעצמי בעיה על בעיה, כי בלי משים אמרתי לה אל תדאגי, בה בשעה שיש לה סיבה מצוינת לדאוג.
"למזלי נכנס לשירותים בסערה ינקי גלנטי, היום הוא שותפו של אהוד אולמרט. בעבר הוא היה דוברו, יד ימינו ואיש סודו. שולה התנפלה על גלנטי, וכל מה שאני מספר לכם ששמעתי, היא חזרה על זה ביתר שאת מול גלנטי, באה אליו בטענות קשות ביותר. והנה הנוכחות שלי ברורה, הדברים לא נאמרו בשירותים, אלא על מפתן השירותים והייתה לי בעיה אחת: כל מה שאני מספר לכם היה ב-11 בבוקר והמהדורה שלנו כידוע בשמונה בערב.
"כמובן שהמשך עדותו של אהוד אולמרט לא עניינה אותי. אני הייתי טרוד בשאלה: האם גלנטי הרגיע את שולה? או שהיא עלולה להתפרץ פעם נוספת, והסיפור שלי יהיה נחלתם של עיתונאים נוספים. לשמחתי גלנטי הרגיע אותה וכך פתחנו את מה שהיה פעם חדשות ערוץ 2 בשמונה בערב, עם הכותרת הדרמטית הבאה: קרע עמוק ביחסים בין אהוד אולמרט לשולה זקן. אני ישבתי בפתח המהדורה באולפן ואמרתי: יונית, היום הייתי עד לרגע אינטימי מאוד, ועל המסך כל הציטוטים ששמעתי באותו בוקר בשירותים.
"למחרת התחדשה עדותו של אולמרט. בדיוק בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס מלווה במאבטחיו, עצר לידי ואמר לי: 'פלג, אני מקווה שהיום לא תמצא סקופ גדול בשירותים'".
"זה הצבא שלנו, עם המדים שלנו"
אחרי כל המתאבן הזה, שנמשך יותר משלושת רבעי שעה, מגיע פלג ל"ארוחה העיקרית": פרשת שדה תימן (או פרשת הפצ"רית), שהפכה אותו לקורבן מספר אחד של מכונת הרעל, כולל איומים על חייו ומשפחתו, אבטחה משטרתית קבועה מול ביתו ועוד.
לפני שהוא מגיע לפרשת כוח 100 הוא שם כוכבית: "רק אתמול ישבתי עם היועץ המשפטי של חברת החדשות, שאמר לי שרק בפרשה הזאת, אנחנו נמצאים בסבב של 15 תביעות".
אחרי פירוט מלא של כל פרשת כוח 100, חושף פלג סיפור נוסף שלא פורסם: "שלושה חודשים לפני פרשת שדה תימן, קיבלתי בטלפון צילומים מחרידים באיכות גבוהה, של חייל צה"ל חמוש, עובר באוטובוס שהסיע נוח'בות לבושי סרבלים לבנים, מכוסי עיניים, ידיים כפותות מאחורי הגב, והחייל עובר מחבל מחבל, דופק להם עם הקת והקנה בפנים, בשיניים. "תמונות מחרידות", מתמצת פלג את החוויה המצמררת.
"אנחנו עיתונאים ותפקידנו בחברה הישראלית הוא להיות עיתונאים", מתרומם פלג מאוסף הסקופים. "במסגרת תפקידנו כעיתונאים, אנחנו לא צריכים לשקול שיקולים שהם לא מענייננו. אנחנו לא אחראים על החטופים, אנחנו לא אחראים ליחסי החוץ של מדינת ישראל, ואנחנו לא אחראים על הדימוי של מדינת ישראל, ולא על הצבא של מדינת ישראל. הנושאים החשובים הללו צריכים להיות מטופלים בידי אנשים אחרים. תפקידנו הוא רק לחשוף עוולות בצבא, בממשלה, בשלטון.
"ואני שואל את עצמי בקול רם: האם במסגרת השינוי החברתי העמוק שעברנו מאז המלחמה, האם אנחנו לא מסוגלים להסתכל לעצמנו במראה ולהגיד מה לעשות? אנחנו מאמינים שהצבא שלנו הוא ערכי, ככה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, אבל מה לעשות, יש בצבא שלנו גם אנשים כאלה, וצריך להסתכל בעיניים ולהגיד, כן, זה הצבא שלנו, עם המדים שלנו. ועובדה, ההתעללות הקשה הזאת שאני מתאר לכם, לא שודרה אז, לא שודרה מאז, וספק אם בעתיד, כשיחליטו לחקור, אם לחקור".
"העיקר שזכיתי לדמות בארץ נהדרת"
למרות שזכה בפרס התנועה לאיכות השלטון ובפרס סוקולוב, והיה הכתב היחיד בישראל, אולי בעולם, שראש הממשלה חיקה אותו על דוכן הכנסת, כל ההישגים האלה בטלים בשישים לעומת שיא השיאים מבחינתו: דמות ב"ארץ נהדרת".
"לפני שדה תימן, ולפני שהייתי פרשן, יש אירוע גדול שנתניהו מוביל אותו", מתמצת פלג את הכותרת האמיתית והחשובה של הרצאתו. "וזהו ניסיון להשתלט על התקשורת החופשית בישראל. במסגרת האירוע הגדול, הם קוראים לחדשות 12 "אל ג'זירה 12". מה זה אלג'זירה? טלוויזיית האויב, טלוויזיית החמאס. והקמפיין של ערוץ 14 זה 'אנחנו של ישראל'.
"באירוע הגדול הזה, שהוא מאבק על כסף ושליטה, נתפסו על האירוע שלי, כדי להגיד: אתם רואים, הנה ההוכחה. הם נגד חיילים, הם נגד המדינה, הם נגד היהודים, הם נגד מדינת ישראל. נתניהו הרי הוקלט אומר לרב כדורי: 'הם שכחו מה זה להיות יהודים', והוא הקופי רייטר הגדול ביותר של מכונת הרעל".
