נגד יישמבל דני קבדה הוגש כתב אישום על רצח באדישות של חברו, זמנה גדמו ז״ל, לאחר לילה של שתיית אלכוהול ברחובות.
לפי כתב האישום, קבדה, גדמו ואחיו של המנוח נפגשו בערב 22 ביוני 2025 בקיוסק ברחוב סעדיה גאון בעיר ושתו משקאות אלכוהוליים. סמוך לשעה אחת בלילה, בתחנת דלק ברחוב הרצל, היכה קבדה את אחיו של גדמו בראשו, דחף ובעט בו ונטל מכיסו שטר של 200 שקל. בשלב מאוחר יותר דחף גם את המנוח והפילו.
בהמשך הלילה נתקל קבדה פעם נוספת בגדמו, הפעם ליד קופת חולים כללית ברחוב יהודה הלוי. הוא חבט בו בידיו וברגליו, סטר בפניו ובעט בראשו בעוצמה בעוד המנוח שרוע על הקרקע. קבדה לא הזעיק עזרה, וכשבת זוגו של גדמו הגיעה למקום אמר לה: ״הנה הסמרטוט שלך זרוק על הרצפה בקופת חולים כללית״.
בשעות הצהריים הבחינו בת הזוג ואחיו של גדמו כי הוא מחוסר הכרה והזעיקו את צוותי הרפואה.
בבית החולים נעשו נסיונות החייאה, אולם מותו נקבע בשעה 13:05.
החבלות שספג גרמו לדימום שהביא למותו.
לאחר האירוע סיפר קבדה למכרים על המריבה האלימה, ובהמשך נודע לו כי חברו מת.
הוא ניתק קשר עם סובביו ופעל להעלים את הטלפון הנייד
. רק ב-14 ביולי 2025, כשלושה שבועות לאחר האירוע, התייצב בתחנת משטרת רחובות והסגיר את עצמו.
הסנגור שלו, עו״ד אבי כהן, העלה בפגישות עם הפרקליטות טענות משפטיות וראייתיות על כך שהנאשם היה שיכור והאלימות שהפגין אינה עולה כדי רצח, מה גם שהמנוח היה במצב בריאותי רעוע מלכתחילה.
כפי שפורסם ב"פוסטה", בסופו של המשא ומתן שונה סעיף האישום מרצח באדישות להמתה בקלות דעת.
קבדה הודה והורשע בעבירה זו ובתקיפה סתם, אבל הצדדים לא הגיעו להסכמה על העונש
לאחר הסדר הטיעון טענו הצדדים לעונש, בין היתר הוגש תסקיר מבחן.
שירות המבחן התרשם מגורמי סיכון להישנות התנהגות אלימה אבל העריך כי רמת הסיכון הנשקפת ממנו היא בינונית, אם כי במקרה של התפרצות נוספת חומרתה הצפויה גבוהה. לנוכח ההערכה לא ניתנה המלצה לטיפול בקהילה או מחוץ לבית הסוהר. ההמלצה היתה שקבדה ימשיך בהליך הטיפולי שבו החל במהלך מאסרו.
בטיעוניה לעונש עמדה התובעת מטעם פרקליטות מחוז מרכז על אופי התקיפה ועל התנהגות קבדה לאחריה. המאשימה הדגישה כי הוא תקף את המנוח שוב ושוב בעודו שרוע על הקרקע, לא סייע ולא הזעיק טיפול רפואי. לאחר מכן עזב את המקום, ניתק קשר עם סובביו ופעל להעלים את הטלפון הנייד שלו.
הפרקליטות הפנתה גם לעברו הפלילי של קבדה, הכולל הרשעות בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, באיומים ובהחזקת סכין. התביעה עתרה למתחם ענישה של תשע עד 13 שנות מאסר, ובקשה 12 שנות מאסר בפועל ופיצוי של 258 אלף שקל למשפחת גדמו, ופיצוי נפרד לאחיו.
הסנגור, עו״ד אבי כהן, ביקש מנגד לקבוע מתחם של ארבע עד תשע שנות מאסר ואף לחרוג ממנו אל מתחת לרף התחתון בשל הליך השיקום שבו החל הנאשם. הסנגור טען כי מרשו מביע צער עמוק, מתייסר על תוצאות מעשיו ומשתתף לאורך זמן בטיפול בבית המעצר. ההגנה ביקשה לראות בהודאה, בקבלת האחריות ובמאמצים הטיפוליים בסיס להקלה ממשית בעונש.
השופטים הדס רוזנברג שיינרט, עמית מיכלס ואליאנא דניאלי קבעו כי יש להפריד בין המתת גדמו לבין תקיפת אחיו של המנוח, וציינו כי הפגיעה בערכים המוגנים במקרה ההמתה נמצאת ברף הגבוה. השופטים הדגישו את האלימות הקשה והמתמשכת כלפי המנוח, שכללה חבטות, סטירות ובעיטות בראשו ובגופו בעודו שרוע על הארץ. הם נתנו משקל גם לכך שקבדה לא הגיש לו עזרה, עזב את המקום, ניתק קשר והעלים את הטלפון.
בגזר הדין הובאה הקביעה של בית המשפט העליון שלפיה ״נטילה מודעת של סיכון בלתי סביר לכך שחיי אדם ייפגעו, גם כשהיא מלווה בתקווה שהתוצאה הקטלנית תימנע – מחייבת ענישה מחמירה״.
בקשת עו״ד כהן לחריגה מטעמי שיקום נדחתה, אך הטיפול שעבר קבדה נלקח בחשבון בתוך המתחם.
ההרכב קבע מתחם של שמונה עד 12 שנות מאסר בגין ההמתה, ומספר חודשי מאסר עד שנת מאסר בגין תקיפת האח.
בסופו של דבר, על ההמתה של גדמו ועל התקיפה של אחיו, נגזרו על קבדה 10 שנות מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
