נאום הקופים של ינון מגל בערוץ 14 על גדי איזנקוט קפץ לי כשאלת הפתיחה לאריק לובצקי ומתי הררי, צמד יוצרי "תמונות יפואיות-2", המבוסס על הטורים וסדרת רבי המכר של העיתונאי והסופר מנחם תלמי (2018-1926). הרשימות והדמויות היוו את הבסיס לסדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות" שעלתה לפני 30 שנה בהוט ולשני פיצ'רים, שהשני בסדרה עלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון.
"קוף מזרחי-מרוקאי שמאחוריו כל האשכנזים האליטיסטים מנהלים אותו", אמר מגל על מי שהיה הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל והתמודד זה עתה על ראשות הממשלה.
מנחם תלמי האשכנזי גר בשכונה סולידית בצפון ת"א ואריק לובצקי ומתי הררי האשכנזים גדלו בשכונת נוף ים בהרצליה: שלושה אשכנזים שיצרו מיתולוגיה מקומית-עממית-יפואית שכל דמויותיה והשחקנים המגלמים אותן הם מזרחים על מלא.
האם הדמויות והשחקנים ב"תמונות יפואיות" הם קופים המופעלים על ידי אליטיסטים אשכנזים?
מתי הררי מתפקע מצחוק.
אריק לובצקי תופס פיקוד: "התשובה היא ממש ממש לא. אנחנו לא מסתכלים על כל העניין כמזרחים ואשכנזים. אנחנו מסתכלים עליהם כעל בני אדם, על ההגנבה שלהם ומה הם עושים בחיים. אנחנו חלק מישראל אחת. יש לדמויות ב'תמונות יפואיות' פילוסופיה שלמה, שחלקה תואמת אותנו. גדלנו כישראלים צברים והאוזן שלנו קוסמופוליטית. המשותף לנו ולמנחם תלמי הוא ההתחברות לבני אדם כמונו – יותר דומים או פחות דומים".
הררי: "האמירה של ינון מגל על המזרחים כקופים היא אומללה בעיניי. אני בכלל גדלתי בילדותי בשכונה בחולון וכל הנושא העדתי בכלל לא היה קיים שם. בתור ילד זה בכלל לא היה אישיו. מי שהיה טוב בכדורגל נחשב לאליטה. אני הייתי טוב בכדורגל, לכן נחשבתי לאליטה. אני מסכים שזה היה קיים בארץ, בעיקר בעולמות של הפוליטיקה והתקשורת.
"אנחנו הבאנו את הסדרה בגובה העיניים שלנו. בכלל לא חשבנו על העניין העדתי. בגלל שיש שם טיפוסים יפואיים, הבאנו את זה למסך. גם מנחם תלמי, בגדול, הגיע לסיפורים האלה כמבקר המסעדות של מעריב. הוא אכל במסעדות, שמע את הסיפורים והבין שיש כאן לא רק אוכל מעניין, אלא גם סיפורים מעניינים, שלא היה להם ביטוי וייצוג בכלל בתרבות הישראלית וזה תפס חזק".
לובצקי: "מה שמחבר אותי לדמויות האלה היה הנון קונפורמיזם של הדמויות. גם אני נון קונפורמיסט וגם אני מתעב מסגרות שלטוניות נוקשות; ולג'מעה של יפו יש את עולם החוקים שלהם, לא משנה אם הוא אשכנזי או מזרחי, אבל יש להם קודים של כבוד, קודים של חברות וקודים של מה הגון ומה לא הגון. לפעמים אתה מתחבר לקודים כאלה יותר מאשר לקודים, לכאורה, חוקיים או נורמטיביים".
"בנק אדיר של סיפורים"
"תמונות יפואיות" עלה לאקרנים באפריל 2025. אחרי שנה וחצי, אפס זמן בקנה-מידה של קולנוע ישראלי, לובצקי והררי כבר ניצבים מאחורי "תמונות יפואיות-2".
האם צילמתם את שני הסרטים ברצף, או שהצלחתו הקופתית של "תמונות יפואיות", שהביא לבתי הקולנוע 100 אלף צופים, הריצה אתכם חזרה לסט כדי לעשות כמה שיותר מהר סרט המשך?
לובצקי: "גם וגם. בגדול, יש בנק אדיר של סיפורים שאנחנו כבר חלק ממנו ויודעים להוסיף לבנק דברים משל עצמנו. אתה אומר לעצמך: וואו, יש עולמות מגניבים שלא קשורים ל'יפו-1', 'יפו-2', או 'יפו-3'. זה דברים שפשוט כיף להוציא אותם החוצה. כל פעם סיפור אחר, נדבך אנושי אחר, קוריוז אחר על החיים וזה מגניב. ברור ש'תמונות יפואיות-1' נתן דלק כי הוא היה רלבנטי, ואז, כשאתה רואה שהוא רלבנטי גם מבחינת הקהל, אז בהחלט יש מקום לעשות עוד ועוד".
הררי: "שני הסרטים לא צולמו ברצף. בכל מה שקשור לסיפורים, יש אינסוף. הנקודה היא שראינו שהתוצאה, גם בגלל שזה פורמט מיוחד, סרט שמורכב מסיפורים, נחשב לנדיר יחסית בקולנוע".
פתיחת הסרט השני מזכירה מאוד את פתיחת הראשון. האם זו בחירה מכוונת שנועדה להחזיר את הצופה הביתה, או סימן לכך שאתם מעדיפים לא לשנות את הנוסחה?
לובצקי: "אנחנו רוצים לתת לצופה תחושה שהוא חוזר הביתה. יש משהו בחבר'ה האלה שכל אחד רוצה לשבת איתם והם יזמינו כל אחד לשבת איתם, בלי משוא פנים ובלי עיניים. יושבים, שותים, נהנים מהאוכל, מהשתייה, מהסיפורים ומהטמטום של החיים. כיף לשבת איתם, כיף לספר עליהם, וזה כיף להם, כי הם לא עם האף למעלה. הם יושבים עם כל טיפוס ורואים את הצד הצבעוני שלו".
יש הרגשה שלא עשיתם ל'תמונות יפואיות-2' עדכון תוכנה.
הררי: "היה עדכון תוכנה בקטע של שחקנים צעירים שהשתלבו עם השחקנים הוותיקים".
אבל גם הצעירים: אוריאל צברי, שלומי קוריאט, צ'ינו אלמזרק וישראל אטיאס, כיכבו גם ב"תמונות יפואיות" הראשון.
לובצקי: הפעם הכנסנו גם את קרן אוזן בתפקיד מריומה (אשתו של חזוקה); את צוצה, בלונדינית יפהפייה שמשחקת שחר אילוק, שחקנית חדשה עם איכויות ושובבות שאהבנו; את כריסטינה סים, שמשחקת את אינגה השבדית. היא אמנם לא שבדית, אלא אוקראינית-ישראלית שחיה כאן כבר שנים, אבל יש לה את כל המוטיבים הבלונדיניים והיכולת להיראות שבדית; את מאיר תמם (אחיו של השחקן עמוס תמם) בתפקיד דמבורי ושון סופטי בתפקיד אורפלי.
עולם הולך ונעלם
בראיון הקודם בעקבות "תמונות יפואיות" הראשון, סיפרו לובצקי והררי על הגעגוע החזק שלהם לסדרה "תמונות יפואיות", שרצה בהצלחה לפני 30 שנה בהוט, ועל כך שהקהל לא הפסיק לשאול אותם מתי הם מתכוונים להחזיר את הג'מעה, מה שהוביל ליצירת "תמונות יפואיות" הראשון.
מה היה בסרט הראשון שהותיר אתכם עם טעם של עוד? האם היה לכם משהו חדש לומר, או שהבנתם שיש כאן מותג קולנועי מצליח שאפשר לשכפל?
לובצקי: "אנחנו מתייחסים לסיפורים. יש סיפורים שאתה נורא אוהב כשקראת בזמנו ואתה אומר: וואו, איזה כיף לראות אותם על המסך, וכל עוד יש אפשרות לעשות ולהעלות אותם על המסך, זה כבר מדליק בפני עצמו. יש פה חבורה של שחקנים שכיף להמשיך עם הצבעוניות שלהם. הם גם חברים שלנו באופן אישי והם אנשים שהם כבר חלק מאיתנו".
בכל סרט המשך יש מלכוד שבו אתה עלול למחזר חומרים. האם אתם מעדיפים ללכת על בטוח ולא לקחת סיכונים מיותרים?
לובצקי: "עולם הסרטים לא בטוח בכלל, ואף אחד לא מבטיח לך שאם תשים X תקבל Y. הרלבנטיות במדינת ישראל, בכל תחום, לא מובנת מאליה והמציאות משתנה כאן כל שלוש דקות. מחר יש יום חדש. מחר הז'אנר הדומיננטי יכול להיות תיאטרון בובות של ילדים, או אקטואליה אחרת, ונאלץ להמציא את עצמנו מחדש".
נדמה שלא העזתם לתפוס כיוון חדש לגמרי, אלא נשארתם נאמנים לחלוטין למקור, לסגנון, לז'רגון ולדמויות של תלמי.
הררי: "אנחנו מאד נאמנים לסגנון של תלמי. זה הכוח של הסדרה. אנחנו מתייחסים לזה בחרדת קודש ובסרט השני לקחנו הרבה דברים שלמדנו מהסרט הראשון ושיפרנו. בעיניי הסרט השני יותר טוב ויותר מדויק. זה כמו שאתה מבשל מנה שמצליחה, ואחרי כמה שנים אתה משפר את המנה והיא הופכת להרבה יותר טובה, כי אתה לומד גם מהתגובות של האנשים, ולאט לאט מחדד את מה שאתה עושה. אני רואה שהתגובות בסרט השני הרבה יותר חזקות וזה גם הרבה יותר מדויק לתלמי".
לובצקי: "הוספנו גם הרבה אלמנטים סיפוריים. יש לנו כמה קומדיות ביד, כמו קומדיה על משאית זבל מטורפת עם טיפוסים צבעוניים מאד שהיא משהו שובר כלים וקופות, אבל זה כבר לקחת את זה למשהו אחר שהוא לא תמונות יפואיות".
יפו של שנות ה-70, ה-80 וה-90 היא יפו שונה לגמרי מיפו של העשור השלישי של המאה ה-21. יש בה נדל"ן יוקרתי, מלונות בוטיק, רכבת קלה וג'נטריפיקציה על סטרואידים. איך הסרט השני מתמרן בין העולם הרומנטי והתמים של הפשע העממי של תלמי, למציאות היפואית המשתנה?
לובצקי: "הסרט הוא עכשווי, הוא לא משחזר את שנות ה-70. עשינו משהו על-זמני. יש בו הרבה אקטואליה כמו שימוש בסמרטפונים, אבל העניין של טיפוסים ואחווה שכונתית זה דבר שעדיין קיים ביפו, אבל יותר במובלעות וכוכים. הממד השכונתי בישראל עדין קיים. לך לשכונת ג'סי כהן בחולון ותראה שזאת עדיין שכונה לכל דבר".
אבל הדמויות של "תמונות יפואיות" כבר לא קיימות היום. הן שייכות לעולם אגדי-פולקלוריסטי הולך ונעלם.
הררי: "הדמויות האלה עדין קיימות. פגשנו בכתבה של כאן 11 בן אדם שכאילו יצא מ'תמונות יפואיות'. זאת אוכלוסייה יותר ותיקה, בני 60-50 שהשורשים שלהם ביפו. היום הם כבר לא בפרונט. הם יושבים בד"כ בשוק הפשפשים, אבל אנשים רואים יותר את הגלידריה של שוק הפשפשים".
לובצקי: "השוליים החברתיים של יפו כבר פחות תופסים מקום. יפו, כמו הרבה דברים, התייפייפה, התברגנה, הרבה אנשים גילו אותה, אבל תמיד היה בה משהו קוסמופוליטי. הייתה בה בוהמה ופינפון, אבל גם שכונתיות, עממיות וטיפוסיות. גם היום, עולם הגנגסטרים שם הוא עולם כבד מאד".
כלומר, זה כבר לא פושעים, אלא עברייני צעצוע.
הררי: "נכון. זה כבר לא עולם של פשע מאורגן וקשה. זה יותר סוחרים וקומבינטורים. ברור שזה כבר לא כמו פעם".
לובצקי: "היום יש ביפו עולם פשע של חלפני כספים, יצורים מארץ היצורים ופשע מאורגן. גם ערבים. גם הג'מעה שלנו יודעים לשרוף מכוניות ולפתור בעיות. נכון, זאת לא מאפיה עם מיליון חיילים, אבל הם לא עוברי אורח רגילים וחלקם עבריינים חצי בדימוס".
יענו עבריינים עם לב זהב שאין שום בעיה להתאהב בהם. אני לא חושב שיש היום עבריינים בסגנון של יעקב העיוור.
לובצקי: "זה נכון. דווקא יעקב העיוור הוא אדם חמום מוח, מסוכן, שלא כדאי להתעסק אתו. מה שכן, אלה לא אנשים שפועלים רק בקור רוח. הרגש שמפעיל אותם".
הררי: "בעניין הזה אני מסכים אתך. היום, לצערנו, לא תמצא עבריינים כאלה בעולם הפשע הישראלי".
אסקפיזם נטו
בראיון שערכתי עם לובצקי והררי באפריל 2025, בשיאה של מלחמת ה-7 באוקטובר, הררי אמר ש"הקהל צמא לצחוק ולאווירה של עראק ואוכל טוב אחרי תקופות קשות", ולובצקי אמר ש"זאת גם תרופה, צריך לתת לבנאדם טיפה חיוך יפה על הפנים כי אקטואליה קשה יש מעל ומעבר".
עכשיו, כש"תמונות יפואיות-2" עולה לאקרנים, המדינה בישורת האחרונה של תקופת בחירות מתוחה, הנחשבת לגורלית ביותר בתולדות המדינה.
האם ההומור היפואי-עממי עדיין פועל כ"תרופה" עבור הצופים, או שהבחנתם בשינוי בטעם הקהל?
לובצקי: "הצלחתו של סרט תלויה הרבה בחשיפתו, בעוצמתו ובגירויים הנוספים שיש במקביל אליו. יש המון משתנים אם סרט מצליח להמריא או לא. אני רואה לפי הקרנות טרום-בכורה שהקהל כן מתחבר לסרט ואומר: איזה כיף שבא לנו עכשיו משהו שהוא לא אקטואליה כבדה ששוברת את הבן אדם, אלא אקטואליה שהיא סבבה. אני מניח שיש כאלה שהסרט הזה הוא לא לטעמם. אני מניח שהרבה אנשים מוצאים ב'תמונות יפואיות' את המכנה המשותף".
אפשר להגיד ש"תמונות יפואיות-2+1" זה אסקפיזם נטו?
לובצקי: "נכון, אבל זה לא בא מאידיאולוגיה אסקפיסטית, אלא מתוך חיבור לחומרים שבעינינו, גם בעת שלום וגם בעת מלחמה, עם טילים, בלי טילים, רלבנטי. בעיניי זאת פילוסופיית חיים ועולם של דמויות כיפיות אמיתיות, עם סיפור על קטנוניות וחולשות אנושיות. זה מנחם תלמי וזה דמון רניון וזה העולמות האלה".
האם אתם מתכוונים להפוך את "תמונות יפואיות" לטרילוגיה קולנועית, או להחזיר אותה כסדרה לסטרימינג בטלוויזיה?
לובצקי: "הפלטפורמה הנוכחית היא חמישה סיפורים בסרט אחד, אז זה כמו סדרה. עכשיו, אחרי שני סרטים, יש כבר עשרה סיפורים. החיים הם כמו כדורגל, חיים משבת לשבת. יש מחשבה ורצון לעשות גם 'יפו-3', שם זה יהיה על אותו בסיס, אבל משהו שונה, עם הרבה דגש נשי. אבל בוא נגמור עם 'יפו-2', נקווה שהוא ימריא ומשם נתקדם".
הגיבור האחרון של הקולנוע הישראלי
הקולנוע וסדרות הטלוויזיה בישראל מלאים כיום בארגוני פשע, חיסולים, סחיטות, הלבנות הון ועבריינים כבדים שהאלימות היא כלי העבודה המרכזי שלהם. אצל לובצקי והררי העבריין יכול להיות גם ליצן, חבר, בעל, אבא, או אדם שנקלע לצרות בגלל האגו שלו.
אתם חושבים שהקולנוע הישראלי איבד את היכולת לספר סיפורים על עבריינים קטנים, בלי להפוך אותם למפלצות או למכונות הרג? והאם העבריין הקטן הוא הגיבור האחרון של הקולנוע הישראלי?
הררי: "הכול פתוח. סרטי פשע זה ז'אנר מאד רחב, זה אינסופי ויש המון אפשרויות שאפשר לעשות הכול. זה יכול להיות מצחיק, קשה, מרושע, אימים. בסופו של דבר הקהל הישראלי אוהב קומדיות, מחפש את הקומדיות וצורך קומדיות. היו פה ניסיונות לעשות מדע-בדיוני, אימים, מה שת'ה רוצה, וזה פחות תפס. הישראלי מחפש את המוכר והמקומי ושזה ידבר אליו. הוא לא רוצה שיביאו לו חיקוי של חו"ל, כי אז הוא מרגיש שזה לא אמיתי. 'תמונות יפואיות' זה משהו מאד מקומי ומאד מקורי וזה הסוד שלו".
אם הייתם צריכים להמציא כיום, מאפס, חבורה של עבריינים קטנים עם שפה, קודים וחיי יום־יום משלהם, האם הייתם מגיעים לאותן דמויות בלי התשתית הספרותית של מנחם תלמי? על פניו, נדמה ש"תמונות יפואיות" היא מתנה שלא מפסיקה לתת.
הררי: "מסכים אתך לגמרי. זאת בדיוק ההגדרה הנכונה. אפשר ליצור דבר כזה, אבל לא בצורה כזאת. המרכיב הציורי שתלמי יצר הוא מאד ייחודי, וזה מתחבר ליפו, כי גם יפו היא עיר ציורית והכל ביחד זה תבשיל שתלמי המציא ויצר, וזה באמת אינסופי. לא חיפשנו את ההיבט הריאליסטי הקשה. חיפשנו, כמו תלמי, את הציוריות שאפשר לתפור על זה. ברור שזה מלאכותי ולא קיים אחד על אחד".
"תמונות יפואיות" זה כמו אורניום מועשר שמתרבה מעצמו?
הררי: "בדיוק וזה הכוח שלו ובזכות זה יכולים להיות אפילו חמישה סרטים והם לא יהיו משעממים".
אין בסרט אפילו דיאלוג אחד סתמי כמו בחיים. כל משפט מתאמץ להיות סלנג שיתאים לסרט קלט (סרט פולחן).
לובצקי: "זה גם אופי הכתיבה של תלמי. כל משפט הוא עולם ומלואו של שפה. אין בסיפורים משפט אחד שהוא קונקרטי ולא כתוב בצורה מצוירת. הוא תמיד יהיה מתובלן ב'סבח אל ח'יר', או 'סבח אל פול ואל יסמין'. לא 'מה שלומך' ו'מה העניינים'. במקום 'איזה חרא הבן אדם', הם אומרים 'איזה מח'לוא'. במקום קמצן הם אומרים: 'להוציא ממנו לירה זה כמו להוציא תפילה מעורב'. במקום 'אני נשבע באלוהים', הם אומרים 'אעוז בילה'".
חיים אפטרשייב מרמלה, שנראה כמו פריג'ידר בשר ודם, זאת דמות שמנחם תלמי המציא?
"אנחנו הפכנו אותו לחיים אפטרשייב מרמלה, אבל במקור הספרותי של תלמי הוא יפואי. מאחר ויש לו רגישות לבשר – בין אם הוא מריח או אוכל – מתפרץ אצלו סירחון שמבריח את כולם. הג'מעה משתמשים בו ככלי נשק בתחרות בין המסעדה של שבאבו למסעדה המתחרה שפותח לופו שקשוקה כנקמה נגד הג'מעה. אין בן אדם כזה. לשחקן שמשחק אותו קוראים אמיר זרד. הוא שיחק באחד התפקידים הראשיים ב'בני אור' בתפקיד ילד עבריין. הוא חתיכת טיפוס עם חיים צבעוניים, שעבר דברים מאד מאד צבעוניים".
ב"תמונות יפואיות" הראשון המפיק מיכה שרפשטיין וגמי לובצקי, אביו של אריק לובצקי, שיחקו גופות. מי משחק הפעם בתפקיד הגופה בארון המתים?
לובצקי: "מיכה שרפשטיין ואבא שלי שיחקו גופות, ולצורך העניין מצאנו את עצמנו בקוריוז ששניהם נפטרו בסמיכות שנה לפני שהסרט יצא. הפעם יש לנו גם סצנה עם גופה בתוך ארון מתים, וישראל אטיאס, שמשחק את שמשון הצוחק, אמר לנו: 'אני לא נכנס לארון'. אז אמרנו לו: 'ישראל אתה יוצא ממנו', בניגוד לפעם הקודמת שהגופות לא יצאו מהארון. הפעם הבאנו לתפקיד הגופה ניצב שאנחנו לא מכירים, כי הקארמה שלנו לאנשים שאנחנו מכירים, גרמה למנחוס מאד גדול".
"תמונות יפואיות-2", על פי ספריו של מנחם תלמי. תסריט ובימוי: אריק לובצקי ומתי הררי.
שחקנים:
אורי גבריאל (סלומון הגדול), מוטי בן ישי (חזוקה), ישראל אטיאס (שמשון הצוחק), יגאל עדיקא (דוד בבולה), אוריאל צברי (שבאבו), שלומי קוריאט (יעקב העיוור), גבי דן (פרוספר), ג'וליה מסלאווי (חצ'ורה), עודד מנסטר (פקד זהבי), צ'ינו אלמזרק (לופו שקשוקה), חיים זנאתי (אדון פאפויו), אלי חבקוק (השוטר צרפתי), קרן אוזן (מריומה), מאיר תמם (דמבורי), מירב מורדי ברכה (כרמלה), אייל כהן (מוסי), שחר אילוק (צוצה), ברי יחזקאל (אברם התורכי), שון סופטי (אורפלי), כריסטינה סים (אינגה), אמיר זרד (חיים אפטרשייב).
