האב אולי ניצח במאבק, אבל כל חייו יישא אות קין

בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, עמדו שתי דילמות עיקריות; בפועל הילדים המשותפים שוהים אצל האב, ולכן לכאורה אין מנוס מהעברת המשמורת אליו. אלא שהשופט אסף זגורי ידע, כי מהלך שכזה למעשה מעניק פרס למי שפעל נגד טובת הילדים. הדילמה שנייה שניצבה מול השופט, היא השאלה האם על בית המשפט להמשיך לנסות לחדש את הקשר בין האם לבין הילדים, או שמא יש בכך יותר נזק מתועלת?

לבסוף, בהחלטת השופט זגורי אין המלצה וגם לא חלופה אחרת למשמורת, זולת הותרת הילדים אצל האב (27 בינואר). "האב אולי 'ניצח' במאבקו מול האם, והוא העביר הילדים לצד שלו, אך הוא הפסיד את האפשרות לשמש הורה מגן אמיתי של ילדיו", כתב השופט בהחלטתו. "יידע זאת כל הורה משמורן, כי אי מתן אפשרות פסיכולוגית לילדים, להחזיק בקרבם דמות ההורה האחר כדמות חיובית ומחיקת כל הטוב, היא התעללות פסיכולוגית בילדים. מדובר באות קין שהאב יישא כל חייו על מצחו. החשש של בית המשפט הוא מנזקים נפשיים, התפתחותיים ואף פיזיים ונוירולוגיים שעלולים הילדים לסבול בשל הניכור ההורי הבלתי נסבל של האב כנגד האם".

הפרשה החלה לפני שמונה שנים, כאשר הורים לארבעה ילדים בני 9 עד 15, התגרשו זו מזה וחלקו משמורת משותפת. האב, באמצעות עו"ד יוסי נקר, הגיש תביעה למשמורת בלעדית בטענות שונות, החל מליקויים בהורות האם וחשיפת הילדים "לתרבות רעה", וכלה בטענות לאלימות מילולית, פיסית ומינית הן מצד האם והן מצד בן זוגה. מנגד, האם, באמצעות עו"ד ויסאם דעאס, הכחישה כל ליקוי בהורות שלה והדפה את הטענות כי בן זוגה תקף את הילדים.

ביהמ"ש עשה שימוש בכל כלי שעומד לרשותו כדי לעמוד על טובת הילדים. בין היתר מינה השופט מומחים מתחום הפסיכולוגיה, אפוט' לדין, עו"ס לסדרי דין, מרכז קשר, מרכז טיפולי, בוצעו ביקורי בית, התקיימו ועדות לתכנון טיפול בלשכות הרווחה, הוזמן תיק חקירה משטרתי, נערכו חקירות ילדים, הוכנסה סומכת לבית האם ואף נערכו מפגשים של בית המשפט עם הילדים.

הוכח כי אכן הילדים חוו אלימות פיסית בבית האם, אולם הם המשיכו לגלות יחס אוהב אליה ורצו בקרבתה. כסעד זמני הוחלט בשנת 2016 להעביר את הילדים למשמורת זמנית אצל האב, עם זמני שהות נרחבים אצל האם. בתוך כך הובהר לאב, כי במידה ויוביל ניכור מצד הילדים נגד האם, יעמוד לו הדבר לרועץ לזכות במשמורת.

כשנתיים לאחר מכן, הוכח כי בן הזוג של האם לא פגע מינית בילדים וכי האב שתל במוחה של אחת הבנות תיאור של אירוע פגיעה מינית. אלא שדווקא אז מערכת היחסים של הילדים עם אמם הסלימה, למעט אחת הבנות שנותרה בקשר חם ואוהב עימה וגם הוא, התקיים במרכז קשר. הגורמים המקצועיים הסבירו את הניכור הפתולוגי בכך שתפיסתו התרבותית/חברתית ואישיותו האובססיבית של האב, אינן מאפשרות לו להכיל קונסטלציה בה ילדיו יחיו עם גבר זר. כך הוא הנחיל את הנרטיב הכוזב בקרב הילדים והם בתורם, ריצו אותו באמצעות השחרת האם ואי רצון לפגוש בה.

כל גורמי הטיפול המליצו להניח לילדים ולניסיון שיקום הקשר. ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי המשך עיסוק שיפוטי וטיפולי במקרה זה בו יש ניכור הורי פתולוגי, יהיה חסר תועלת ואף עלול יהיה להזיק. "מדובר באב שבית המשפט מתרשם כי אינו בר טיפול בנקודות הרלבנטיות לקונפליקט מול האם, לרבות בשל הרקע התרבותי", נכתב בפסיקה. "הוא יכול להיות 'אב השנה' מבחינת יחסו לילדים, אך הוא גזל מילדיו את הדבר החשוב ביותר עבורם, הוא לקח מהם את הזכות להיות בקשר קרוב עם אמם. הוא השחיר אותה ומחק את הלגיטימיות ההורית שלה. הילדים אינם מסוגלים לשחזר חוויות עבר, לזכור את הטוב באמם ובקשר עמה".

מפסק הדין עולה כי השופט זגורי התקשה מאוד להגיע להחלטה בדבר סיום ההליך המשפטי, בידיעה שישנם ילדים שאינם פוגשים באמם. עוד יותר התקשה לפסוק משמורת פיזית של ילדים אצל הורה שאינו ראוי להיות משמורן, כיוון שהוא גורם להתעללות פסיכולוגית בילדיו ופועל בניגוד לטובתם. עם זאת, הביע השופט תקווה כי לפחות יציל את המעט שנותר, והוא הקשר של האם עם אחת הבנות. השופט סבר שהחלופה האחרת של המשך המאבק המשפטי, תביא ללא ספק גם להפסקת קשר זה.

ביהמ"ש מצא לנכון להצהיר על המצב הפיסי של הילדים (הימצאותם בבית האב), להבדיל מקביעת משמורת על בסיס שיקולי טובת הילד כפתרון מאוזן לדילמה. "שימוש בהצהרה על משמורת, להבדיל מקביעת משמורת, ממתיקה במעט את הגלולה המרה ומתיישבת עם שיקולי צדק ועם הרציונל שלא ייצא חוטא נשכר (לפחות לא לגמרי)", נכתב בהמשך הפסיקה. "עוולותיו לא ינוקו בפסק דין הקובע משמורת, אלא יונחו כצלקות מדממות לצד הצהרה על המשמורת כמצב קיים (שאינו לטובת הילדים אך אין לו חלופה אחרת)".

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"