הזדמנות שנייה לעובדת בסוכנות ביטוח שגנבה רבע מיליון שקל

עובדת בסוכנות ביטוח גנבה רבע מיליון שקל מלקוחות במשך שלוש שנים. מכתב האישום המתוקן בו הודתה עולה, כי במסגרת עבודתה קיבלה מלקוחות סכומי כסף במזומן לתשלום עבור פוליסות ביטוח, אך לא העבירה את הכספים לחברת הביטוח, ותחת זאת שלשלה אותם לכיסה הפרטי. כדי למנוע גילוי מעשיה, היא שילמה עבור הפוליסות של הלקוחות מכרטיסי אשראי של לקוחות אחרים, שאותם חייבה. סך המרמה בשנים 2012-2015 עמד על יותר מ-200 אלף שקל. הנאשמת הודתה בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב.

אחד הנתונים המרכזיים בתיק היה כי עם גילוי ההונאה, הנאשמת החזירה את הכספים שגנבה מהלקוחות שנפגעו, וזאת אף לפני תחילת החקירה המשטרתית.
סנגורה של הנאשמת, עו"ד שלומי שרון, סיכם עם התביעות כי לפני מתן גזר דין יוזמן תסקיר של שירות המבחן, וההגנה תבקש מבית המשפט לסיים את ההליך באי-הרשעה. מנגד, התביעה הוסיפה לדרוש עונש ממשי, הרשעה בפלילים ועבודות שירות למשך מספר חודשים.

בטיעונים לעונש היפנה עו"ד שרון לתסקיר, המציין טראומות שחוותה הנאשמת בצעירותה, ומשבר כלכלי-משפחתי שעמד בשנים האחרונות ברקע העבירות, לנוכח קריסת עסק שפרנס את המשפחה. שירות המבחן העריך כי אין מדובר באישה בעלת דפוסי חשיבה של מרמה והונאה בדרך כלל, אלא במי שמעדה ויכולה להפיק ערך משמעותי מהליך טיפולי.

הסנגור ציין את השבת הכסף מיד עם חשיפת העבירות, ומאידך מחירים אישיים ומשפחתיים שגבתה הפרשה. עו"ד שרון ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר ביטול ההרשעה, על מנת לאפשר את שיקומה של הנאשמת ולא לסכן את פרנסתה העכשווית, כעובדת בעמותה, ובשעה שהיא בגיל מתקדם, 58.

שופטת בית משפט השלום בנצרת, דלית שרון-גרין, כתבה כי במקרה זה מתקיימים שיקולים "הממתנים את האינטרס הציבורי בהרשעה. עסקינן באישה כבת 58 אם לארבעה ילדים, שלחובתה אין הרשעות קודמות. מהתסקיר עולה כי דפוסי התנהגותה של הנאשמת ואופן חשיבתה אינם מאופיינים במרמה ובהונאה. התנהלותה לאורך כל שנות חייה עד לביצוע העבירות ולאחריהן היא נורמטיבית ותקינה, עד כי מעשי העבירה בולטים בחריגותם".

השופטת קיבלה את ההמלצות בתסקיר: "דומה כי דווקא מחויבותה העמוקה לילדיה ולהגנתם היא העומדת ברקע העבירות שאותן ביצעה, שכן במעשיה אלה ביקשה הנאשמת להגן עליהם מפני השלכותיו של המשבר הכלכלי שחוותה משפחתם המורחבת. נראה כי נסיבות חייה המורכבות, ובהם חוויה טראומטית שהשליכה על אישיותה, הובילו אותה למחשבה כי כדי לשרוד ולהגן על ילדיה עליה לשלוח את ידה בכספי לקוחותיה, מתוך תקווה שבעתיד תוכל להשיב את הכסף".
"עצם ביצוע המעשים וגילויים זעזע עמוקות את עולמה של הנאשמת והיא שילמה בעקבותיהם מחירים אישיים כבדים. בעקבות כל אלה החלה הנאשמת בטיפול שבו היא מתמידה זה כארבע שנים. נראה כי בפנינו נאשמת שעברה הליך שיקומי משמעותי ושסיכויי שיקומה המוחלט הם גבוהים… שוכנעתי כי הרשעה תביא לפיטוריה ולפגיעה חמורה בנאשמת ובשיקומה".
לבסוף, השופטת החליטה להטיל על הנאשמת "עונש חינוכי" של עבודות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 140 שעות, ללא הרשעה בפלילים. השופטת ציינה כי בתיקי אי-הרשעה שהציגה ההגנה בפניה, אמנם ביצעו נאשמים עבירות הונאה בסכומים נמוכים יותר, אולם הנזק שייגרם לנאשמת אם תורשע אינו מידתי: "השיקולים האינדיבידואליים בנסיבות המיוחדות גוברים על השיקול הציבורי".
עו"ד שרון מסר בתגובה: "אני שמח שבית המשפט בהחלטה אמיצה ותקדימית ביטל את הרשעתה של מרשתי כדי לעודד אותה להמשיל במסלול השיקומי המעולה בו היא צועדת מזה תקופה ארוכה".