מאסר למוכר למשטרה מחולון שנתפס עם אקדח חצי אוטומטי

כתב אישום שהוגש בתום חקירת ימ"ר תל אביב ייחס לתומר טוביה (26), מוכר למשטרה מחולון, נשיאת אקדח והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי כתב האישום הזה, שהוכש לפני כעשרה חודשים, בצהרי ה-22 באפריל אשתקד נסע טוביה יחד עם שני אחרים ברכב סקודה כשהוא נושא אקדח חצי אוטומטי עם מחסנית מתאימה וארבעה כדורים.
כאשר הבחין בשוטרים רכובים על אופנוע משטרתי, הוא יצא מהרכב והחל בבריחה רגלית. אחד השוטרים רדף אחריו תוך שצעק לעברו: "עצור משטרה, אתה עצור". טוביה לא נענה לקריאת השוטר והשליך תוך כדי מנוסה כובע שחבש על ראשו. בהמשך השליך טוביה גם את האקדח לתוך חצר בית פרטי. התביעה טענה כי בשלב זה הודיע השוטר לטוביה כי הוא עצור.

מעצרו של טוביה הוארך מעת לעת עד שהוגש נגדו כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. התשתית הראייתית התבססה על צילומי אבטחה שתיעדו את טוביה משליך את הנשק לתוך חצר הבית, ועדויות שונות שנגבו. בדיקת "פרופרינט" העלתה שהוא ברזל בידיו.

טוביה, הנושא באמתחתו מאסרים קודמים כפועל יוצא מארבע הרשעות בשמונה תיקים – בכלל זה עבירות סמים, אלימות ורכוש – מיוצג על ידי עורכי הדין גלעד מנשה ונדב אלמוג. הוא טען כי אכן ברח משוטרים אולם הכחיש כל קשר לנשק.

לאחר דין ודברים, הצדדים הגיעו להסדר טיעון דיוני, ללא הסכמה לעניין העונש.
נציג התביעה, עו"ד יוסי קורצברג, עמד בטיעוניו על חומרת המעשה וטען כי מהרישום הפלילי של הנאשם עולה "מגמה ברורה ומטרידה של הסלמה" במעשים וברמת האלימות. לפיכך הוא ביקש לגזור עליו 30-60 חודשי מאסר בפועל.
הסנגורים מצדם טענו לחיסכון בזמן שיפוטי יקר ולנטילת האחריות, וציינו כי בניגוד לדברי התובע – הנאשם מביע חרטה על מעשיו. הם הפנו גם לתעודות הרפואיות שהוגשו בעניינו של הנאשם ואביו.

הסנגורים הוסיפו והזכירו כי עברו הפלילי של הנאשם אינו כולל עבירות נשק ולכן יש לערוך הבחנה בין מתחם ענישה המבוסס על עבירות קודמות מסוג זה, כמו גם ביחס לעבירות המבוצעות באמצעות כלי נשק מסוכנים יותר, כגון תת מקלע או אקדח 9 מ"מ. הסנגורים ציינו גם כי האקדח שנשא לא היה דרוך, המחסנית היתה מופרדת מהכדורים, זמן הנשיאה היה קצר ביותר ובפועל לא נגרם נזק. לפיכך עתרו הסנגורים לעונש של 9-18 חודשי מאסר.

השופט בני שגיא סבר כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין 16 ל-40 חודשי מאסר. הוא ציין כי זקף לחומרה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אך מנגד התחשב בהודאתו, נטילת אחריות מצידו, הבעת חרטה וחיסכון זמן שיפוטי. לדברי השופט, אלמלא הודאת הנאשם, היה מקום להטיל עליו עונש חמור באופן משמעותי מזה שהטיל עליו בסופו של דבר – 30 חודשי מאסר בפועל שיחושבו מיום מעצרו באפריל אשתקד, מאסרים על תנאי וקנס בסך 5,000 שקל.