הם היו נשואים פחות מחודש, אבל הסכסוך ביניהם התנהל במשך כשלוש שנים והגיע עד לדיונים אינטימיים במיוחד בשאלה, מה בדיוק התרחש או לא התרחש בחדר המיטות.
בית הדין הרבני האזורי ברחובות, בהרכב אב בית הדין הרב אליהו עמאר והדיינים הרב צבי בירנבאום והרב יאיר לרנר, הכריע לאחרונה בדעת רוב כי הבעל ישלם לגרושתו כתובה ותוספת כתובה בסך 101,000 ש'.
הרב לרנר נותר בדעת מיעוט וסבר שאין לחייבו בתוספת הכתובה.
בני הזוג נישאו במרץ 2022. עבור האשה היו אלה נישואים שניים והיא אם לשני ילדים מנישואיה הקודמים. עבור הבעל היו אלה נישואים ראשונים.
כחודש לאחר החתונה, הוא עזב את הבית. בית הדין ציין כי למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, בני הזוג לא הצליחו לקיים יחסי אישות "כדרך איש ואשתו" אף לא פעם אחת באופן מלא.
האשה דווקא פתחה תחילה בהליך של שלום בית. היא ביקשה מבעלה לפנות עמה לטיפול זוגי ומיני והסבירה כי אינה רוצה למצוא את עצמה גרושה בפעם השנייה. הבעל סירב וביקש להתגרש. בין היתר בטענה, כי הוא חש "מחנק". בהמשך, הגישה האשה תביעת גירושין וכתובה.
הבעל טען כי דווקא האשה היא שהביאה לפירוד: לדבריו היא ארזה את חפציו, סילקה אותו מהבית, היתה אובססיבית וחשדנית, בדקה את הטלפון שלו, דרשה רמת חיים גבוהה מדי ואף הגבילה את שעות עבודתו.
אלא שבית הדין התקשה לקבל את הטענה הזו. בפסק הדין צוין, כי הבעל עצמו כתב בסיכומיו שהוא "העדיף לגדוע" את הקשר וקביעה זו, לשיטת הדיינים, אינה מתיישבת עם הטענה כי האשה היא שסילקה אותו.
בית הדין אף קבע, שהטענות על מצבה הנפשי ואופייה של האשה לא הוכחו וכי ספק אם אפשר בכלל לאבחן בן זוג לאחר ימים ספורים של חיים משותפים.
הזדרז להירשם לאתר היכרויות
בפסק הדין נמתחה ביקורת חריגה גם על מוכנותו של הבעל לחיי נישואים. הדיינים כתבו כי אופי טענותיו "מעלה תהיות לגבי מוכנותו המנטאלית של האיש לנישואין ולחלוק את חייו עם אשה".
אחת הסוגיות המרכזיות היתה שאלת יחסי האישות. בתחילת ההליך אמרה האשה שוב ושוב כי לא היו ביניהם יחסים מלאים. בהמשך שינתה או, לשיטתה, הבהירה את גרסתה וטענה כי היתה חדירה חלקית ואף חשש להריון. היא הציגה בין היתר הודעה שבה כתבה לבעלה על "דייט פלוס קינוח" וכן טענה שביקשה ממנו לרכוש בדיקת הריון.
הבעל טען שמדובר ב"מקצה שיפורים" שנולד רק לאחר שבא כוחו טען כי בהיעדר "חיבת ביאה" (מימוש חיי אישות) – אין חיוב כתובה. האשה השיבה, כי בתחילת ההליך התקשתה לפרט על עניינים אינטימיים באולם שבו ישבו שבעה גברים.
אלא שבדיון מאוחר יותר, הגיע המפנה. בחקירתו הודה הבעל כי היו "הרבה ניסיונות", אישר שהיה מגע ואף אמר כי היו מצבים שבהם הגיע לפורקן. כשנשאל אם היתה חדירה ואם יתכן שסיים בתוך האשה, השיב לבסוף: "אני לא זוכר".
מבחינת דעת הרוב, ההודאה הזו היתה משמעותית: הדיינים קבעו כי לכל הפחות היתה "העראה" (חדירה חלקית) ולפיכך די בכך מבחינה הלכתית כדי לחייב את הבעל בכתובה ובתוספת הכתובה.
גם התנהלות הבעל לאחר הפרידה לא סייעה לו. בית הדין הזכיר כי בעודו מסרב לתת גט, הוא כבר נרשם לאתרי היכרויות. באחד הדיונים אף תיאר את האפשרות לחזור לאשתו במילים "לישון עם האויב".
הדיינים קבעו, כי במקרה זה חיוב הגט לא נבע מכך שבית הדין כפה עליו להיפרד מאשה שבה חפץ, אלא מהצורך להפסיק את עיגונה, לאחר שהוא עצמו כבר החליט שהנישואים הסתיימו.
המחלוקת בהרכב
הרב יאיר לרנר סבר, כי אין לחייב את הבעל בתוספת הכתובה. לדבריו, במשך מספר דיונים האשה טענה שלא התקיימו יחסי אישות מלאים ורק לאחר מכן ניסתה לשנות את גרסתה.
הוא כתב, כי "הסתירות בטענות האשה במהלך הדיונים אם היו יחסי אישות מלאים או לא זועקים לשמים" וסבר, כי בשל הספק והמחלוקת ההלכתית יש לפטור את הבעל מתשלום 101,000 השקלים.
גם הכסף המשיך לסבך את הפרידה. הבעל דרש לקבל בחזרה כספי חתונה, תכשיטים ואף מתנות ובהן סלסלות "ללין". בסופו של דבר חויבה האשה להשיב לו 9,102.5 ש', מחצית מכספי מתנות החתונה שנותרו בידיה, אך דרישתו לקבל בחזרה את מתנות האירוסין נדחתה.
מנגד, נדחתה גם תביעת האשה לקבל בחזרה 10,000 שקל שנתנה לבעל זמן קצר לפני שעזב; בית הדין קבע כי מדובר במתנה.
בסיום פסק הדין מתח בית הדין ביקורת קשה במיוחד על התנהלות הבעל, שלדבריו ניסה ללחוץ על האשה לוותר על כתובתה, הגיש תביעה רכושית "מנופחת" ואף העלה באמצעות בא כוחו טענות נגד כשרותה וצניעותה שלא הוכחו.
למרות זאת, לפנים משורת הדין, לא נפסקו נגדו הוצאות.
באי כוח הצדדים:
האשה יוצגה על ידי טוען רבני יוסי נחמני
הבעל יוצג על ידי טוען רבני אלעד אמסלם
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
