בית המשפט המחוזי מרכז גזר את עונשו של תושב טייבה (28) בנשיאת נשק ותחמושת.
לפי כתב האישום המקורי, ב-9 באפריל 2026, הגיעו בלשים לבית בטייבה שבו נערך אירוע שמחה ונשמעו קולות מוזיקה וירי. לאחר הגעת שוטרים גלויים, הבחינו הבלשים בנאשם, מוחמד עזאם, כשהוא מטפס וקופץ מעל חומה כדי להתרחק מהאירוע. הוא נעצר לאחר שנענה לקריאת שוטר. בחיפוש שנערך על גופו נתפסו מכנסיו אקדח גלוק, מחסנית ו-14 כדורי תשעה מ״מ.
כתב האישום המקורי ייחס לעזאם נשיאה והובלה של נשק ותחמושת. בבקשת המעצר עד תום ההליכים פירטה התובעת עו״ד רעות נבון מרקוב את דוחות הפעולה של הבלשים והשוטר שעצר את עזאם ומצא את המוצגים. בין הראיות, גם הודאת עזאם כי נשא את הנשק והתחמושת. בחקירתו טען שאדם אחר מסר לו את הנשק ואת הכדורים ונמלט.
לאחר דין ודברים בין סניגורו, עו"ד פאדי בראנסי, הגיעו הצדדים להסדר דיוני. עזאם הורשע לפי כתב האישום המתוקן בעבירת נשיאת נשק ותחמושת.
במסגרת הטיעונים לעונש, התובעת עו״ד רננה טויטו משה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 30 עד 50 חודשי מאסר. היא טענה, כי נשיאת האקדח והתחמושת בשעת לילה יצרה פוטנציאל לפגיעה בנפש ובגוף וכי עבירות נשק פוגעות בביטחון ובסדר הציבורי. לצד זאת, ביקשה למקם את עזאם בתחתית המתחם מאחר שהודה ואין לו עבר פלילי.
הסניגור עו״ד פאדי בראנסי חלק על הטענה שהנשק נישא במרכז העיר או במקום ציבורי וטען כי הנשיאה היתה קצרה מאוד וקרובה במהותה להחזקה.
לדבריו, עזאם קיבל אחריות כבר בחקירה הראשונה, הביע חרטה והשתלב בקבוצות חינוכיות. ההגנה ביקשה להסתפק בקביעת עונש בתחתית מתחם ענישה שיתחיל מ – 15 חודשי מאסר.
עזאם פנה לבית המשפט ואמר: ״אני טעיתי ואני שילמתי על הטעות מחיר כבד. אני לעולם לא אכנס שוב לבית הסוהר. אני מצטער על מה שקרה.״
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז–לוד, מרב גרינברג, קבעה: ״עבירות הנשק הפכו זה מכבר למכת מדינה״. עם זאת, היא התחשבה בכך שלא הוכחו נשיאה ממושכת או כוונה לשימוש מיידי בנשק.
השופטת גרינברג קבעה ,כי נשיאת המחסנית והכדורים הגבירה את פוטנציאל הנזק והעמידה את מתחם הענישה על 22 עד 40 חודשים. על עזאם נגזרו 22 חודשי מאסר מיום מעצרו, שנת מאסר על תנאי וקנס של 3,000 שקל.
