שני תושבי לוד נעצרו בחשד למעורבות בשוד אלים של כסף ותכשיטים בחודש יוני בדרום תל אביב.
השניים, נביל (36) וסאמר (26) אבו קישק, נעצרו על ידי שוטרי תחנת שר"ת.
על פי החשד, השניים היו מעורבים באירוע שהתרחש ב-5 יוני בשעת ערב, ברחוב עין הקורא בתל אביב.
בחודש יוני הוגש על האירוע הזה כתב אישום נגד אדם אחר, אחמד אלעפיפי (36) מרמלה, שבו מייחסים לו שוד בנסיבות מחמירות.
מכתב האישום שהוגש לבית משפט המחוזי בת"א עלה כי שני המעורבים האחרים (אבו קישק) שדדו את הקורבן שהלך לכיוון רכבו כשברשותו כסף מזומן בשקלים ובדולרים – כ-20 אלף שקל וכן תכשיטים ושעונים בשווי 38 אלף שקל. בהקשר זה נטען, כי שני השודדים ריססו את פניו של הקורבן בגז פלפל, דחפו אותו אל הקרקע, גנבו ממנו את הכסף והסחורה ונמלטו אל רכב מילוט, שבו המתין להם שותף שלישי – אלעפיפי.
עם הגשת כתב אישום נגד אלעפיפי, ציינה הפרקליטות כי שני חשודים שהיו שותפיו נמלטו וטרם אותרו.
בחודש ספטמבר, סנגורו של אלעפיפי, עו"ד יקי קהן, הוביל לתיקון כתב האישום נגד אלעפיפי, נמחקה ממנו עבירת השוד והוא הורשע רק בסיוע לאחר מעשה ובקשירת קשר לפשע. ההגנה והפרקליטות הסכימו על עונש של תשעה חודשי עבודות שירות.
כעת חושדת המשטרה כי שני החשודים, נביל וסאמר אבו קישק, שנעצרו בהפרש של מספר ימים אחד מהשני, הם אלו שהיו שותפיו של אלעפיפי.
לגבי סאמר יש לציין כי בימים אלו הוא עצור בחשד למעורבות בשוד אחר, באזור בית שמש.
השניים נעצרו ב-11 ו-13 לאוקטובר, ולאחר חקירה ראשונית הובאו לבית משפט השלום בתל אביב, שם ביקשה המשטרה להאריך את מעצרם.
המשטרה טענה כי הוטחו בהם צילומי מצלמות אבטחה בהם שוטרים המכירים את החשודים זיהו אותם נמלטים עם חלק מהרכוש שנשדד מהקורבן.
עם זאת, נציג המשטרה סירב לחשוף ראיות נוספות הקושרות את השניים, ואת חלקו של כל אחד מהם.
המשטרה גם לא סיפקה הסבר מדוע צו המעצר נגד השניים הוצא רק בחודש אוקטובר, כשהזיהוי שלהם לכאורה היה כבר שבועות ארוכים לפני כן.
הסנגורים של החשודים, בינהם עו"ד מחמוד נעמאנה, הכחישו את המיוחס למרשיהם וטענו כי אין ראיות הקושרות אותם לאירוע. הם בעיקר מתחו ביקורת על השיהוי בהוצאת צו המעצר ובמעצרם בפועל. לפי עו"ד נעאמנה, מדובר בשיהוי לא סביר אשר מעלה סימני שאלה ביחס להתנהלות המשטרה, שכן החשוד נביל אבו קישק עוכב לבדיקה מספר פעמים בחודשים האחרונים, אך לא נעצר. המשטרה טענה בהקשר זה כי צו המעצר לא הוצא מתוך סברה כי החשודים שוהים בשטחי הרשות הפלסטינית.
השופטת שלי קוטין ציינה כי הראיה המרכזית לגבי שני החשודים היא מזכרי זיהוי של החשודים אשר זוהו על ידי שוטרים בסרטון המתעד אותם לכאורה בורחים מהזירה. השופטת ציינה כי מזכרי הזיהוי הינם מחודש יוני בעוד שצווי המעצר הוצאו כפי שטען הסנגור רק ב-8 אוקטובר, והמעצרים בוצעו בהמשך.
"אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר… מבלי שנעשה כל ניסיון לאתרם מחודש יוני ועד עתה… גם אם סברה המשטרה כי החשודים אינם בארץ, הרי שאין כל מניעה להוציא צו מעצר בעניינם".
נוכח הקביעות האלו הנוגעות לעוצמת החשד נגד השניים הורתה השופטת על שחרורם למעצר בית בתנאים מגבילים.
המשטרה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר לבית משפט המחוזי בת"א. בערר טענה המשטרה כי השניים תועדו נמלטים מהזירה לאחר השוד, כשהם נושאים שקיות התואמות לרכוש שעל גניבתו דיווח הקורבן. כמו כן, נטען כי השניים זוהו על ידי שוטרים.
על פי הערר, במהלך החקירה הסמויה עלו שמותיהם של החשודים גם בממצאים מודיעיניים וסיגנטים ביחס לאירועים נוספים בעלי דפוס פעולה דומה. לטענת המשטרה, רק בעקבות התקדמות החקירה הסמויה התאפשר איתורם ומעצרם.
בערר צוין כי הפרקליטות מלווה את החקירה ויש בכוונתה לפעול להגשת הצהרת תובע ובהמשך כתב אישום נגד שני החשודים.
במהלך הדיון בערר שבו הסנגורים ועתרו לשחרר את מרשיהם.
השופט עלאא מסארווה קבע כי הוא מתקשה מאוד לזהות טעות עובדתית או משפטית בהחלטת בית משפט השלום, וציין אף הוא כי השיהוי הנטען בהוצאת צו המעצר הוא בעל משמעות לתי כולו, גם אם המשטרה סברה שהם בשטחים. "אדרבא, אם היה מידע כי החשודים נמלטו לשטחי הרשות היה עליה לגשת לבית משפט מוקדם מאוד ולבקש הוצאת צו מעצר נגדם. הימנעות מבקשת מעצר משום חשש להימלטות מאימת הדין היא בבחינת תרתי דסתרי, שהרי הימלטות מהווה עילת מעצר בפני עצמה".
לאור זאת קבע השופט, "לאחר ששבתי ובחנתי את הסרטונים ואת מזכרי הזיהוי אני סבור שהחלטת בית משפט השלום היא החלטה נכונה, ומדוייקת… גם אם החשד הסביר קיים הוא איננו כזה שיכול לגבור על השיהוי ועל השתלשלות העניינים מאז".
נוכח קביעות אלו, הערר נדחה והחלטת השחרור נותרה על כנה.
