גבר שגילה במהלך הליכי גירושין כי פרודתו מנהלת רומן, וכתב להוריה ובני משפחתם כי בתם היא "נואפת ובוגדנית", ישלם לה פיצוי לשון הרע ופגיעה בפרטיות של 45 אלף שקל. כך פסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
בני הזוג היו נשואים זה לזו 11 שנים. בתקופת גירושיהם שלח הגבר הודעת מייל לאבא, אמא, אחות ודודה של גרושתו, בו כתב: "הגיע הזמן שתדעו את האמת. רוני (שם בדוי) היא שהחליטה חד צדדית לפרק את המשפחה שלנו. אני המום ועדיין לא מעכל את הדברים – בחיים לא תיארתי לעצמי שאלו הם פני הדברים ומסתבר כי רוני בגדה בי !!!! ניהלה רומן ארוך וממושך עם גבר נשוי, אב לשני ילדים הכפוף לה במקום עבודתה, נפגשה איתו במקומות שונים ובבתי מלון וקיימה איתו יחסי מין מלאים וככל הנראה מענגים… תיעוד מלא על כך ברשותי", כתב ברמז להפעלת חוקר פרטי.
הגבר הוסיף: "את הרומן הזה הסתירה מפני, ניצלה את אמונתי ואהבתי אליה וטענה בפני שהיא נאלצת לעבוד קשה ולהישאר עד מאוחר בעבודה. בזמן שאני או הוריי מטפלים בנכדים שלכם, האימא שלהם נאפה בגדה ושיקרה לי, לכם ולילדים שלנו. רוני לא עצרה את הבגידה בביתנו, אלא ניסתה ומנסה בכל מאודה לפרק תא משפחתי נוסף – ביתם של… (כאן כתב את שם האשה המקורננת האחרת, ז"ק). בתכם אישה בוגדנית, נואפת ושקרנית שהוליכה שולל במילים חלקות ובדמעות את כל סביבתה".
האישה הגישה נגד הבעל תביעה באמצעות עו"ד רון לוינטל, בה תבעה פיצויים של 100 אלף שקל בגין פגיעה בשמה הטוב, וסכום נוסף בגין פגיעה בפרטיות, עקב חשיפת מידע אישי אודותיה ופגיעה בכבודה בפני בני משפחתה.
הגבר, באמצעות עורכי הדין בן קרפל ושלומי וינברג, טען בכתב ההגנה כי גרושתו עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. לדבריו, הוא פנה לבני משפחתה כדי "לטהר את שמו, ולחשוף בפניהם את האמת" על הסיבה לגירושין, אחרי שהיא השמיצה אותו כי הוא אלים כלפיה. הגבר לא הסתפק בכתב ההגנה, והגיש תביעה נגדית בה דרש פיצויי לשון הרע מגרושתו, בגין תלונות שווא שלטענתו הגישה נגדו במשטרה בתקופת גירושיהם.
בעניין המייל לקרובי אשתו, הגבר העלה שורת טענות הגנה, בראשן הגנת "אמת בפרסום". הגנה זו מחייבת יסוד של "אמת" ויסוד של "עניין ציבורי". השופטת מירה דהן קבעה כי הנתבע אכן הוכיח שאשתו ניהלה רומן, וכך עולה מהתצהיר שלה עצמה בפני בית המשפט, וכן מהחלטת בית הדין הרבני שקבע כי היא "אסורה על בעלה ועל בועלה". יחד עם זאת, קבעה השופטת, לא מתקיים "עניין ציבורי" כנדרש: "אף אילו נתייחס לאותו 'ציבור' מצומצם אליו הופנה המייל, בני משפחת התובעת – הרי שניסוחו של המייל המתייחס למיניות התובעת היה מיותר. המלל והתיאורים המיניים חורגים בגסות מאותו עניין ציבורי".
הגבר טען להגנות נוספות שבחוק, כגון שהיחסים בינו למכותבים הטילו עליו חובה מוסרית לבצע את הפרסום, או שהפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר, וכן שהפרסום נועד כדי לגנות ולהכחיש לשון הרע שפורסמה עליו על ידי אשתו קודם לכן.
השופטת דחתה את טענות ההגנה אחת לאחת: "אף אם ביקש הנתבע לספר לבני משפחת התובעת כי זו בגדה בו ועל כן נגרם הפירוד ביניהם, וכי ניתן לראות בכך 'חובה' מוסרית כלשהי – ראוי היה כי המלל יהא מעודן בהרבה מזה שנשלח. הנתבע לא הסתפק בקיום החובה המוסרית לדידו של פרסום דבר הבגידה, אלא אף הפליג בתיאורים מיניים והכפשת התובעת… ככל וביקש הנתבע להגן על שמו הטוב, היה מקום לעשות כן בפנייה מכובדת לבני משפחת התובעת תוך הצגת עמדתו ולא במשלוח מייל המבזה את בת משפחתם".
אשר לטענה כי הפרסום היווה מענה להוצאת דיבה קודמת, השופטת דחתה את טענת הגבר כי אשתו הציגה אותו כ"פסיכופט" בפני בני משפחתה. "לא עלה בידי הנתבע להראות כי התקיימה לשון הרע קודמת". אפילו עמדה לו אחת ההגנות, לדברי בית המשפט "הנתבע צריך היה לדעת כי פרסום והפצת הדברים בלשון כה מוחשית ובוטה, יש בו לגרום לביוש התובעת. במקרה זה, הפרסום חרג מתחום הסביר", ומשכך נשלל ממנו תום הלב. נדחתה אף טענת הגנה מתחום דיני הנזיקין, על "הסתכנות מרצון" ו"אשם תורם" של התובעת. לדברי השופטת, "מעשה הבגידה יכול אולי להוות 'אשם תורם' לפירוק התא המשפחתי, אך אין לאותו 'אשם' כל השלכה כלפי בני משפחתה של התובעת".
כאמור, הגבר הגיש תביעה נגדית בשל שתי תלונות שהגישה גרושתו במשטרה בעת פירודיהם. באחת, ביקשה לקחת ממנו אקדח ברישיון מתוך חשש שיפגע בה, ותלונה שנייה בגין חיתוך צמיגי רכבה. בתלונה הראשונה אמרה התובעת במשטרה כי בעלה "לא ביצע שום עבירה פלילית, אך הוא נכנס לטירוף של הודעות מאשימות, ומה שמפחיד אותי זה שיש לו נשק, ושהוא לא יתחרפן ואני אהיה בסכנה". לדבריה, היא חוששת בשל התפרצויות אלימות שהיו לבעלה בעבר היותר רחוק. בתלונה שנייה מסרה כי מתקן הפנצ'ר אמר לה שניקבו את צמיגי הרכב בחפץ חד. "ואני חושדת בגרוש שלי כי הוא כעס שבגדתי בו עם גבר אחר", טענה.
הנתבעת, באמצעות עו"ד לוינטל, טענה כי הגישה את התלונות מסיבה מוצדקת, ומסרה ידיעות מדויקות. לצורך הכרעה אם מדובר בתלונות שווא, בחנה השופטת את הראיות שהיו בסיס להגשת התלונות, וקיבלה את טענת האישה כי קיימת לה הגנת תום לב, היות והאמינה באמיתות ה"פרסום" – התלונות שמסרה. אשר לפנצ'ר ברכב שנגרם מחתך הצמיג, השופטת קבעה כי הנתבעת "הסיקה במחשבה מושכלת כי האדם שיש לה איתו סכסוך ויש לו גישה לחניון, הוא התובע" – גם אם התיק נסגר בסופו של דבר מחוסר אשמה. בסיכומו של דבר, הגבר ישלם לגרושה פיצוי של 25 אלף שקל על הודעת המייל שכתב למשפחתה, 10,000 שקל הוצאות, ועוד 10,000 שקל הוצאות בגין דחיית תביעת הנגד שהגיש.
הזוי , פשוט הזוי עד כמה משפילים את גברים בישראל. גם על הסבר , על האמת דופקים גברים .