ערעור לבית משפט עליון חושף מחדלי שב"כ בחקירת הלינץ' ביפו

שתף כתבה עם חברים

שניים מלקוחותיו של עו"ד שאדי כבהא הודו במרתפי שירות הביטחון בתקיפה החמורה של החייל בשדרות ירושלים, התזת גז פלפל, בעיטות יריקות, השלכת אבנים על ניידות משטרה וירי בהפגנות, אבל אז חשף הסנגור סרטון אשר מפריך את ההודאות ושומט את הקרקע מתחת לטיעוני התביעה והחלטת בית משפט המחוזי בתל אביב לעצור אותם עד תום ההליכים בהשראת הימים הנוראים של מבצע "שומר החומות" * כך נכנעה פרקליטות המדינה בהחלטת שחרור חד צדדית לערעור שהגיש הפליליסט היפואי * מסמך

האחים ראג'ב ולורנס מחאמיד. הבדל עצום בין חקירות שב"כ בשטחי הרשות "פאודה" וכל הבולשיט הזה, לבין חקירות משטרה במדינה מתוקנת

פֶּה לָהֶּם וְלאֹ יְדַבֵּרו
עֵּינַיִם לָהֶּם וְלאֹ יִרְאו
אָזְנַיִם לָהֶּם וְלאֹ יִשְמָעו
אַף לָהֶּם וְלאֹ יְרִיחון
יְדֵּיהֶּם וְלאֹ יְמִישון
רַגְלֵּיהֶּם וְלאֹ יְהַלֵּכו
לאֹ יֶּהְגּו בִגְרוֹנָם
בציטוט הזה מפרק קט"ו בספר תהילים בחר עו"ד שאדי כבהא היפואי לפתוח את הערעור שהגיש לבית משפט העליון על מעצרם עד תום ההליכים של שניים מלקוחותיו, בני העיר.
פרקליטות מחוז תל אביב הגישה נגדם כתב אישום בעבירות תקיפה חמורה ממניע גזעני במסגרת החוק למאבק בטרור, על אירוע שמוגדר כלינץ' בחייל ליאור שרנין, תושב יפו שבזמן המהומות במבצע "שומר חומות" בחודש מאי צעד בשדרות ירושלים והותקף באכזריות.
לארבעה נאשמים אחרים בתיק הזה מייחסת המדינה עבירות של נסיון רצח, תקיפה, מעשי טרור, הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור (חמאס).
כל הנאשמים נעצרו עד תום ההליכים בעקבות חקירה משותפת של שב"כ וימ"ר תל אביב, בשיאו של גל אירועים מהחמורים שהיו כאן מבחינת עוצמת הפרות הסדר הציבורי, ומבחינת האיום האישי על אזרחי ישראל.

במבוא לערעור נגד סעיפי האישום החמורים, ונגד החלטת שופט בית משפט המחוזי שמואל מלמד אשר אימץ עד תום את טיעוני הפרקליטות, המשיך עו"ד כבהא בניסוחים פואטים שכאילו נלקחו מהמחברות לספרות במבחני הבגרות שלו ולא מרחובות יפו מוכת האלימות והפשע בה הוא גדל.
"היו אלה ימים טרופים. המדינה רעשה. התקוממות קומץ אשר הולידה פערים ושסעים אשר צילקו את המציאות הישראלית והותירו אדמה חרוכה ובעיקר תהומיות בלתי נתפסת. לצד זאת העוצמה הישראלית, הערבית והיהודית, היא זו אשר בסופו של דבר תעלים את צלקות העבר לעבר עתיד טוב יותר.

"דומה שמשפט הפתיחה של הספר 'בין שתי ערים' מתאר היטב את המציאות אשר שוררת במדינה מאז האירועים האחרונים בחודש מאי האחרון", כתב הסנגור הפלילי המחוספס וציטט מהקלאסיקה של צ'רלס דיקנס, בנסיון נוסף לעדן ולאזן את המציאות הקשה: "היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות, היה זה תור האמונה, היה זו תור הספקנות, היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים, היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש, הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי".

עו"ד כבהא נתלה על אילנות גבוהים מהתנ"ך ומהספרות טרם פירוט נימוקיו המקצועיים על מה שהוא מגדיר כהגזמה של מערכת אכיפת החוק, בהשראת ההיסטריה הטלוויזיונית אשר עשתה מטעמים מסיפורו של החייל היפואי הפצוע שהתראיין לכל הערוצים מהמיטה בבית החולים. מנגד הוא מזכיר בערעור, שברקע האירוע הזה ריצדו בכל בית וטלפון סלולרי שידורים חוזרים אינסופיים גם של הסרטונים בהם צעירים יהודים עושים שפטים בערבי אומלל שעבר בטיילת בת ים.
"ערים מעורבות כגון לוד, רמלה, תל אביב-יפו, עכו וערים נוספות במדינה ידעו מהומות וטרור שלא הותיר אדמה לא חרוכה בערים אלה. פורעי חוק (הן ערבים והן יהודים) פגעו בשלוות החיים אשר שררה במדינה והולידה פחד וטרור בלב תושבי המדינה.
"כתב האישום וכתבי אישום רבים אשר הוגשו בעת האחרונה מתארים כיצד בצל האירועים קמו קבוצות ברשתות החברתיות אשר ביקשו לכלות זעמם באזרחים תמימים, הכל על טהרת שנאת האחר והרצון לפגוע בו. כאש במרחבי המרשתת נפוצו מסרים מאיימים על קבוצות קיצוניות שעלולות לבוא חשבון עם המיעוט הערבי ביפו ובלוד, ובתוך כך קמו במרשתת ובמדיה קבוצות אשר חלקן ביקשו להדוף את אותן התקפות וחלקן קראו לפגיעה מפורשת ביהודים.
"האווירה ברחובות היתה מתוחה מאוד. המשטרה שרצה ברחובות יפו אבל חוסר האמון של האוכלוסייה הערבית במשטרה ניכר… חנויות נסגרו, אזרחים יהודים נמנעו מלהיכנס לעיר… מחשש לביטחונם או מרצון לעשות חרם על תושביה…".

ריגש מדינה שלמה בראיונות מבית החולים. קורבן הלינץ', החייל ליאון שרנין (צילום מסך מחדשות 13)

להסתובב עם אבן ביפו
אחרי המבוא לספרות עובר עו"ד כבהא לעשות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב כסנגור פלילי, לנתח את הראיות בתיק, לא לפני שהוא חוזר ומדגיש כי "כתב האישום מאדיר את מוטיב השנאה כלפי יהודים ואת הרצון לפגוע ביהודים… (אולם) העובדות בחלק אשר יוחד ל'מוטיב השנאה' אינן נכונות…".

עו"ד כבהא יוצא נגד התיאורים בכתב האישום, לפיהם "הנאשמים שהו בשדרות ירושלים בכוונה לפגוע בעוברים ושבים ממוצא יהודי ולגרום נזק לבתי עסק בעלות יהודים". לפי הסנגור, "כל הנאשמים מתגוררים עשרות מטרים בודדים ממקום האירוע בשדרות ירושלים… ציר מרכזי ביותר שצעירים רבים שוהים בו בלי קשר לאירועי חודש מאי ובטח ללא קשר לפגיעה ביהודים…
"במקום האירוע ישנה חנות של יהודי, 'פרחי אמנון', אף אחד לא פגע בעסק ולא באמנון… המדינה אומרת כי בית העסק של אמנון היה סגור ביום האירוע, ברם תיעוד האירוע מוכיח שחנות 'פרחי אמנון' היתה פתוחה בזמן התקיפה…", קובע הסנגור בערעור.

לגבי תיאור התקיפה הקשה של החייל הוא הדגיש, "למרבה הצער הוא נכון רק בחלקו… החלק החשוב ביותר הושמט על ידי מנסחי כתב האישום באופן מטעה ובכך הוסיפו נופך למוטיב הלאומני – הראיות תלמדנה שלא כך הם פני הדברים", התחייב הסנגור בערעור ועבר לטיעון המרכזי שלו.
לטענתו, קורבן העבירה, החייל אשר היה לבוש במכנס צה"לי אבל לבש גופייה שחורה, פסע ברחובות יפו בשיא המהומות כאשר הוא נושא עימו אבן גדולה, שהיה בה כדי לקנטר כל אזרח ערבי אשר חש מאוים מהמאורעות בשטח ומהמראות בטלוויזיה. עכשיו מצטט עו"ד כבהא מעדותו של החייל עצמו, שגם הוא חש מאוים: "כשירדתי מהאוטובוס, בגלל המצב הביטחוני החלטתי לקחת אבן מהרחוב ושמתי אותה אצלי בשקית ליתר ביטחון".

אבל לא רק קורבן העבירה התוודה על האבן הגדולה, בתיק מופיעה גם עדותו של אמיתי פרנקלין, יהודי תושב יפו שהיה עד ראייה לאירוע. "נסעתי הביתה על שדרות ירושלים מצפון לדרום ואז חלפתי על פני החייל. ההתנהגות שלו נראתה לי מפוחדת, הוא נראה לא טבעי… כשחלפתי על פניו ראיתי שיש לו שקית.. תיק בד שהוא החזיק בו אבן גדולה. הייתי על אופניים, ועצרתי… שאלתי אותו אם האבן זה להגנה עצמית והוא אמר שכן, אמרתי לו שזה רעיון ממש גרוע להסתובב עם אבן ביפו… הוא אמר שלא היה מסתובב עם האבן אבל הוא צריך הגנה עצמית והמשיך ללכת לכיוון דרום, אז עקפתי אותו, עברנו את הפיצוציה קרוב לצומת איפה שזה קרה, ליד מעבר צר עקב הגדר של עבודות הרכבת הקלה…
"מולנו הגיע קטנוע אז עצרתי בצד ונתתי לו לעבור… ואז הגיע אופנוע אחר שנתקע בגלגל שלי… שאלתי אותו למה אתה נתקע לי באופניים והוא שאל אותי מה יש לי בתיק, בצורה תקיפה, ואני שאלתי שוב למה הוא נתקע לי באופניים, והוא שוב שאל מה יש לי בתיק… היה לי ברור שזה מהר מאד עומד להתפתח לסיטואציה אלימה… בשלב הזה הגיעו עוד שני אנשים על קטנוע… והיו עוד שניים ואז הבחור שדיברתי איתו ירד מהקטנוע, והבחור שהיה משמאלי ריסס גז על החייל שהיה מטר מאחוריי… הם שאלו גם אותו משהו לגבי האבן בתיק שלו".

האבן בה הוכה בראשו החייל ליאון שרנין – מתוך תיק החקירה

לפי עו"ד כבהא, עדותו של פרנקלין אשר נגבתה רק לאחר הגשת כתב האישום, שופכת אור על האירוע ועל המניע האמיתי של התוקפים. "לא היתה זו תקיפה על רקע יהדותו של קורבן עבירה, שהרי אמיתי פרנקלין היהודי לא הותקף… וגם לא אמנון מחנות הפרחים… וגם לא יהודי בעל מספרה סמוכה שאף היא היתה פתוחה… הרקע לתקיפת המתלונן הוא ככל הנראה סברת התוקפים כי קורבן העבירה אשר נצפה אוסף אבן מהרחוב… בא לתקוף….
"הראיה המרכזית לכך היא שהתוקפים פנו לפרנקלין ושאלו אותו לתוכן הדברים בתיק שלו.. ואז פנו לקורבן העבירה שאף הוא נשאל לגבי האבן…

"למרבה הצער, אין זו התנהגות המצופה מאזרחים כאשר הם נתקלים באדם שמסתובב עם אבן, גם לא במהלך מהומות… אך יחד עם זאת אין זה נכון לומר שהוא הותקף רק בגלל היותו יהודי… בית משפט המחוזי קבע כי העובדה שהחייל לא פגע באף אחד מרוקנת מתוכן את הטענה כי המניע לא היה לאומני, ברם בכל הענווה… אדם בר דעת לא היה אוסף אבן לעיני כל ומסתובב איתה ביפו באותה העת, בדיוק כפי שהעד אמיתי פרנקלין סיפר בעדותו, 'אמרתי לו שזה רעיון ממש גרוע להסתובב עם אבן ביפו'".

מעצר עד תום הליכים. שופט שמואל מלמד

לוז הטיעון וגוף העניין
לפי הסנגור, אין חולק שהיתה תקיפה אכזרית של החייל, ואפילו את מניעי התקיפה הוא מוכן להניח בצד לשיקול בית המשפט בהליך העיקרי. "ברם, לוז הטיעון הוא לא בכך, לוז הטיעון הוא כנגד קביעת בית משפט המחוזי שקיימות ראיות לכאורה כי גם שני העוררים פגעו בו", הבהיר הסנגור כבהא. לטענתו בערעור, הם לא נטלו חלק בתקיפה עצמה למרות שהודו בכך בחקירה שנערכה במתקן השב"כ אי שם בפתח תקווה. הטיעון הזה והניתוח של החקירה בערעור מובילים לעניין הציבורי בערעור כולו – חשש ממשי להודאת שווא בעבירה בטחונית של אזרח ישראלי ערבי תחת לחצים של חוקרי שב"כ, מה שמזכיר נשכחות משנות החמישים והחקירות בממשל הצבאי שהוטל אז על ערביי ישראל.

עו"ד כבהא, פליליסט צעיר אך מנוסה שבכל ימות השנה עוסק בפרשות פשע חמור מובהקות, רצח, אמצעי לחימה, סחיטות, אלימות, וסמים כמובן, הצליח לעשות מה שלא השכילו לעשות חוקרי השב"כ אשר השתלטו על החקירה המתוקשרת במטרה להרגיע את השטח ביפו הבוערת. בעוד החוקרים המתוחכמים הבהילו את החשודים בחדרי חקירות אפלים עם חוקרים בעלי שמות קוד אנונימיים, חלקם עוטים כובעי גרב ומסכות על הפנים, עו"ד כבהא מיהר לתפוס ברחוב את מצלמות האבטחה שהוכיחו כי שני הלקוחות שלו, האחים ראג'ב ולורנס מחאמיד, כלל לא נטלו חלק בתקיפה אלא היו על תקן צופים מהצד בלבד.

"החתום מטה הצליח להשיג ראיות שהן למעשה תיעוד של האירוע… חומר אשר לא היה בידי המשיבה בעת ניסוח כתב האישום ואשר מלמד באופן חד משמעי כי לעוררים אין כל נגיעה בתקיפתו של החייל", כתב עו"ד כבהא בערעור שהדהים את הפרקליטות – גם הצביע על רשלנות חוקרי השב"כ, ואולי התנשאותם, ויתכן שגם יהיה בו כדי לסייע לנאשמים האחרים אשר כן נטלו חלק בתקיפה.
"הודאות העוררים אשר נגבו בעיקר בחקירות השב"כ משקלם הינו אפסי לחלוטין.. יש בו כדי להטיל צל כבד באשר לשיטות החקירה של השב"כ אשר למרבה הצער מתמקדות בגביית הודאות לפעמים על חשבון האמת… ראו פרשת טארק נוג'ידאת", עקץ הסנגור באמצעות שמו של נאשם מיתולוגי אשר הורשע על פי הודאתו ברצח החייל אולג שחייט בגליל אולם זוכה ואף פוצה על ידי המדינה כאשר נעצרו והודו ברצח המבצעים האמיתיים.

ספרות, תנ"ך ודיני ראיות. עו"ד שאדי כבהא

ראג'ב מחאמיד במרתפי השב"כ
עו"ד כבהא מפרט בערעור, כי נאשם מספר 4 ראג'ב מחאמיד נחקר 17 פעמים במהלך ימי מעצרו, מתוכן 15 חקירות במתקני שב"כ ושתיים במשטרה. לדבריו, חקירות השב"כ בתיק תועדו רק בזכרונות דברים שכתבו החוקרים האלמונים, הן לא הוקלטו ולא צולמו כפי שנעשה בכל חקירת פשע חמור במשטרה.

בחקירה הראשונה אשר החלה ב-16 מאי סמוך לחצות הוא מסר לחוקרי המשטרה כי היה במרחק מן האירוע ולא נטל חלק בתקיפה, וכי ניתן לצפות בכך במצלמות האבטחה.

בחקירה השנייה למחרת בצהריים במתקן של שב"כ הוא הכחיש שוב שהשתתף בתקיפה, וחזר וציין כי נכח שם במקרה ורק הסתכל מהצד.

בחקירה נוספת כעבור 50 דקות הוא סירב לבקשת החוקר, למסור שם של רוכב אופניים שהיה באירוע לכאורה, אבל מחוץ לחדר החקירה הסכים לומר לחוקר כי יתכן והיה שם בחור מסוים שהתיז גז לעבר החייל, ועוד אחד שהתיז עליו גז, ובחור נוסף שבעט בחייל.
לדברי ראג'ב מחאמיד בחקירת השב"כ באותו היום, הוא ישב מחוץ לביתו כאשר הוא ואחיו לורנס וחברם, נאשם 2 מוחמד עיאש, שמעו כי יש בלגאן בשדרה. לדבריו בעדות, שלושתם הלכו לקנות שתיה וראו אחרים תוקפים את החייל, לדבריו הם הגיע למקום אחרי שהחייל כבר היה שרוע על הרצפה.
עו"ד כבהא מעיר בשלב זה של הערעור, כי בסיום החקירה השלישית באותו הערב ראג'ב מחאמיד הובא לדיון בהארכת מעצר מבלי שניתן לו ייעוץ משפטי, אבל שם הוא עצמו הטיח בטוען המשטרתי כי הוא עומד על כך שהוא לא פגע בחייל.

בחקירה הרביעית שהחלה למחרת בבוקר ונמשכה תשע שעות "מרשי נשאל האם הוא יודע מה מצופה ממנו על מנת שתסתיים החקירה והוא השיב כי הוא מעריך שיצטרך להודות…", טוען הסנגור בערעור, ומדגיש כי בשלב הזה ראג'ב עמד על כך שלא פגע בחייל ואף חזר ודרש לבדוק את המצלמות באזור שיוכיחו כי הוא הגיע לאחר התקיפה".

החקירה החמישית החלה בשמונה וחצי בערב, ראג'ב המשיך להכחיש וטען כי ראה את החייל שרוע על הרצפה במרחק של 30 מטר.

הרקע. לינץ בנהג הערבי בעיר בת ים השכנה

בחקירה השישית שהחלה בעשר וחצי בערב ראג"ב כבר הודה כי הוא יידה אבנים בשתי הזדמנויות, וגם ריסס גז פלפל על החייל ובעט בו. "זו היתה נקודת השבירה של ראג'ב, לאחר 10 שעות מצטברות של חקירה הוא החל 'להודות' שתקף את החייל וריסס אותו בגז מדמיע", קבע הסנגור בערעור, והוסיף בציניות מרירה כי "למרות שבחקירתו בשב"כ הודה טארק נוג'ידאת, סליחה, ראג'ב מחאמיד, כי תקף את החייל, למרבה המזל החתום מטה הצליח להשיג תיעוד אשר מראה באופן חד משמעי כי ראג'ב לא תקף כלל את החייל".
עכשיו מציין הסנגור כי באותה נקודת שבירה שהחלה סמוך לחצות במתקן השב"כ והסתיימה בשתיים לפנות בוקר אחרי 14 שעות חקירה באותה יממה, ראג'ב סיפר כי השתתף באירועים נוספים של יידוי אבנים לעבר ניידות משטרה, ומסר שראה אנשים נוספים רבים מיידים אבנים על החייל. "למרות שמתיעוד האירוע, מהעדויות ואפילו בכתב האישום דובר על זריקה אחת של אבן, הדבר לא הפריע לראג'ב להודות כי ראה במו עיניו אנשים רבים זורקים אבנים".

החקירה השביעית החלה למחרת ב-10:30, ובה חוקר המכונה "ראול" הודיע לו כי החקירה נמשכת, וראג'ב מבהיר כי סיפר כבר הכל.

החקירה השמינית התקיימה במשטרה כשעה מאוחר יותר, ובה הוא חזר על גרסתו הראשונית לפיה הוא אחיו והחבר עיאש שמעו שיש בלגן ליד חנות המיצים בפינת הרחובות נס לגויים ושדרות ירושלים ומיהרו לשם. "לורנס ומוחמד המשיכו להתקדם אני הייתי אחריהם, באיזשהו שלב באמצע חציתי את הכביש, הגעתי לחייל נתתי לו בעיטה ברגל וריססתי אותו בגז", ואז ברח חזרה למדרכה ממול.
כאשר נשאל מדוע עשה כן השיב כי החייל הרים אבנים, צעק ואיים, ולכן מהפחד הוא תקף אותו.
עו"ד כבהא עוצר את המשך הערעור וחוזר ומציין, כי אין תיאור כזה בתיעוד המצולם של האירוע, ואין טענות או עדויות על כך שהחייל המוכה צעק או איים על מישהו.
"זוהי הודאתו של ראג'ב מחאמיד, זוהי ראיית הזהב", מאתגר הסנגור את כתב הערעור, "בחקירת המשטרה הזו ראג'ב גם טען כי הוא נחקר יומם ולילה, לא ידע מה מותר ומה אסור בחקירות שב"כ, ומכאן ואילך שמר על זכות השתיקה".

בחקירה התשיעית ב-18:00 אותו ערב הוא הובל מתחנת המשטרה למתקן השב"כ, שם תוהה החוקר האנונימי מה פשר העמידה שלו על זכות השתיקה במשטרה אחרי שכבר הודה. "ראג'ב מספר לחוקר כי לא עשה את מרבית הדברים אותם סיפר… וחזר בו מהודאתו לפיה תקף את החייל".

החקירה העשירית נפתחת כשעה מאוחר יותר, וחוקר השב"כ אומר לנחקר שלו דברים שהוא עצמו כתב במזכר: "פעמים רבות נאלצתי כחוקר להעיד בבית משפט באשר למידע שעלה בחקירה ובאשר להתנהגות של נחקר… אינני מעוניין לעשות זאת גם בתיק שיתנהל נגד הנדון".
בתגובה, ראג'ב אמר לו כי הוא מוכן "לספר את כל האמת", אבל רק במשטרה.

מוחמאד עיאש. נאשם מספר 3, עדיין במעצר

בחקירה ה-11 שנערכת למחרת אחר הצהריים במתקן השב"כ חזר ראג'ב על הודאתו המפלילה לפיה הוא ביחד עם שני אחרים תקפו את החייל והתיזו עליו גז, אבל עמד על כך שאחיו וחברם עיאש לא נטלו חלק בתקיפה ואף עמדו רחוק מעבר לכביש.

החקירה ה-12 נערכה למחרת בבוקר במשרדי המשטרה ביפו, אולם בזמן שראג'ב חזר על הודאתו וסיפר בקצרה כי ראה שפניו של החייל היו מגואלות בדם, החקירה הופסקה באמצע והוא הובהל אל משרדי שב"ב בפתח תקווה.
חקירתו ה-13 החלה שם ב-10:20 אותו בוקר והחוקרים דיברו על ליבו שימסור שמות של אחרים כדי לקצר את החקירה, משסירב הוא הוחזר לתחנת המשטרה ביפו ושם הוא כבר טען כי אינו זוכר כלום.
עו"ד כבהא: "התנהלות זו של גורמי החקירה במהלכה נחקר מובא לחוקר שב"כ מקבל ריענון לגבי עדותו ואז כאשר בחקירה המשטרתית לא מספק את הסחורה מובהל בדחיפות שוב לשב"כ, לקבלת ריענון נוסף, ואז שוב מוחזר לחקירה המשטרתית, אומרת דרשני".

חקירה מספר 14 נערכה באותו היום אחר הצהריים, ראג'ב חזר על גרסתו לפיה הוא תקף את החייל אבל אחיו וחברם עיאש לא היו בעניין, ואף ביקש להתנצל בפני החייל.

בחקירה מספר 15 כעבור חמישה ימים ב-26 מאי, ראג'ב נשאל לגבי אקדח ומסר כי אין לו אקדח. כאשר חוקר השב"כ צעק עליו ראג'ב הודה כי בהפגנות הוא היה יורה בנשק, בשביל הרעש, ואף סיפר כי האקדח נמצא במקום מסוים. חוקרי משטרה הוזנקו ל"זולה" של ראג'ב, אבל אקדח לא היה שם.

בכל החקירות הללו בהן נחקר אזרח ישראלי במשך חמישה ימים ולילות על עבירת אלימות חמורה, עם רקע בטחוני, הוא היה מנוע מפגש עם סנגור, הדגיש עו"ד כבהא בערעור את משמעות הפגיעה בזכות ההיוועצות על האפשרות של הודאת שווא.
רק בחקירה מספר 16 ניתן לו לפגוש עורך דין, "ואז הוא סיפר לי כי כל הסיפור שמסר לגבי הירי היה התרברבות", מציין עו"ד כבהא בערעור והוביל לחקירתו האחרונה שנערכה במשטרה ביפו כשלושה שבועות לאחר המעצר, ב-8 יוני לאחר שנפגש עם עו"ד כבהא.
בחקירה מספר 17 הוא חזר לגרסתו הראשונית לפיה הגיע למקום כאשר החייל היה כבר שרוע על הרצפה וקיבל טיפול רפואי. ראג'ב טען כי הודאתו נגבתה ממנו תחת עינויים, הוא התייחס בחקירה לכל אחת מהשאלות שנשאל, סיפר אודות תחושות הפחד והאימה שחווה בחקירות השב"כ, וציין כי הוא היה בטוח שמצלמות האבטחה ינקו אותו מכל חשד.

האחים מחאמיד לבושים שחור צופים בתקיפה במדרכה הדרום מזרחית לאירוע

להודות בשב"כ, לשתוק במשטרה
הפרקליטות טוענת בבקשת המעצר, כי החבר מוחמד עיאש מסייע להפליל את ראג'ב, אלא שלפי עו"ד כבהא בערעור, עיון בעדויות שלו מלמד כי הן מחזקות את גרסת ראג'ב דווקא, וגם את הטיעון המרכזי בערעור על כך שחוקרי השב"כ אילצו את הנאשמים להודות בעבירות שלא בצעו.
בחקירה הראשונה אמר עיאש כי הגיע עם שני חבריו למקום לאחר האירוע, והספיק רק לצלם את החייל הפצוע, אבל לאחר שחוקרי שב"כ חשפו אותו להודאה של ראג'ב בתקיפה הודה גם הוא שכאשר ראה את ראג'ב בועט בחייל, גם הוא תקף אותו ואף ירק עליו.

"גם ההודאה של עיאש אינה מתיישבת עם תוצרי מצלמות האבטחה שהביאה ההגנה", טען עו"ד כבהא בערעור, וציין זווית נוספת: "ההודאה הזו גם סותרת בפרטים מהותיים את ה'הודאה' של ראג'ב אשר טען כי ריסס בגז את החייל ובעט בו פעם אחת, ולאחר מכן חזר לרחוב נס לגויים לעבר מוחמד עיאש ואחיו לורנס אשר עמדו שם ולא עשו כלום".
לפי עו"ד כבהא, עיון בהודאות המתפתחות של עיאש מלמד כי הוא אף הרחיב את החזית, והכניס למסכת התקיפה גם את לורנס מחאמיד, שלא נכלל בעדות של האח ראג'ב, "לורנס דרך על ידו של החייל פעמיים וריסס אותו בגז". הסנגור חוזר ומציין, כי גם עיאש נאלץ להודות כדי לרצות את חוקרי השב"כ, אולם כאשר הוחזר לחקירה במשטרה גם הוא טען כי הוא חף מפשע ושמר על זכות השתיקה.

לורנס מחאמיד, 25, הצעיר בשנתיים מאחיו ראג'ב, נחקר ארוכות על ידי שב"כ אבל עמד על הגרסה המקורית של כל השלושה, לפיה הם הוקפצו לזירת האירוע, אולם לא נטלו בו חלק ועמדו במדרכה ממול. "גרסתו גרסת אמת המשתלבת היטב עם החומרים האובייקטיביים בתיק", טוען עו"ד כבהא בערעור. "חרף כל חקירות השב"כ, הלחצים ותרגילי החקירה לורנס נותר איתן בגרסתו העולה גם מצילומי האבטחה שהוא לא ידע אודותם…. למרבה הצער הפרקליטות ביכרה את הודאות השקר על פני סימני האמת המובהקים… לפיהם האחים מחאמיד ומוחמד עיאש אינם מעורבים כלל בתקיפה".

video
סרטון 1: תחילת התקיפה – אופניים אופנועים ותוקפים נכנסים לקטע הצר בצד הצפון מערבי של השדרה

מסדר זיהוי בחקירת שב"כ
פרק מקורי בערעור מוקדש לקורבן התקיפה, החייל ליאון שרנין, שריגש מדינה שלמה כאשר תיאר מבית החולים את התקיפה האכזרית, אבל גם את החברות האמיצה שלו עם שכניו הערבים ביפו, שעליה הוא מסרב לוותר.

עו"ד כבהא טוען בערעור, כי העדויות של החייל "מבולבלות ובעייתיות, קריאתן מלמדת כי לא ניתן להסיק מהן אף לא גרסה סדורה אחת כנדרש מעדות.
"הגרסה הראשונה היא דו"ח תחקור המתלונן שבוצע על ידי חוקר (שב"כ) המכונה 'אמין'. בגרסה זו נמסר כי האדם הראשון אשר ניגש לחייל היה: 'גובה ממוצע, חולצה שחורה, כהה עור, מזוקן'.
"גרסה שנייה היא דו"ח תחקור נוסף שבוצע על ידי חוקר המכונה 'ראול' ובו מספר החייל על האדם הראשון שניגש אליו: 'ניגש אל הנדון אדם אשר הגיע אליו עם אופניים חשמליות. הנדון תיאר שהינו בעל זקן קצר, בלי משקפיים, מבנה גוף מסיבי, לא שמן אך רחב מעט, חולצה לבנה… מכנס שחור, שזוף מעט.. לא כהה עור במיוחד.. לטענתו, אותו אדם ריסס את פניו בתרסיס פלפל ומיד החל לברוח… לאחר שהתוקף הראשון התרחק באו שניים שלושה נוספים שתקפו אותו.

באחד העדויות המאוחרות יותר של החייל הוא תיאר את אשר אירע: "עצר לידי אופנוע, אדם אחד שהיה על אופנוע ירד מאופנוע והתקדם אליי".
חוקר: מה צבע האופנוע והקסדה?
החייל: "קסדה שחורה, צבע אופנוע לא זוכר".
הבן אדם ירד מהאופנוע ומה אמר לך?
"לא זוכר בדיוק, אבל משהו תמים כזה, לא זוכר שהוא בא לתקוף, ואז אחרי המילה ישר הוא ריסס… גז פלפל".
הוא היה לבד כשהוא ריסס אותך?
"כשריסס כן. ואז הוצאתי את האבן, הוא נתן ספרינט של איזה חמש מטר אחורה, ואז כבר הגיע מישהו אחר, שאל אותי שאלה משהו 'מה יש לך' ואז ריסס אותי גם, ואז אחרי הריסוס השני הפסקתי לראות".
אז כמה אנשים אתה זוכר שריססו אותך?
"שניים".
זוכר הראשון שריסס אותך מה לבש?
"מכנס ארוך וחולצה שחורה".
זוכר כמה קטנועים היו?
"זוכר רק קטנוע אחד, השאר היו ברגל".
אז הוצאת את האבן והוא ברח?
"כן, נתן ספרינט אחורה.. לשדרות ירושלים כיוון יפו ג'".

במסדר זיהוי חי זיהה החייל את ראג'ב כאחד מתוקפיו, "ריסס אותי ואז הוצאתי אבן להגנה עצמית.. שאל למה ואז ריסס… אחרי שאחד מהם ריסס אותי שאלתי למה למה למה. הוצאתי אבן להגנה והוא ריסס אותי גם".
הסנגור טוען כי אין תוקף חוקי למסדר הזיהוי, ראשית משום שבדו"ח התחקור הראשוני של החוקר ראול הוא מפרט כי הציג לחייל את תמונתו של ראג'ב מחאמיד, מה שפוסל את מסדר הזיהוי החי שנערך יום למחרת ובו זיהה החייל את ראג'ב.
עוד לטענת הסנגור כבהא בערעור, "מעבר לעובדה שאין כל תעוד של מסדר הזיהוי הנטען כמקובל, הרי שהוא נערך ללא נוכחות עורך דין כנדרש בסדר הדין הפלילי".

video
סרטון 2: האחים מחאמיד ועיאש (חוצה את הכביש וחוזר) מגיעים לצומת לקראת סיום התקיפה וצופים בה מהמדרכה בצד הדרום מזרחי
מחדל הסרטונים
עו"ד כבהא מסיים את הערעור בדברים על מה שאתר "פוסטה" כבר מגדיר כ"מחדל הסרטונים".
בהארכת המעצר הראשונה בהשתתפות הסנגור הפלילי אחרי ארבעה ימי חקירה הוא שאל את נציג המשטרה את השאלה הכי שגרתית במעמדים האלה בשנים האחרונות: האם החוקרים תפשו כבר מצלמות אבטחה. כאשר נציג המשטרה היסס להשיב, עו"ד כבהא הוסיף נופך אישי כאשר כיוון אותו למיקום המצלמות, "אני אומר לך כתושב יפו שבסמוך לאזור בו אירע האירוע – פינת נס לגויים פינת שד' ירושלים".

החוקר התפתל והפנה לדו"ח הסודי המקודש, אך טען שכחוקר מצלמות מיומן הוא יודע שבצומת הזו יש תשע מצלמות של העירייה אולם במועד האירוע הורידו אותן, אבל אז הסנגור היפואי הטיח בו: "יש מצלמות גם אצל המכולת של דאוד ואצל משקאות ורדה, האם תפסתם אותן?".
התובע המשטרתי השיב: "לא יכול לענות על זה כרגע".

בסיכומי אותו היום אמר עו"ד כבהא לבית המשפט: "אם זו עבודה של שב"כ, יש להם ציון נכשל!! מדובר באירוע מלפני מספר ימים ועדיין לא הלכו לעשות חיפוש ולתפוס חפצים שקשורים לתקיפה? אדם כמעט נרצח ואף אחד לא עושה פעולה אמיתית? למי מחכים בשב"כ על מנת להוריד מצלמות שיצדיקו את המעצר החשוב הזה? יש פה בן אדם חף מפשע לחלוטין. אני לא יודע אם הוא מסר גרסה. הכל עמום. אז כל העמימות הזו חייבת לקבל ביטוי נגדי בשמירת זכויות".

גם לאחר הגשת כתב האישום וקבלת חומרי החקירה נוכח הסנגור לגלות שהמשטרה ושב"כ לא פעלה כנדרש לתפיסת מצלמות האבטחה, אלא שלהגנה הגיע סרטון מצלמת אבטחה אשר תיעד את האירוע מדרום לכיוון צפון כמעט במלואו ומוכיח כי הודאות הנאשמים מופרכות, עד הראייה אמיתי פרנקלין נצפה שם נתקל באופניו באדם אשר בהמשך תקף את החייל בדיוק כמו שתיאר העד במשטרה… תוקפי החייל נראים נמלטים מזירת האירוע… רכב שחור נצפה עומד ברמזור כאשר שני רוכבי קטנוע ואדם נוסף ניגשים תחילה אל פרנקלין, כמתואר בעדותו, ואז מתחילה תקיפת החייל… אדם נוסף מגיח עם אבן בידו ומטיח אותה בחייל שנראה מתמוטט… ותוקפיו נראים בורחים…
או אז, טוען עו"ד כבהא בערעור, נראה מוחמד עיאש מגיע מכיוון מזרח על רחוב נס לגויים מכיוון ביתו… מייד לאחר מכן נראה מגיע מאותו הכיוון לורנס מחאמיד ומסתכל לעבר החייל אשר כבר החל לקבל טיפול מאת עובדי הרכבת הקלה במקום… ואז נראה מגיע גם האח ראג'ב מחאמיד מאותו כיוון. "צפייה בתוצרי מצלמת האבטחה מלמדת כי המערערים הגיעו למקום לאחר האירוע, ולא נצפו כלל במהלכו… ניתן לזהות בוודאות מוחלטת כי המדובר במערערים שלא נמלטו מהמקום כלל (מדובר בסרטון המופיע בכתבה, "פוסטה").

הסנגור מדגיש בערעור כי ברשות התביעה היה סרטון נוסף, שצולם מקיוסק "ממתק בשדרה" בזווית ההפוכה, מצפון לדרום. הסרטון הזה הוגש לבית המשפט, טוען הסנגור, ורואים בו כי התוקפים הגיעו מהצד הדרומי של השדרה, מה ששולל את מעורבות האחים מחאמיד ועיאש בתקיפה, אולם כל זה לא השפיע על עמדת השופט המחוזי מלמד שעצר אותם עד תום ההליכים.

חקירות שב"כ בחברה הערבית?
עם הגשת הערעור וצירוף הסרטונים שהשיג עו"ד כבהא החל משא ומתן קדחתני בין פרקליטות המדינה, שנכנסה לתיק לצורך הדיון בבית משפט העליון, לבין הסנגור היפואי. בפרקליטות הבינו כי הסרטון שומט את הקרקע מתחת לסעיפי האישום נגד האחים מחאמיד, כמי שנטלו חלק בתקיפה בפועל. שבוע לפני הדיון בבית משפט העליון הורתה הפרקליטות על השחרור שלהם (4 ספטמבר).
מדוברות משרד המשפטים נמסר ל"פוסטה" בתגובה לכתבה: "הפרקליטות הסכימה לשחרורם ממעצר של ראגב מחאמיד ולורנס מחאמיד לאחר עיון מחדש במכלול חומר החקירה ובין היתר בראיות חדשות אשר הובאו לידיעתה לאחרונה. לראג'ב ולורנס מחאמיד עדיין מיוחסת עבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, על פי החשד הם לקחו חלק בתקיפת החייל בשד' ירושלים ביפו. שלושה נאשמים נוספים בתיק עדיין במעצר".

בהקשר זה יש לציין עוד, כי עו"ד מחמוד נעאמנה אף הוא מיפו הוביל לשחרור של נאשם ראשון בפרשה – כבר בבית המשפט המחוזי.

עו"ד מחמוד נעאמנה

למעשה, בזכות החלטת השחרור של הפרקליטות נחסכו משופטי בית משפט העליון התיאורים הקשים על עוד חקירת שב"כ יהירה וכוחנית, מה שיכול ללמד על השוני העצום בין חקירות שב"כ במצבי חירום ובשטחי הרשות, "פאודה" וכל הבולשיט הזה, לבין חקירות משטרה במדינה מתוקנת.
מכאן אפשר להסיק גם, שהרעיון להכניס את שב"כ למאבק במיגור הפשיעה בחברה הערבית מוטב שיהרהרו בו עוד מעט קט טרם קבלת החלטה שתייצר מאות תיקים מחדליים דוגמת תיק הלינץ' ביפו. חוקרי שב"כ יביאו מאות הודאות באלפי פשעים, אבל בבתי המשפט הם ייתקלו בסנגורים פליליים מפולפלים אך נאורים, יהודים וערבים, שילמדו אותם כי חקירת שב"כ בשטחים מול בתי דין צבאיים אינה עומדת בסטנדרטים של חקירות פליליות בבתי משפט ישראלים בשנת 2021, או תשפ"ב הבאה עלינו לטובה.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
4 Comments
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות