יש משהו כמעט אבסורדי בפתיחה של "המערכת": אדם חבוש במסכת סקי מתעורר בתוך מרצדס שחורה על מעבורת הנעה בין נורבגיה לשוודיה, ולא יודע מה קרה לו בלילה הקודם.
לצדו "יושבים" תיק גדוש שטרות ואקדח. הוא לא יודע אם הוא שדד את הכסף, אם השתתף בשוד, אם מישהו הפליל אותו, או אם הוא עצמו שכח משהו הרבה יותר גרוע.
אבל אז הוא רואה את המשטרה על סיפון המעבורת, והאינסטינקט הטבעי שלו הוא לא לספר את האמת.
מכאן מתחילה "המערכת", אחת הסדרות היותר חריגות בגל הפשע הסקנדינבי. סדרה שנראית בהתחלה כמו עוד מותחן שוד, אבל מתברר בהדרגה שהיא עוסקת בשאלה הרבה יותר מעניינת: מי האיש שאנחנו רואים על המסך?
במרכזו של "המערכת" אולה הולטֶן, נשוי ואב לילדה בת 7. לכאורה איש משפחה רגיל, שמוצא עצמו בלב חקירת שוד רצחני. הוא מתעורר, והסיוט הגדול מתחיל.
בפתח הפרק הראשון אולה נמצא על סיפון המעבורת מסנדפיורד בנורבגיה לסטרומסטאד בשוודיה, שם הוא גר עם משפחתו ועובד כמנהל בכיר בחברת "להולמן ציוד בניה בע"מ". הוא מבולבל, סובל מהנגאובר כבד, ולכאורה לא מסוגל לשחזר את הלילה הקודם. אבל בדרך נשתלים עוד ועוד רמזים שהלילה הזה היה הרבה יותר אלים מעוד סתם ערב של שיכרות עם החבר'ה מהעבודה, שערכו באותו לילה כנס עובדים במלון פארק בסנדפיורד.
היה או לא היה
האם אולה הוכה לפני שהתעורר? הדם על חולצתו ומצבו הפיזי הקשה מעוררים חשד מיידי שהיה מעורב באלימות קשה, אבל לא ברור מי פגע בו, מדוע והאם היה קורבן או שותף.
כאן בדיוק טמונה תחבולת "המערכת": במקום לתת לצופה גיבור תמים שנקלע בטעות לפרשה קפקאית, היא נותנת לו אדם שאפילו הצופה לא יכול להיות בטוח לרגע מי הוא באמת.
במקביל אנחנו מבינים שאירוע חמור ביותר התרחש: שוד מזוין במתקן מזומנים בעיירת החוף, שבו נהרג מאבטח ובת ערובה שנמצאת בהריון מתקדם נחטפה על ידי אחד השודדים. המשטרה מחפשת את השודדים, ובמקביל המעבורת שבה נמצא אולה הופכת לזירת חיפוש.
אולה מבחין בשוטרים ומבין שהדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא לברוח. רגע לפני שהם סוגרים עליו, הוא מצליח לזרוק את תיק הכסף לים ולקפוץ אחריו, בעוד הבלשית נינה ברגה – המופקדת על החקירה מהיחידה לפשע מאורגן באוסלו – מתחילה לקלוט שהאיש שהיא מחפשת עשוי להיות הרבה יותר קרוב ממה שחשבה.
כאן נחשף עוד מאפיין יוצא דופן של הסדרה: המרדף מתחיל לפני שהצופה בכלל יודע אחרי מי הנרדף.
מעמיס, פטיש אוויר ומשחזת זווית
מתברר שהשוד לא בוצע בידי אדם אחד. השודד שמחזיק בת ערובה בשם אניה הלטביק הוא ג'ק הארדינג, פסיכופט אלים וחסר מעצורים, שלא מהסס להשתמש בה כמגן אנושי ומאלץ אותה לנהוג בטירוף, עד שהמרדף המשטרתי מסתיים בתאונה שבה היא נהרגת והוא מצליח לברוח בעור שיניו.
השודד השני הוא ניקולאי סטרום, האיש שרצח את המאבטח במהלך השוד. בהמשך מתברר שגם הוא חלק מהניסיון להפיל את אולה.
נשאלת השאלה: מי היה השודד השלישי שנצפה במצלמות האבטחה נוהג ברכב המילוט?
כאן הסדרה מתחילה לשחק עם הצופה: אולה עצמו הוא לא "האדם השלישי" במובן הישיר והפשוט. הוא קשור לפרשה, אבל הדרך שבה הוא קשור אליה היא אחת התעלומות המרכזיות המניעות את "המערכת" .
כבר בפרק השני נינה מתחילה לחבר בין אולה לציוד ששימש בשוד: מעמיס (ציוד מכני כבד), פטיש אוויר ומשחזת זווית.
מתברר שהציוד המכני של חברת "להלומן בע"מ", בבעלות הנריק הולטן, חמיו של אולה, שימש בביצוע השוד. כלומר, היה לשודדים בן-אדם מבפנים.
גרוע מכך: אולה עצמו חתום על הזמנת הרכש של הציוד.
מבחינת המשטרה, התמונה הולכת ומתבהרת. מבחינת הצופה, היא רק הולכת ומסתבכת.
אשם על פי חשד
בפרק השני, תחת הכותרת "אשם", אולה עושה בדיוק את מה שאדם חף מפשע לא אמור לעשות. הוא לא מוסר למשטרה את הכסף והאקדח שמצא במכונית.
זה הרגע שבו הצופה כבר מתקשה להגן עליו.
אפשר להבין את הפחד שלו: הוא לא זוכר מה קרה, המשטרה רודפת אחריו, ומישהו מנסה להפליל אותו. אבל מבחינה חקירתית, ההתנהגות שלו קטסטרופלית. אדם חף מפשע שמוצא תיק כסף ואקדח, אמור למסור אותם למשטרה. אולה מסתיר אותם.
בהמשך מגלה אשתו ג'וזפין את תיק הכסף מתחת למיטה. "הבאת כסף ונשק משוד בנורבגיה. מה זה?", היא מטיחה בו ותובעת ממנו לספר לה את האמת.
"זאת אי הבנה אחת גדולה", מתחנן אולה על נפשו.
"אתמול לא הייתי אני עצמי", הוא בוכה, "כשהתעוררתי, התיק פשוט היה שם".
ג'וזפין לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה ודוחקת בו להביא את התיק למשטרה. הוא אפילו מגיע לתחנה, אבל לא מספר לשוטרים את כל האמת. אחרי זה הוא חוזר לקחת את התיק ומסתיר אותו שוב, הפעם בבית שהוא בונה למשפחתו בפאתי סטרומסטאד.
במקביל, נינה, הבלשית הנורבגית שעקרה לסטרומסטאד השוודית, מגלה ראיות חותכות שאולה היה מעורב בהזמנת הציוד ששימש בשוד, ומי שמנסה להפליל אותו "עשה עבודה טובה".
כך הופך אולה לחשוד המרכזי. אבל יש הבדל חשוב בין "חשוד" ל"אשם", וזה בדיוק הגשר המתנדנד עליו צועדת "המערכת".
מי מנסה להרוג את אולה?
הסכנה לאולה לא מגיעה רק מהמשטרה. ניקולאי, השודד השני, תוקף את אולה רגע אחרי שהוא מסתיר את הכסף בבית שהוא בונה, ומנסה לגרום למותו כדי שייראה כמו התאבדות.
אולה מצליח להשיב מלחמה שערה ולהימלט.
זהו רגע חשוב שמשנה טוטלית את השאלה המרכזית. עד עכשיו שאלנו: האם אולה היה מעורב בשוד? מכאן עולה השאלה: מי כל כך מפחד ממה שאולה יודע, עד שהוא מוכן להרוג אותו?
לקראת סוף הפרק הראשון נלקח אולה על ידי נינה והמשטרה המקומית, בעיצומה של מסיבת יומולדת חגיגית להנריק חמיו, והמבוכה המשפחתית רבה. בדרך לתחנה, המכונית שבה יושב אולה האזוק עם נינה והשוטר דניאל איובי, מתהפכת לנהר, אחרי שנתקלת בהפגנה אלימה של שונאי משטרה.
אולה מצליח להימלט ומבחינת המשטרה הוא על תקן חשוד נמלט. מבחינת אולה, הוא אדם שמנסה לשרוד. מבחינת הצופה, הוא עדיין תעלומה, אבל מכאן מתחילה התעלומה האמיתית.
במהלך העונה הראשונה נחשף בהדרגה שאולה הוא לא בדיוק מי שהוא טוען שהוא. לפני שקיבל אזרחות שוודית לפני שש שנים ושינה את שמו לאולה הולטן, היה לו שם אחר, טריה מוריק, והוא נורבגי במוצאו. מתברר שהיו בנורבגיה חמישה טריה מוריק: שלושה מעל גיל 70, אחד בן 62 ואחד בן 10, ואף אחד מהם הוא לא אולה הולטן.
היסטוריה של בגידות
לאט לאט העבר האפל שלו מתחיל לצוף מעל פני המים, כולל קשרים שהיו לו לפני שנים, ואנשים שהשאיר מאחור. אחת הדמויות החשובות היא טום, חבר ילדות שהופעתו בפרקים הבאים מחזירה את אולה לעולם ממנו ניסה לברוח. גם שמות וזהויות מהעבר מתחילים לקבל משמעות חדשה.
במקביל מתברר כי מאחורי השוד עומדת מזימה הרבה יותר גדולה ממה שנראה לעין, שבה מעורבים אנשים מעבר לשלישיית השודדים, כולל מוניקה הנסן, אשתו לשעבר, המהווה את אחד המפתחות להבנת כל מה שקרה לו. העבר מגיע אפילו רחוק יותר ומגיע עד מקסיקו.
גדולתה של "המערכת" נעוצה בכך שהיא היא לא מסתפקת בסיפור על "שוד שהשתבש". היא מתחילה לבנות היסטוריה של בגידות, זהויות בדויות, אנשים שננטשו ואנשים שחוזרים כנושים אכזריים כדי לגבות את החוב.
מרכז הכל נשאר הכסף מהשוד, אלא שתיק הכסף הופך למנוע המרכזי של העלילה: כולם מחפשים אותו, אבל ככל שהסדרה מתקדמת, מתברר שהשאלה החשובה באמת היא לא איפה מסתתר הכסף, אלא מי עומד מאחוריו.
מלחמת זהויות
"המערכת" שייכת למשפחת ז'אנר הנורד־נואר. אבל היא לא נורד־נואר קלאסי, במובן של סדרה איטית, מהורהרת וחקירתית כמו "ההריגה" (The Killing) הדנית ו"לכודים" ("Trapped") האיסלנדית.
"המערכת" לוקחת את כל המרכיבים המובהקים של הז'אנר: הגבול השוודי־נורבגי, מזג האוויר הצפוני, נופים קרים, דמויות פגומות, עבר שמסרב להיעלם, משפחות במשבר ומשטרה שנאלצת לעבוד בתוך מציאות אפורה. אבל הקצב שלה קרוב יותר למותחן בריחה עוצר נשימה.
בשנים האחרונות נדמה שהמסך מוצף לעייפה בסדרות בהן בלש או בלשית מגיעים לזירת רצח, מוצאים גופה, חוקרים את המשפחה, מגלים סוד אפל מהעבר ובפרק האחרון עוצרים את הרוצח.
"המערכת" מסרבת ללכת במסלול הזה. כאן הגיבור הוא גם החשוד. המשטרה והצופה מתקדמים במקביל, אבל לא בהכרח באותו כיוון.
נינה מנסה להבין מי עומד מאחורי השוד, ואילו אולה מנסה להבין מה עשה בלילה שהוא לא מצליח לזכור, ושתי החקירות מתנגשות זו בזו.
והמעניין מכל: אולה עצמו הוא לא בהכרח האדם שהצופה רוצה להאמין שהוא, מה שהופך את "המערכת" למעין חקירה של זהות:
האם אדם יכול לברוח מעברו?
האם אפשר לבנות משפחה חדשה אחרי חיים רצופי שקרים?
האם אדם שהיה מעורב בפשע בעבר יכול להפוך לאדם אחר?
ומה קורה כשאנשים מהחיים הקודמים מסרבים לאפשר לו להמשיך הלאה בחיים?
לכתבות על סדרות וסרטי פשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
"המערכת" לא מבוססת על סיפור אמיתי. מדובר בעלילת מקור בדיונית, כשהיוצרים היטיבו לבנות סיפור המשלב את הגבול בין שתי המדינות עם עולם הפשע והמשטרה בשתיהן.
עם זאת, השימוש בגבול השוודי־נורבגי לא מקרי. הגבול מאפשר ליוצרים להפוך את הגיאוגרפיה עצמה לכלי עלילתי: המעבורות, המעברים, המרדפים הימיים בין המדינות והמרחקים הקצרים יחסית מאפשרים לדמויות לברוח, אבל גם להיתקע בין שתי מערכות אכיפה קשוחות.
"המערכת", בגדול, הוא מותחן פשע מהיר, קצבי, אלים רצח, מתעתע ומלא טוויסטים, אבל כזה שמכניס לתוכו את הנשמה הקודרת של סקנדינביה.
"המערכת". The Machinery. עונה 2+1, 14 פרקים, yes VOD.
במאי: ריצ'ארד הולם.
תסריטאי: גונר סוונסון.
שחקנים: כריסטופר יונר (אולה הולטן), ג'וליה שאכט (נינה ברגה), האנה הלסטרום (ג'וזפין הולטן), מאז'ה סווארד (לילי), קריסטין גרו (אניה הלטביק), אמיל אלמן (ג'ק הארדין), סמפו סרקולה (ניקולאי סטרום), בח'דור פולאדי (דניאל איובי), אנטי רייני (האקאן), רונה טמטה (מגנוס), פאלה (אנסטסיוס סוליס), ג'ייקוב אקלונד (הנריק אולטן), אמיל אלמן (ג'ק הארדין), סמפו סרקולה (ניקולאי סטרום), אמיליה רוסמן (מוניקה הנסן), גבריאל גואנריוס פבאנג (ג'ימי), אנדרז איד (תום).
