14 חודשי מאסר לאברהם נניקשוילי, נותן השוחד לבנימין פואד בן אליעזר

שתף כתבה עם חברים

השופט שגיא הכיר בכך שהסיוע הכספי של נניקשוילי לחברו השר היה בעיקרו "לגיטימי" על רקע מצב בריאותי, לצד מניע כלכלי "משני". אולי כלקח מפסקי דין מקלים שלו בעניין אנשי ציבור שבוטלו, השופט קבע מאסר בפועל

אברהם נניקשוילי בבית המשפט (צילום: פוסטה)

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 14 חודשי מאסר וקנס של מיליון שקל על איש העסקים אברהם נניקשווילי, שהורשע במתן שוחד של 1.5 מיליון שקל לשר המנוח בנימין פואד בן אליעזר ובהלבנת הון.

עובר לספטמבר 2011 פנה בן-אליעזר לנניקשוילי, וביקש ממנו 400 אלף דולר כסיוע לאור מצבו הבריאותי, לאחר שהיה מאושפז, ורצונו לעבור לדירה ההולמת את מגבלותיו. נניקשוילי נענה לבקשתו והעביר את הסכום בהעברה בנקאית מחשבונו בבנק שוויצרי לחשבונו של בן אליעזר בבנק דיסקונט. פרקליטות מיסוי וכלכלה טענה כי למרות ההעברה הגלויה, מדובר בכספי שוחד שניתנו לבן אליעזר כחלק ממערכת יחסים רווית אינטרסים כלכליים, תוך שבן-אליעזר "מספק את הסחורה" ומסייע לקידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם.

השופט בני שגיא דחה את טענתה הראשונה של התביעה, כי ביסוד העברת הכספים היתה תרומתו של השר בן אליעזר לנניקשוילי בקבלת רישיון לקידוח "מד אשדוד". השופט קיבל את הטענה השנייה בדבר מטרה פסולה – עדות שמסר בן-אליעזר לטובת הנאשם בערעור אזרחי נגד מס הכנסה.

בין השנים 1994-2005 הגיש נניקשוילי דוחות שנתיים לרשויות המס כתושב חוץ, ולא שילם מס בישראל. ביולי 2009 שלח פקיד שומה לנאשם "שאלון תושבות", על מנת לבחון אפשרות לחייבו במס בגין הכנסותיו, נוכח פרסומים בהם הוערך הונו של נניקשוילי בכשלושה מיליארד שקל. טיעוניו לפיהם מרכז חייו בחו"ל לא שכנעו את רשות המסים, ובדצמבר 2010 הונפקה לו שומה בגין שנת 2005' שעמדה על כ-350 מיליון שקל.

בנימין פואד בן אליעזר ז"ל

כאמור, בספטמבר 2011 ביקש בן אליעזר מנניקשוילי סיוע כספי. בדצמבר 2012 הגיש נניקשוילי את ערעור המס. באוקטובר 2013 חתם בן אליעזר על תצהיר עבור ידידו, בו העיד כי הכירו במסגרת תפקידו כשר התשתיות, ולמיטב ידיעתו – מרכז חייו הינו ברוסיה. בן אליעזר הצהיר כי הוא ונניקשוילי מצויים בקשרי ידידות, אך לא ציין את 400 אלף הדולרים שקיבל ממנו שנתיים קודם. במסגרת עדותו בבית המשפט, בן-אליעזר נשאל האם לאור מערכת היחסים הקרובה שתיאר, קיבל מנניקשוילי תמיכה כספית בקמפיין בחירות, והשיב בשלילה.

השופט שגיא קיבל את טענת סנגוריו של איש העסקים, עורכי הדין נתי שמחוני ויואס סננס, כי העברת הכסף ב-2011 נעשתה על רקע חברי – אך לצד זאת קיבל גם את טענת התביעה ליסוד של מטרה פסולה. לתשומת לבו של ראש הממשלה נתניהו בתיק 1000, בו מדובר על מתנות בשווי 700 אלף שקל "על רקע חברי" לכאורה, הגם שסעיף האישום בתיק זה הינו מרמה והפרת אמונים בלבד עקב תמיכה מאנשי עסקים בעלי אינטרסים כלכליים.

השופט שגיא כתב: "אין ספק בלבי כי הנאשם הרגיש קרבה לבן-אליעזר. יחד עם זאת, בחינת טיבו של קשר חברי, על רקע טענה להעברה פסולה של סכום כסף משמעותי לאיש ציבור, אינה יכולה להתבסס רק על תחושת קרבה, ויש מקום לבחון את אורך תקופת הקשר, הנסיבות בהן נרקם, מידת האינטנסיביות שלו, עומקו…". "אינני סבור", הוסיף השופט, "כי המטרה הפסולה היתה הדומיננטית מבין השתיים, אך עדיין – יש בכניסתו של אינטרס כלכלי לתמונת הקשר… כדי לצבוע את העברת הכסף בצבעי שוחד מבלי שיהיה צורך לראות במטרה הפסולה כמטרה הדומיננטית" .

השופט קבע כי העברת הכסף בוצעה גם "בעד פעולה הקשורה בתפקידו של בן אליעזר", ומכאן ההחלטה להרשיע את נניקשוילי במתן שוחד. בנוסף, נקבע כי הצגת העברת הכסף כ"הלוואה חברית", תוך יצירת מנגנון הלוואה פיקטיבי הנתמך בהסכם כתוב שאינו תואם את המציאות, מקיימת את יסודות עבירת הלבנת ההון.

התובעים, עו"ד אלעד פנחס ועו"ד חופית שרים (צילום: פוסטה)

התובעים – עו"ד סוזנה שור, עו"ד חופית שרים ועו"ד אלעד פנחס, ביקשו לגזור על נניקשוילי 42 חודשי מאסר, אולם בית המשפט קבע כי מדובר ב"מקרה ייחודי ויוצא דופן… שלא ניתן להשקיף עליו במשקפיים הרגילים בהם נבחנות מערכות יחסים שוחדיות בין אזרחים לעובדי ציבור". לקביעת מידת האשם, השופט שגיא סיווג ארבע קטגוריות של יחסי שוחד, ומיקם את נניקשוילי בקטגוריה ה"קלה" ביותר. הקטגוריה החמורה היא העברת כסף בין נותן למקבל השוחד שהיא תולדה של מטרה פסולה בלבד. בקטגוריה השנייה – המניע הפסול בהעברת הכסף הוא דומיננטי, אך לא בלעדי. בקטגוריה השלישית –  למניע הפסול משקל זהה למניע לגיטימי כגון חברות ורצון לסייע. בקטגוריה הרביעית אליה שייך נניקשוילי – העברת הכסף נעוצה בשני מניעים, כאשר דווקא המניע הלגיטימי הוא דומיננטי, והמניע הפסול משני.

חרף ההכרה ברצונו של נניקשוילי לסייע לחברו על רקע מצב בריאותי, דחה השופט שגיא את בקשת סנגוריו לריצוי העונש בעבודות שירות. זאת בשל האינטרס הכלכלי שכרך ביחסים – אולי גם כתולדה של תיקים בהם "נכווה" השופט כשפסקי דין מקלים שנתן בעניינם של אנשי ציבור, בוטלו בערכאה גבוהה יותר. למשל, עונשו של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני שהוחמר מעבודות שירות (אשר פסק לו שגיא ביושבו כשופט שלום) לעונש מאסר בפועל. גם הכרעת הדין המזכה שנתן לניצב ניסו שחם, אמנם בפרשה ממין אחר, ואף היא כשופט שלום, בוטלה על ידי עמיתיו במחוזי.

"כפי שטענה התביעה", כתב השופט, "עבירת השוחד פוגעת פגיעה קשה בטוהר המידות של עובדי הציבור, בתקינות פעולות המינהל, ובתדמית השירות הציבורי. בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות שוחד צריכה לכלול מאסר מאחורי סורג ובריח". לדבריו, גם מעמדו הציבורי הבכיר של מקבל השוחד משליך על מידת העונש. השופט דחה את בקשת התביעה לחילוט בשווי ההלוואה, מאחר שבמהלך החקירה לא נתפס רכוש מהנאשם".

מפרקליטות מיסוי וכלכלה נמסר: "מגזר הדין עולה כי דינו של נותן שוחד בהיקף משמעותי, כבענייננו, הוא למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וזאת גם במקרים בהם שררו יחסי חברות וגם במקרים בהם לנותן השוחד זכויות כבדות משקל במישור פועלו הציבורי".

קראו גם:

זיכוי רוי מוצפי בתיק פואד: אזהרה לפרקליטות מיסוי וכלכלה

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות