21 חודשי מאסר לקוטייר; מסרב לשלם פיצוי לסוהרים

מתיחות רבה שררה בבית משפט השלום ברמלה (שלישי, 31.12), בעת שהשופט מנחם מזרחי הקריא את גזר הדין במשפט נגד קוטייר (קוקו) עודה. חודשיים לפני כן השופט זיכה את עודה מתקיפת סוהרים בתקרית אלימה בתוך תאו, אולם הרשיע אותו ביריקה על סוהר אחר (תקיפת עובד ציבור) ובשלוש עבירות איומים כלפי מפקד משמרת הסוהרים.

בסיומו של גזר דין ביקורתי ותקיף, השופט מזרחי גזר על עודה 21 חודשי מאסר בפועל, ברף העליון של מתחם הענישה שדרשה התביעה, והוסיף לעונש זה גם מאסרים על תנאי, אבל כאשר קבע כי עודה יצטרך לפצות את הסוהר עליו ירק ב-3,000 שקל, ואת מפקד המשמרת ב-10,000 שקל, עודה רתח. "על גופתי המתה אני אשלם את הפיצוי", התפרץ העבריין הבכיר לעבר השופט, "הצחקת אותי, באמת הצחקת אותי". "אתה לא רוצה פיצוי?", התריס לעבר השופט ופנה לתובעת, עו"ד יסמין: "את לא רוצה פיצוי? בפעם הבאה תדקור סוהר". לאחר מכן קרע עודה את גזר הדין שנמסר לו, והעיף אותו באוויר, תוך שאמר: "על הזין שלי בית המשפט". מיד לאחר שאמר את הדברים, עודה הוצא מאולם הדיונים.

קוטייר – המיוצג על ידי עורכי הדין נעמה אלחדד ושי טובים – הורשע בכך שב-22 במרץ, בעת ששהה בתא באגף ההפרדה בכלא איילון, הוא ביקש מסוהר לפתוח את אשנב הדלת. הסוהר הצעיר וחסר הניסיון סירב, בנימוק שהבקשה מנוגדת לנהלי שב"ס. עודה, המורגל ביחס מיוחד מבכירי שב"ס, כעס וירק דרך הסורג היישר לפני הסוהר. לאחר מכן היכה בדלת הברזל של התא. הסוהר הזעיק את מפקד המשמרת וצוות סוהרים. הקצין הבכיר ניהל עם קוטייר משא ומתן, במסגרתו ביקש ממנו להושיט את ידיו מבעד לאשנב דלת התא לכבילתו, אך קוטייר סירב.

לאחר מכן, איים קוטייר על מפקד המשמרת באופן בוטה, ואחז במקל. בתגובה מפקד המשמרת הורה לצוות להתחמש בציוד כניסה לתא. תוך זמן קצר פרצו הסוהרים פנימה, קוטייר הוטח לאחור, התנגד למעצר, נכבל, הורם, הוצא מן התא והובל מדמם למרפאה, שם איים פעם נוספת על מפקד המשמרת. בפעם השלישית איים עליו כשהובל אל הצינוק: "עשית את הטעות של החיים שלך, אתה לא יודע למה אני מסוגל". הוא הוסיף כי ידאג ש"יפתחו לך את הפנים, זה עניין של זמן". בעקבות התקרית הזו, מפקד המשמרת הוגדר כמאוים. קוטייר זוכה מהתקיפה שיוחסה לו בתא המעצר.

השופט מנחם מזרחי שב וציין בגזר הדין כי העבירות בהן הורשע קוטייר הן חמורות, במיוחד כאשר הן מבוצעות כלפי סוהרים. "היריקה על פניו של הסוהר מהווה מעשה שכל כולו עלבון צורב", ציין עו"ד מזרחי בצטטו בהכרעת הדין, "אין להשלים עם התנהגות שכזו… אי השלמה שכזו בהחלט תתורגם לענישה מחמירה".

בהמשך גזר הדין ציטט השופט כמה מאמירותיו של קוטייר במהלך המשפט, המעידות על "מעמדו הרם בעולם העברייני". כך, למשל, לדבריו, "ביכולתו לגרום לכך שבמילה אחת, עשרות עצורים/אסורים ירדו לצינוק"; "אני מתנהל מול דרגות בכירות"; "יש לי מעמד בבית סוהר". "עד כדי כך רואה עצמו הנאשם כבכיר, שהוא לא צפה כי הסוהרים יעזו לבצע את הכניסה לתאו", ציין השופט.

"כגודל בכירותו העבריינית כך עוצמת השיקול של הרתעת היחיד והרתעת הרבים", קבע השופט מזרחי בגזר הדין. לגבי הרתעת היחיד, "על שום תפיסתו של הנאשם את עצמו כמי שזכאי ליחס מיוחד, אף לפנים משורת הדין והרושם שהתקבל במשפט כי הוא מרשה לעצמו להתנהג באופן שונה וחריג מהמצופה מעבריינים אחרים השוהים בתוך כותלי הכלא". בכל הנוגע להרתעת הרבים, "על שום שמעו (המוניטין השלילי) של הנאשם בקרב אסירים אחרים, אשר ישמעו אודות תוצאת ההליך, יפנימו מה היה גזר-דינו ויובהר להם כי קיים גמול עונשי אמיתי למי שמתייחס לסוהרים ולאוכפי החוק בניגוד לחוק".

השופט ציין בגזר הדין גם שהסוהרים אשר היו מעורבים באירוע חששו להעיד בבית המשפט, ביניהם גם מפקד המשמרת שבשלב מסוים ביקש למסור הסברים במעמד צד אחד לנוכח חששו מקוטייר. "הסוהרים אשר העידו, עשו כן כמי שכפאם שד ולא קשה היה להבחין בבהלה שאפפה אותם", ציין השופט וציטט את מפקד המשמרת, שאמר: "אף אחד לא רוצה להתעסק עם האסיר הזה".

"מצב דברים שכזה בהחלט מחייב ענישה המדגישה את הצורך להעניק לסוהרים רוח גבית, אשר תוביל לחיזוק נפשם, ותבהיר להם, כי בתי-המשפט עומדים אחריהם ומחזקים את ידם במאבקם היום-יומי הקשה לשמירה על הסדר הציבורי בתוך כתלי בית-הסוהר", הבהיר השופט מזרחי.

השופט הקדיש חלק מגזר הדין לסקירת עברו הפלילי העשיר של קוטייר, הכולל שבע הרשעות קודמות: "הנאשם טבול בעולם העברייני האלים מכף רגל ועד ראש. עונשי מאסר בפועל אינם מרתיעים אותו מלשוב ולבצע עבירות איומים ואלימות והכרעת-דיני מוסיפה ומלמדת, כי הוא ממשיך במעשיו גם בתוך כותלי הכלא".

השופט מזרחי ציין גם כי קוטייר בחר לנהל משפט ולא חסך בזמן שיפוטי, מה גם ש"אין בפני בית המשפט כל שיקולי שיקום ואין כל הבעת צער או חרטה".

מצד שני, השופט שקל לטובתו של קוטייר ליקויים בחקירה, אשר לדבריו לא מוצתה. "התקיימה כאן חקירה חלולה, דלילה, בלתי ממצה, לצאת לידי חובה, שאינה עולה בקנה אחד עם כללים של חקירה טובה החותמת בכל מאודה אל חקר האמת", אמר השופט.

פרט נוסף שנלקח בחשבון על ידי השופט הוא העובדה שקוטייר שהה בצינוק ובתנאים קשים לאחר התקרית, אותה לא תכנן מראש. "התקבלו ראיות כי בהחלט מדובר באי בודד, שמלבד צמד המילים המכובס שניתן לו – 'אגף 11' – ספק אם ראוי למגורי אדם", קבע השופט, והתייחס גם לכך שאחיו של קוטייר נפטר כחודש לפני התקרית.

בגזר הדין ציין השופט מזרחי גם את עדותו של מפקד בית-הסוהר, תת גונדר אריק יעקב, לפיה התנהגותו הכללית של קוטייר מאחורי הסורגים היתה טובה, והוא נהג להגיע אתו להסכמות שונות על בסיס כבוד הדדי. "ואולם יש לזכור, כי הרושם שהתקבל במשפט היה כזה, שהתנהגותו של הנאשם היתה טובה, כל עוד קיבל את מבוקשו מאת פיקוד בית-הסוהר, עד אשר בחר סוהר צעיר שלא שמע את שמעו, שלא לציית לבקשתו ולדבוק בכללים ובנהלים", כך לפי גזר הדין.

לבסוף, השופט ציין כי כלל השיקולים " מצטברים יחד לנקיטה בענישה מחמירה ביותר, ברף העליון של המתחם, כפי עתירת המאשימה, וזאת נוכח טיב האיומים, מיהותו של הנאשם, מעמדו העברייני הבכיר, עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות ואיומים, נוכח עונשי המאסר הנכבדים, שלא הרתיעוהו פעם אחר פעם לשוב על מעשיו וניהול המשפט – המחייבים להעביר מסר חד וברור לו ולשאר העצורים/אסירים, שבית-המשפט ינקוט באפס סובלנות כלפי כל התנהגות אלימה או מאיימת כלפי סוהרים, וכי השכפ"ץ הפיזי שאותו הם לעתים נאלצים ללבוש במסגרת תפקידם, בהחלט מגובה גם בשכפ"ץ משפטי, עונשי, מרתיע – רוח גבית מחזקת מאת בתי-המשפט".