פרשה 512: אנשים – העד המועדף

שתף כתבה עם חברים

מי שהטיח באברג'ל, "אם היית גבר אני לא הייתי מנייאק", כבש את השופטים וסימן את ההרשעה שבדרך, עד המדינה בומבי שהפיק את הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי הפליל את חברי הכנופייה האשדודית ממנה נותר בחיים רק עופר בוהדנה, שהגרסאות המתפתחות שלו רק שמשו את השופטת כדי להרכיב במו ידיה את הסיוע הדרוש להרשעה שלו * חלק שני בסדרה על הכרעת הדין במשפט של כל הזמנים

תרשים של עד המדינה בומבי מהאלבום המשטרתי

בומבי
הבחור הקסים את השופטת רביד מהרגע בו עלה לדוכן העדים כעד הראשון במשפט, תוך שהוא מטיח בנאשם מספר 1 את המשפט האלמותי: "אם היית גבר, אני לא הייתי מניאק".
התעוזה שלו עשתה רושם כביר על השופטים, והאמת היא שכל בר דעת אשר הקשיב לו מדבר במשך מספר שבועות על דוכן העדים הבין שנפל דבר מבחינת יצחק אברג'ל ואנשיו, עם דגש על חברי הקבוצה האשדודית לה ייחסו את הביצוע בפועל של הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי, שעד המדינה בומבי עמד בראשה.

למקרה שמי מהנאשמים שוקל להתמקד בערעורים המתוכננים בחוסר אמינותו של בומבי, השופטת רביד הקדישה לו בהכרעת הדין פרק נכבד בו הדגישה כי היא ועמיתיה השופטים התרשמו כי מדובר בעד אמין ביותר.
תחילה היא סקרה את סיפור חייו כעבריין צעיר שגדל בעיר לוד מוכת ההרואין בצילם של עברייני שנות השמונים, תוך הערצה ליצחק אברג'ל שריצה מאסר ממושך וכל עברייני העיר "דאגו" לו. אבל השופטת התייחסה בעיקר לתקופה המאוחרת יותר, כאשר בומבי עבר להתגורר באשדוד ואברג'ל התגורר אצלו בחודש הראשון לשחרורו מהכלא ב-1999. מאז, סיפר העד, הוא גוייס לארגון הפשע כאחד המקורבים ביותר לאברג'ל עצמו.

"בומבי העיד לפנינו ברציפות במשך תקופה של למעלה מחודשיים… הוא נחקר שתי וערב על ידי סנגורים של 17 הנאשמים… נדרש לאינספור פרטים והשיב שוב ושוב… לא זו בלבד שהיתה לנו אפשרות להיחשף לתמונה ראייתית מאוד מפורטת מפיו, אלא להתרשם ממנו, מאישיותו וממהיימנותו באופן מעמיק, הרבה מעבר למקובל…. יכולתו לעמוד לאורך ימים ושבועות בלחץ הכבד של החקירות הנגדיות ללא ליאות, תוך שמירה על ריכוז ועל מחשבה צלולה ועקבית – אינם דבר של מה בכך והם מלמדים לא רק על חוסן נפשי, אלא על אמירת אמת ושכנוע פנימי.
"קשה היה שלא להתרשם ממחויבותו למעמד… כשם שבומבי ראה עצמו בשעתו מחויב טוטאלית לארגון ולעומד בראשו, כך עשה גם כאשר גמר אומר בדעתו לשנות כיוון ולשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק. מכאן, בין השאר, עוצמתה של העדות".

עם כל הכבוד למחוייבות המתוארת, והאמינות הנטענת, היו גם חורים בעדות של מי שמתואר כאיש הכי מקורב אז לאברג'ל. למשל, כמי שתיאר את עצמו כיד ימינו של אברג'ל הוא לא ידע לומר מדוע רצחו את יעקב אברג'ל, וסיפק פרשנות רכילותית הזויה על כך שהמבצעים היו ג'רושים אבל משום שאברג'ל חשש מהם הוא טען בפניו מספר פעמים שמשפחת אבוטבול היא העומדת מאחורי הרצח – "פליקס צריך ללכת". לפי העד המרכזי במשפט, מהסיבה הסתמית הזו פתחו את "המלחמה הגדולה" כאשר הוציאו לפועל את החיסול בפראג של המאפיונר הישראלי צרפתי השרמנטי.

מעבר לעובדה שהוא לא ידע לומר מתי בדיוק ואיפה אברג'ל לחש לו את האמרה המפלילה (בשבעה? ב-30? במקום כלשהו בו הוא אמר קדיש?), התיאור הזה מנותק מהעובדות המצויות גם במשטרה, מרביתן מודיעיניות, על מלחמת מועדוני ההימורים באינטרנט אשר הובילה לרצח יעקב אברג'ל ואז לרצח של פליקס אבוטבול ושל חנניה אוחנה, אבל גם לנסיונות הרצח של חבר הקואליציה שלהם זאב רוזנשטיין אשר עומדים במוקד המשפט כולו.

העובדה שבמשפט הישראלי אין חובה להוכיח מניע לרצח מקלה על התביעה ובתי המשפט להרשיע, וכך, השופטת רביד אפילו לא נמנעה מקישוט הכרעת הדין בקשקוש של בומבי על הג'רושים ורצח אבוטבול.
"גם אם בומבי פירש לא נכון את המניעים של אברג'ל… אין בכך כדי לשנות", הסבירה השופטת את החוסר בפאזל של עד המדינה המועדף עליה, והוסיפה, "הדעת נותנת שרב הנסתר על הגלוי לגבי מקורו של הסכסוך ולגבי מכלול נבכיו. מן הסתם מדובר במלחמה שהיו בה אינטרסים מורכבים ושלל שיקולים ומניעים… אין הדבר נדרש הוכחה. מכל מקום דבריו של בומבי לפיהם בבסיס העניין עמדו אינטרסים כלכליים מוצאת תימוכין בראיות נוספות – ודי לנו בכך".

הפינה של מוטי חסין. יוני חג'ג' (צילום: מוטי קמחי)

אחת ההסתייגויות המהותיות מעד המדינה בומבי מתייחסת לגיוס שלו אחרי שמספר עדי מדינה כבר הטיחו בו את עובדת היותו המוציא לפועל המרכזי של הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי. כאשר עד המדינה "המהנדס" שהכין את המטען הקטלני הטיח בו כי הוא מסר אותו בידיו שלו, בומבי רמז לקצין המשטרה יוני חג'ג' מימ"ר תל אביב, שהוא מוכן לדבר, וביקש לצאת מהחדר המוקלט ומצולם.
חג'ג' הסתייג תחילה, בכל זאת, מדובר במבצע הראשי של שלושה מעשי רצח, עם דם על הידיים תרתי משמע, אבל אז בומבי הגדיש את הסאה כאשר הציע לפענח עוד שני מעשי רצח שביצע בשליחות יצחק אברג'ל.
האחד, זה של פרי יחזקאל בצומת עד הלום, שהוא לא ידע לומר מדוע בדיוק הוא נשלח לחסל אותו (במשטרה מייחסים ליחזקאל את ביצוע רצח יעקב אברג'ל בשליחות ארגון אבוטבול, "פוסטה"), והשני הוא של דוד ביטון מכפר שלם המכונה דאידונה, כאן בומבי כבר ידע לומר מה היה המניע, בגלל שהוא התבטא בזלזול על אברג'ל. לדברי בומבי, הוא היה המפיק של רצח דאידונה, המבצע בפועל היה שלומי לוי מישטאווה שנרצח בינתיים, ואת הכיפה האדומה למנוח ביצע מוטי חסין – מי שלימ"ר ולפרקליטות מחוז תל אביב היה אז חשבון פתוח עימו לנוכח הזיכוי המהדהד שלו משני תיקי רצח, כמה חודשים קודם לחשיפת פרשה 512.

במשטרה ובפרקליטות מיהרו לאמץ את בומבי, העניין הוא שבשני מעשי הרצח הנוספים הללו העדות שלו נותרה כלי ריק. ברצח יחזקאל לא הוגש כתב אישום בכלל, ואילו את מוטי חסין לא הצליחו להרשיע ברצח דאידונה. כל זה, כאמור, לא מנע מבית המשפט להרעיף שבחים על אמינותו של בומבי ולקבל ברוחב לב את נימוקי התביעה לגיוס שלו.

"למרות שבומבי היה אחרון בשרשרת האנשים שעימם נחתם הסכם, ולמרות שעובר לחתימתו כבר היו נגדו ראיות למעורבות בפיצוץ ביהודה הלוי, לא ניתן להמעיט בחשיבות עדותו", הבהירה השופטת רביד, "בומבי היה יד ימינו של אברג'ל לאורך התקופה הרלוונטית ובשיאה של המלחמה שניהל הארגון כנגד יריביו. תרומתו היא מכרעת לחשיפת התמונה במלואה באשר לארגון, מבנהו, השפעתו, דרך התנהלותו וחלקם של המנהלים בעבירות אלימות. כמו כן הוא חשף את אופן הביצוע של העבירות בגני התערוכה וביהודה הלוי, שעד לעדותו נלמדו מנקודות מבטם החלקית של עדי המדינה האחרים.

"עד המדינה הנתנייתי אמנם העיד אודות הפגישה בבלגיה אך עדותו חלקית בלבד", תמצתה השופטת מהעדות של קצין הימ"ר יוני חג'ג', שהסביר כי למעשה, חרף הגיוס של חמישה עדי מדינה התמונה לגבי חלקו הישיר של אברג'ל עדיין לא היתה סגורה מספיק, ומכאן ההחלטה לגייס את בומבי למרות שהוא היה המבצע הראשי של הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי.
"טולי אף הוא העיד לגבי הפגישה אך נקודת מבטו נגעה בעיקרה לצד הכספי של המימון. המהנדס, ובנו, ועד המדינה החיפאי העידו לגבי הרכבת המטען, אך לא היו מעורבים בשלבים שקדמו לכך… רק בומבי היה מעורב בכל השלבים והיה יכול לתת תמונה שלמה ומלאה, לרבות המניע לתוכנית, קיומו של הסכסוך, ועד לשלב הביצוע ממש, תוך התמקדות בחלקו ומעורבותו של אברג'ל, שהיה הכוח המניע, היוזם ובהמשך גם מודע ומעורב בכל אחד מהשלבים".
לסיום, קבעה השופטת, "יחסית לעדי מדינה אחרים בומבי הסכים לשלם מחיר לא מבוטל של 14 שנות מאסר. לא מדובר איפוא במי שיצא פטור בלא כלום או בעונש קל. נכונות לשלם מחיר כה משמעותי מעידה, בין השאר, על כך שמדובר בעובדות אמת ובאשמת אמת".

האחרון בחבורה מאשדוד שהגיע בריא ושלם אל קו הגמר של הכרעת הדין. עופר בוהדנה

בוהדנה
בומבי היה ראש הקבוצה האשדודית, נקבע בהכרעת הדין, שלפי דרישת יצחק אברג'ל הוציאה לפועל את הפיגוע הפלילי ביהודה לוי, ב-11 דצמבר 2003.
מתחתיו היו פעילים אז:
* האחיין שלו, סמי (סימיקו) כהן;
* האחים שלומי (מישטאווה) ויוסי (ז'וז'ו) לוי עליהם השלום, האחד נרצח ב-2013 והשני מת בבית המעצר ממנה מופרזת של סמים באפריל 2020, כאשר המתין להכרעת הדין;
* העבריין האילתי שלומי וזאנה, שהסתפח לחבורה במרכז הארץ ואירח אותם בדרומה, עד שנהרג מפיצוץ מטען בתאונת עבודה בבת ים בשנת 2009;
* הצעיר שבהם היה עופר בוהדנה, אז עבריין בן 20 לערך, הנאשם האחרון בחבורה שהגיע בריא ושלם אל קו הגמר של הכרעת הדין.

מהעדויות של כולם כמו גם מדו"חות מודיעינים של המשטרה עלה, כי בתקופה הרלוונטית לאירועי כתב האישום הם היו סוג של כנופיית פשע, קנו ומכרו סחורות בשווקים, החזיקו קווי הלוואות וגביית חובות, סחרו בסמים וסייעו בהפעלת מועדוני הימורים, הכל הם עשו בחסות אברג'ל למרות שאף אחד מהם לא היה בקשר ישיר איתו, למעט בומבי. הם גם נהגו לבלות יחד בבתי הקפה ובפאבים של אשדוד וערי המרכז, וזכרו היטב את הנסיעה המשותפת לתאילנד, שבועות ספורים לאחר הפיגוע הפלילי. דווקא בנופשון הזה אברג'ל הנערץ הבליח מולם לרגע מכונן אחד, מה שבדיעבד איפשר למשטרה ולפרקליטות לחבר אותם אליו ברמה המודיעינית ובסופו של יום גם לעשות בנסיעה הזו שימוש בכתב האישום.

כאשר המשטרה הרימה מסך על הפרשה בחודש מאי 2015, ואחרי שבומבי נשבר בחקירה, נותרו בחיים מכל החבורה רק סימיקו, ז'וז'ו לוי ובוהדנה.
בומבי ניקה את האחיין שלו סימיקו מכל אשמה למרות שחלק נכבד מההפקה בוצע במכונית הגולף השחורה של האחיין.
את חברו הקרוב ז'וז'ו הוא הפליל בלב כבד, לטענתו, הוא ייחס לו את שינוע המטען המתוקן מהמעבדה של "המהנדס" בצפון תל אביב לאשדוד, ואת התצפית על הצ'יינג' ביום הפיגוע. לדברי העד, ז'וז'ו הבחין ברוזנשטיין נכנס לצ'יינג' והודיע לשלומי וזאנה שבמסתור ללחוץ על השלט רחוק שהפעיל את מטען החבלה אשר כידוע פספס את היעד וגרם לטראומה לאומית ממש.

לפי בומבי, בוהדנה הרים אותו אל גגון הצ'יינג', שם הוא הניח את המטען. שלומי וזאנה (פוסטה)

לבוהדנה ייחס בומבי את הנחת המטען על הגגון של הצ'יינג', יחד עם וזאנה. פעם אחת כאשר הגיעו בלילה עם המשאית של בומבי והחנו אותה מתחת לגגון, לדבריו, בוהדנה הגבוה והחזק הרים על כתפיו את וזאנה שהניח את המטען על הגגון. בפעם השנייה, לדבריו, בוהדנה הרים שוב את וזאנה, אבל כדי להוריד את המטען התקול אשר נשלח חזרה למעבדה של המהנדס לתיקון. בפעם השלישית הם הגיעו באותו צוות, בוהדנה שוב הרים את וזאנה שהניח את המטען המתוקן על הגגון, והסוף הטראגי ידוע.

לפי הכרעת הדין, הראיות נגד "שורדי" הכנופייה, ז'וז'ו לוי ובוהדנה, התבססו בעיקר על עדות הבוס שלהם, בומבי, שתיאר בפירוט רב את כל אירועי ההפקה. בבית של המהנדס אמנם זיהו גם את ז'וז'ו כמי שבא לקחת את המטען המתוקן, אבל מאחר והוא מת בכלא האישום נגדו התייתר, ומהקבוצה האשדודית נותר בחזית רק בוהדנה.
התביעה דרשה להרשיע אותו ברצח של שלושה חפים מפשע (ולשלוח אותו למאסר עולם) על בסיס העדות של בומבי, כאמור, בתוספת רסיסי ראיות שמסייעות לכאורה לעדות של עד המדינה כנדרש בחוק.

בצד של בוהדנה זעקו מתחילת הדרך שאין סיוע לעדות המגמתית של בומבי. אבל עמדה לו לרועץ ההתנהלות החובבנית שלו בשתי חקירות משטרה. הראשונה, בסמוך לאירוע הפיגוע הפלילי כאשר עוכב לתשאול והכחיש את ההיכרות עם בומבי, לטענתו מחשש לכאורה שייעצר והחתונה שלו תבוטל. השנייה, כעבור 12 שנה כאשר נעצר והסתפק בהשתלחויות נגד בומבי בעימות במקום לתת גרסה הגיונית ואחידה.

במהלך המשפט, ככל שהחבל הונח אט אט על צווארו, החל בוהדנה לספק שלל גרסאות מתפתחות על המניע של בומבי להפליל אותו דווקא. למשל, שבומבי הכניס אותו לתיק במקום את האחיין שלו סימיקו, או, שהוא נותר חייב לו 50 אלף שקלים, ובהמשך עוד 20 אלף שקלים. את הנסיעה המשותפת לתאילנד בה הם נפגשו עם אברג'ל הוא הסביר כנסיעה של חברים למסיבת הרווקים שלו, אתם רק יכולים לדמיין את פניה המתחרכמות של השופטת למשמע ההסבר הזה.

בוהדנה גם לא הכחיש שבבוקר יום הרצח הוא יצא עם בומבי מאשדוד בגולף השחורה של סימיקו, אבל בבית המשפט הוא מסר גרסה על כך שביום הרצח הטלפון שלו היה מאוכן בכלל בירושלים. הבעיה היא שהוא לא ידע לומר מה בדיוק הוא עשה בירושלים בצהרי אותו היום, "אולי הלכתי לאיזה התפרצות", הסביר בסתמיות, מקוממת. מה שיותר מוזר, הוא לא ידע להסביר מדוע שעה לאחר האירוע הדרמטי הטלפון שלו אשר אוכן בירושלים כאמור, נדם למשך 10 ימים. בחקירה הנגדית שלו הוא הרבה להתנגח בתביעה וחזר שוב ושוב על כך, שאין סיוע לדברים של בומבי, השקרן וכו', מה שמעורר פעם נוספת שאלות לגבי הייצוג המשפטי הלקוי בתיק של ארגון הפשע הזה, או, איזה מן ארגון פשע הוא זה?

"קו הגנה לא ממוקד ולא משכנע". שופטת גיליה רביד

השופטת רביד אמצה בחום את התזה של הפרקליטות באישום נגד בוהדנה, תוך שהיא מנצלת כל הזדמנות כדי לשבח את אמינותו של עד המדינה. כל הגרסאות וההסברים הלא מבוססים של בוהדנה רק שמשו אותה כדי להרכיב במו ידיה את הסיוע הדרוש להרשעה. "על מנת לקבוע שדבריו של בומבי נגד בוהדנה הם דברי כזב, עלינו לקבוע שבומבי שיקר ביודעין ובמתכוון מתוך רצון להפליל לשווא את בוהדנה", ציינה השופטת, ומיד הסירה את זה מסדר היום. "אפשרות זו איננה מתיישבת לטעמי עם הראיות, עם גרסתו הסדורה של בומבי למול הרושם הרע שהותירה עדות הנאשם… נקל היה להתרשם מתשובותיו הנפתלות שלא אמת בפיו… עיננו הרואות שה'שקרים' עליהם הצביעה ההגנה (בעדות של בומבי, "פוסטה") לאו שקרים הם… מדובר בנסיונות מלאכותיים להטיל דופי בעד המדינה… מה שמשקף קו הגנה לא ממוקד ולא משכנע".

נהפוך הוא, קבעה השופטת, אם מצרפים את ראיות ההגנה הן מהוות סיוע לעדותו של עד המדינה בומבי, והפנתה לפסיקה: "אין צורך כי כל ראיה תתייחס למלוא החוליות המרכיבות את האירוע ותענה בפני עצמה על כל הקריטריונים הנדרשים מראיית הסיוע. הדרישה היא כי מכלול הראיות יהווה יחד ראיית סיוע…. בית המשפט קבע לא פעם כי אין הכרח שראיית סיוע אחת תגלם בתוכה את כלל התנאים הנדרשים מראיית סיוע, וניתן לענות על דרישת הסיוע באמצעות מקבץ ראיות… לעדותו האמינה של בומבי מצטרפות מספר ראיות סיוע אשר כל אחת מהן, לא כל שכן בהצטרפן יחד, מסבכות את הנאשם בביצוע המעשים שיוחסו לו בדברי בומבי".

לא רק השופטת רביד חושבת כך, רק לאחרונה בית משפט העליון הרשיע את ניצב בדימוס ניסו שחם על פי העיקרון הזה בדיוק בעבירה של הפרת אמונים. גם שם נטען שכל אחת מעדויות השוטרות נגדו, על כך שהן קיימו יחסי מין איתו ובמקביל הוא דאג לקידום שלהן, אינה מספיקה לכדי עבירה של הפרת אמונים, אבל בהצטרפן לסדרה של עדויות הן מקימות את העבירה שהובילה למאסר שלו.
ועל זה כבר אומרים לאחרונה במערכת המשפט הישראלית: 0 + 0 = 1.

העסקה שגולן אביטן לא לקח

פרשה 512: אנשים – פרק ראשון
בפרקים הבאים:
האזכורים של יניב בן סימון
הזיכויים של ישראל אוזיפה
הפספוס של גולן אביטן
המוות של יוסף (ז'וזו) כהן
המורשת של עודד טוויטו והחיפאים
הקרטל של כאן 11

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
5 Comments
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות