השופטת אגמון גונן פסלה הודאה שגבו חוקרי מח"ש ב"הפסקת סיגריה" בחניון

שתף כתבה עם חברים

ראשית ההודאה חולצה מהנחקר ללא תיעוד, ללא ייעוץ עם עורך דין ותוך מתן הבטחת שווא להסכם עד מדינה * השופטת פסלה מזכרים של החוקרים וקבעה כי אין ראיה לאמיתותם

משרדי מח"ש והשופטת אגמון גונן (צילום: פוסטה, אתר הרשות השופטת)

שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, פסלה הודאה שנגבתה מנאשם בתיק מתן שוחד לשוטר.
השופטת קבעה כי ההודאה נגבתה על ידי חוקרי מח"ש באופן פסול תוך פגיעה חמורה בזכויותיו של הנחקר, מניעת התייעצות שלו עם עורך דין, והיעדר תיעוד ב"הפסקת הסיגריה" בה חילצו ממנו חוקרי מח"ש הודאה תוך הטעיה ומתן הבטחת שווא למעמד של עד מדינה.

הנאשם המרכזי בתיק, השוטר חיים מור, היה רכז רישוי עסקים במרחב יפתח. הוא הורשע בעבר על פי הודאתו, בעבירות שוחד שקיבל מבעלי מועדונים בתל אביב בתחילת שנות ה-2000, ונדון ל-20 חודשי מאסר אותם סיים לרצות זה מכבר.
אחד הנאשמים במתן השוחד בהיקף של אלפי שקלים, מהרטו יאלאו, היה בין הבעלים הרשומים של מועדון "הפלאקה" המיתולוגי, והוא עדיין מנהל את משפטו. באמצעות עו"ד ענבר קינן מהסנגוריה הציבורית ביקש הנאשם לפסול את ההודאות שלטענת מח"ש נגבו ממנו, בטענה שהן נגבו בתרגילים אסורים ותוך רמיסת זכויותיו היסודיות של חשוד בחקירה.

בבית המשפט העידו שלושת החוקרים שחקרו את יאלאו, מוותיקי המחלקה לחקירות שוטרים בעבר: ראש צוות החקירה דובי שרצר (שבינתיים פרש משירות המדינה), החוקר דרור תא שמע והחוקרת הדרה וילק. השופטת אגמון גונן מתחה עליהם ביקורת קשה: "מהעדויות עולה תמונה מדאיגה של חקירה שלא כדין הפוגעת קשות בזכויות הנאשם". לדברי השופטת, הדאגה עולה מכך שהחוקרים "הגנו על שיטות החקירה בהם נקטו" ומכך עולה שאותם אמצעים פסולים הופעלו לכאורה גם בחקירות אחרות כנוהג.

תשאול פסול ברכב
החקירה החלה בנסיעה למשרדי מח"ש בירושלים מביתו של הנאשם בו נערך חיפוש. כל מהלך הנסיעה החוקרת וילק דובבה וחקרה את יאלאו, ללא תיעוד שנדרש בכל חקירת שוחד, וכמובן מבלי שניתן לו להתייעץ עם עורך דין. ה"תיעוד" היחיד על דבריו של יאלאו בשלב זה היה מזכר רטרואקטיבי שהחוקרת רשמה אחרי יומיים. במזכר היא כתבה, כי כבר בנסיעה החשוד יאלאו קשר את עצמו לחשדות וגרסתו היתה כי הוא ביקש משותפיו לניהול המועדון כסף כדי לשלם לשוטר, בעוד שבפועל מטרתו היתה לקבל כסף מהשותפים, והוא שמר אותו לעצמו.

החוקרת וילק נשאלה על כך בחקירתה בבית המשפט, וטענה: "אמרתי לו שהוא לא חייב להגיד שום דבר (בנסיעה)… והוא יכול להיפגש עם העורך דין במשרד".
השופטת דוחה את ההסבר הזה: "בפסיקה נקבע כי יש לתעד מפורשות ויתור של חשוד על זכותו להיוועץ בעורך דין בטרם ישיב לשאלות החוקרים".
עקב הפרת זכות ההיוועצות והפרת חובת התיעוד של החקירה השופטת פסלה את הראייה של התביעה – המזכר שכתבה החוקרת על דברי החשוד בנסיעה.

חקירה לא חוקית במשרד
בהמשך אותו היום, כאשר הגיעו למשרד החקירות הנחקר חזר וביקש שוב ושוב – במפורש – להתייעץ עם עורך דין. לפי השופטת, היא צפתה בתיעוד מחדר החקירות וספרה 10 פעמים (!!) בהן החשוד יאלאו מבקש לדבר עם עורך דין, אך החוקרת וילק הדפה את כל הבקשות והמשיכה לחקור אותו למעלה משלוש שעות.

בתחילת החקירה ביקש יאלאו לדבר עם עורך הדין של מועדון הפלאקה, והחוקרת הניאה אותו מכך, בטענה שזה עורך דין אזרחי, והוא זקוק ל"פליליסט". גם זה מעשה חמור, כתבה השופטת.
בדיעבד התברר לשופטת, שאותו עורך הדין אזרחי של המועדון סידר עוד לפני חקירתו של יאלאו הסכמי שיתוף פעולה (עד מדינה) לשותפיו האחרים של יאלאו במועדון, הם הפלילו את יאלאו ואת השוטר וקיבלו חסיון. לפי השופטת אגמון גונן, לא מן הנמנע כי אם יאלאו היה מדבר מלכתחילה עם אותו עורך דין כמו שביקש הוא היה מייעץ לו לשמור על זכות השתיקה ואז היה זוכה גם הוא, כמו שותפיו, בהסדר עד מדינה.

בשלב מאוחר יותר ניתנה לחשוד יאלאו שיחת טלפון עם עורך דין אחר, שלא לקח את הייצוג, ואז הוא ביקש לשוחח עם סנגור ציבורי אך בקשתו לא נענתה במשך שעות ארוכות. כל אותו הזמן, החוקרת המשיכה לבקש שיחזור על מה שאמר לה ברכב, היא הבטיחה לו: "אם תספר, תוכל להשתחרר מהר", ונסתה להתיש אותו תוך שהיא נוזפת בו: "אתה מסתלבט עלי".
חוקרת: "יום אחד תשקר, תישן במעצר, יום שני תשקר ותישן במעצר. השופט יאריך לך. אחרי זה תגיד לי 'אמרתי בבירור שאני רוצה לספר לך דברים'. אבל אחרי זה אתה כבר לא שולט".
החשוד יאלאו: "עזבי אותי. אני לא מדבר יותר. זהו חלאס".

"עצם החקירה ללא המתנה לעורך דין…. מהווה הפרה בוטה של זכויותיו", כתבה השופטת. "גם אם לא הפליל את עצמו (בשלב הזה), ייתכן כי היוועצות בעורך דין היתה מביאה אותו להסדר עד מדינה כפי שנערך עם שותפיו, תחת הגשת כתב אישום נגדו".
עקב הפרת זכות ההיוועצות פסלה השופטת גם את כל הראיות מהשלב המקדים של חקירתו – עד לשלב שבו נועץ עם עורך דין מהסניגוריה הציבורית.

בצוות דובי שרצר עשו מה שעושים בכל חקירת משטרה, כמעט (צילום: פוסטה)

ההודאה ב"הפסקת סיגריה"
ב- 20:00 של אותו יום חקירה ארוך ומתיש נלקח יאלאו לתרגיל המוכר של "הפסקת סיגריה", שבמקרה הזה נערך על ידי החוקר דרור תא שמע בחניון של משרדי מח"ש בהר חוצבים. השניים שהו בחניון כשעה ושוחחו ללא שום תיעוד או הקלטה.
יומיים מאוחר יותר כתב תא שמע מזכר בן שתי שורות: "במסגרת הפסקת העישון ניסיתי לברר עם מהרטו (יאלאו) מדוע הוא חושש לספר את האמת… הנ"ל החל לומר שאנחנו, מח"ש, לא יודעים עם מי אנחנו מתעסקים". לפי תא שמע במזכר, יאלאו החל לומר כי הוא רוצה מאוד לספר את האמת. "שאלתי את מהרטו אם חיים (השוטר) שילם על הניידים? ומהרטו אמר 'איזה שילם? נראה לך?'".

רק בשלב הזה ביקש החוקר תא שמע מראש צוות החקירה שרצר להצטרף אליהם ולרדת לחניון, עם מכשיר הקלטה.
שרצר נשמע אומר ליאלאו:  "מה שתגיד עכשיו לא נחזיק נגדך. נראה מה אפשר לעשות".
יאלאו נשמע כמי שהתרכך: "השוטר (מור) העלה את דרישות האבטחה… ואז אמר לי שיש מהנדס שיטפל בדרישות מהמועדון תמורת סכום כספי".
בשלב זה יאלאו נשאל על ידי שרצר מה הוא רוצה עבור העלאת עדותו בכתב, ושני החוקרים שרצר ותא שמע אומרים לו דברים שינעמו לאוזניו, מתוך מטרה לתת לו להבין שהוא יתוגמל.

"מה אתה רוצה מאיתנו מהרטו", נשמע שרצר בהקלטה. "אתה לא רוצה הגנה על השוחד שנתת? אתה לא רוצה הגנה?"
יאלאו השיב: "אני רוצה לצאת מזה בשלום".
החוקר תא שמע ליאלאו: "הוא רוצה לעזור לך, נשמה, אל תהיה נגדנו, אנחנו איתך".
שרצר: "מה שתגיד עכשיו לא נחזיק נגדך, נראה מה אפשר לעשות".

בעדותו בבית המשפט שרצר טען כי הוא אכן "רצה מאוד שיאלאו יהיה עד מדינה…  אבל בסוף, החלטה להיות עד מדינה זה לא החלטה שאני קובע בשביל מישהו. זה החלטה של חשוד, שאומר אני רוצה ככה… מנהלים משא ומתן חסוי, הולכים לפרקליטות, מקבלים אישור…".
כלומר, מדבריו של שרצר עולה כי הנחקר צריך להיות מאוד מתוחכם ובקיא, או מיוצג צמוד על ידי עורך דין, כדי לדעת להגדיר במפורש את דרישותיו ולנקוב במושגים הרלוונטים, אחרת תחולץ ממנו הודאה תוך הבטחת שווא שאינה מתקיימת.

השופטת אגמון גונן סיכמה: "למעשה, החוקרים מבטיחים לנאשם, בוודאי במשתמע, הסדר עד מדינה כפי שקיבלו שותפיו, פטור מאחריות (פלילית) אם יספר את האמת ויעיד נגד השוטר. לאחר הדברים הללו הנאשם משנה את גרסתו ומודה במתן שוחד… לאחר ארבע שעות חקירה, מרביתן ללא היוועצות בעורך דין, חוזר הנאשם על גרסתו כי לא נתן שוחד, ודווקא לאחר כשעה של 'שיחה' לא מתועדת ב'הפסקת סיגריה', הוא מודה במיוחס לו", כתבה השופטת.

כך, בנוסף לפסילת המזכר של החוקרת וילק והחקירה המוקדמת במשרד טרם ההתייעצות עם עורך דין, השופטת פסלה גם את המזכר של החוקר תא שמע על החלק הראשון ב"הפסקת הסיגריה", ואת ההודאה המוקלטת בחלק השני של אותו מפגש, בשל ההבטחה להסכם שלא מומשה. בנוסף על כל אלה, נפסלו מלשמש כראיות גם חקירות עוקבות.
עקב פסילת הראיות המהוות את הבסיס לתיק כולו, גדול הסיכוי שהנאשם יזוכה.

שופטת אמיצה
פסק הדין הזה של השופטת האמיצה מיכל אגמון גונן, שגורמים שונים חסמו את דרכה לבית משפט העליון מהסיבה האקטיביסטית הזו בדיוק, אמור לטלטל את חוקרי המשטרה בכל הדרגים, את הפרקליטים שעומדים מאחריהם, ואת השופטים הרבים שמעדיפים לעצום עיניים. כי הנוהל הבלתי פורמלי הזה של לדובב חשודים ונחקרים במקומות לא רשמיים, ולאחר מכן לייצר מכך מזכרים והרשעות, הוא חלק אינטגרלי שמוטמע עמוק עמוק במערכת אכיפת החוק הישראלית.
את מהות פסק הדין בחרה השופטת לתמצת בציטוט מדברי נשיא בית המשפט העליון המנוח משה לנדוי: "אך נזכור שדרכי החקירה המשטרתית הנהוגה במשטר פלוני הן בבואה די נאמנה של טיב המשטר כולו".
אולי לזה התכוון יצחק אברג'ל כאשר טרם הקראת גזר הדין שלו בסיומו של משפט פרשה 512 – שלושה מאסרי עולם – מלמל כמה משפטים לא ברורים על העוול למורים ולנהגי האוטובוסים ועל "תרבות השקר" במשטרת ישראל?

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
2 Comments
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות