פסק דין מעניין של בית משפט העליון סודק לראשונה את השליטה ללא מצרים של מערכת האכיפה הכלכלית בפרשנות לכללי החילוט של כספים שהושגו מפעילות עבריינית.
שופט בית המשפט העליון יצחק עמית קיבל ערעור נאשמים בעבירות הונאה והלבנת הון ב-17 מיליון שקל, וקבע כי אין למדינה סמכות לחלט רכוש של עבריינים שביצעו לכאורה עבירת מקור, אך לא השיגו פרי של רווח.
המערערים, בנימין ברהמי, ג'ורדן כהן ופיליפ ג'ורנו, צעירים בשנות ה-20 לחייהם שעלו מצרפת, הואשמו בקשירת קשר להונאה שיטתית של חברות בחו"ל, עבירות זיוף, התחזות ומרמה והלבנת הון בהיקף של כ-4 מיליון אירו. זאת באמצעות איסוף מידע פיננסי אודות חברות, יצירת מסמכים מזויפים לכאורה, הזדהות כמנהלים בכירים ומתן הוראות לעובדים לביצוע העברות כספים לחשבונות בשליטתם, והכל מדירה בנתניה על פי כתב האישום.
על פי התשתית הראייתית, הכסף לא נכנס לחשבונות המיוחסים לנאשמים בהונג קונג, קרואטיה וסין. החברות בהן שיטו לכאורה אמנם העבירו כספים על פי הוראות שניתנו להן, אך הבנקים יירטו את הסכומים והחזירו לשולחים. הפרקליטות ביקשה לחלט רכוש מהנאשמים בשווי כל נסיון העבירה בטענה שנסיון לביצוע עבירת מרמה כמוהו כביצוע עבירת מקור מושלמת.
השופט עמית דחה את פרשנות המדינה, וקבע כי יש להבחין בין חילוט אמצעים אשר שימשו לביצוע העבירה, לבין חילוט פירות העבירה. "אם עבירת המקור לא הצמיחה פירות… ממילא גם אין רכוש אסור מסוג זה", כתב השופט.
לדבריו, יכול ויצמח "רכוש אסור" מרכוש שאיפשר את ביצוע העבירה, אך המדינה לא ביקשה לחלט רכוש מסוג זה.
את הנאשמים מייצגים עורכי הדין ליה פלוס, דוד יפתח, דוד פאל וד"ר איתן פינקלשטיין.
 |
 |
 |
 |
