פרשה 1131: גרסת שוורצמן קורסת בתיק רצח מור אלגרבלי

שתף כתבה עם חברים

עד המדינה המציא סיפור על מעורבותו הישירה ביום הרצח אצל הנאשמים במשפחת בן דוד, אלא שאז חשפה ההגנה כי יומיים לפני הרצח הוא היה בבית מלון בים המלח, ואילו ביום הרצח הוא בכלל היה בבית משפט בבאר שבע * שוורצמן מודה, "הזיכרון בגד בי… לא הייתי באותו בוקר אצל משה בן דוד בבית", ואיך זה קשור לעדות שלו על רצח איציק גפן

"אני מפחד להתבלבל ולטעות על הדוכן". שוורצמן בימי הזוהר כאשר נעצר על החזקת אקדח (צילום: פוסטה)

כאשר חוקרי ימ"ר תל אביב ויאחב"ל הצליחו לשבור את העבריין המכונה שוורצמן, וקיבלו מהפרקליטות אישור לגייס אותו כעד מדינה על סדרת הרציחות במשולש הערים ראשון לציון בת ים וחולון, הם היו בטוחים שהם חדרו אל הליבה של "חבורת הפרחים", אחת מקבוצות הפשע האכזריות והקטלניות שפעלה במרחב חוצה המחוזות הזה. הם צדקו בכך במידה רבה, שוורצמן אכן היה דמות דומיננטית בחבורת הצעירים "המושפעים" האלה. בהקשר זה יש לציין כי הם לא היו סתם "מושפעים", הם גם בצעו, למעלה מ-10 מקרי רצח מיוחסים לחבורה המורחבת הזו, ועוד כשישה לצדדים שמנגד.

אלא שהחוקרים והפרקליטים שניהלו את חקירת התיק לא שקללו בחישוביהם המשפטיים את המרכיב הנוסף של גיבורי חבורת הפרחים, את המרכיב הנפשי של הצעירים "המושפעים". זה שמצד אחד דחף אותם לבצע מעשי רצח כמו הגנגסטרים הגדולים שעל סיפורי הגבורה שלהם הם גדלו, אבל מצד שני הוא גם דחף אותם בגילם הצעיר לדמיין, להתרברב, לשמוע ולהשמיע.

אל התובנה המתעתעת הזו נחשפו הפרקליטים שמנהלים את הפרשה במהלך ניהול משפט הרצח של מור אלגרבלי, צעיר בן 20 מחולון, תיק שהיה מבחן ניסוי חיצוני לאיכות העדויות וחומרי החקירה בפרשה 1131. התיק היה מבוסס על עדותו של שוורצמן, לפיה הוא היה שותף פעיל של העבריין משה בן דוד ושני בניו, תחילה להחלטה לפגוע בשכן אלגרבלי משום שירה לעבר ביתם, ובהמשך לכך הוא אף סיפק לבן דוד את אקדח הרצח ונטל חלק בתכנונים של הביצוע בפועל. הסנגורים של משפחת בן דוד הקשו על התביעה, ודרשו לזמן את עד המדינה ב' מפרשה 1131, שסותר למעשה את שוורצמן.

לנוכח דרישת ההגנה נבדקה העדות של שוורצמן בפרקליטות, ושם הבינו שהם נקלעו איתו לבעיה מול העד ב'. הפרקליטות נאלצה לסגת מהאישומים המקוריים ברצח נגד משה בן דוד ובניו, וכתב האישום תוקן לקשירת קשר בלבד. האבא, עבריין כבד, נשפט לשבע שנות מאסר בלבד, ואילו שני בניו שוחררו (בן דוד ייצגו עורכי הדין משה סוחמי וטל ליטן).

זה היה סדק ראשון בעדות של עד המדינה שוורצמן, שהגיוס שלו היה גולת הכותרת של מאבק המשטרה בגל רציחות "הילדים" במשולש הערים. מהטעם הזה גם בחרה התביעה לחשוף תחילה את השופטים בתיק הגדול לעד המדינה האחר, ב', לפני שמביאים בפניהם את שוורצמן. אלא שבדיוק מהמקום הזה, המהמורה בתיק רצח אלגרבלי, החל עו"ד רצון דרחי, הסנגור של הנאשמים מוטי חסין ושלומי ניאמצ'יק, את החקירה הנגדית שלו מול שוורצמן.

מנהלי התיק בפרקליטות, עו"ד יוסי קורצברג ועו"ד ארז ריכטנברג (צילום: פוסטה)

תיק לזרוס חולון

בסיום הישיבה הראשונה סחט עו"ד רצון דרחי משוורצמן את רשימת האהבות והשנאות שלו לנאשמים. בדיון על חלקו לכאורה ברצח מור אלגרבלי, הסנגור התמקד תחילה בעדות של שוורצמן במשטרה, שהיתה ברורה ועקבית לכאורה, מה גם שהוא חזר עליה מספר פעמים בנחרצות של 100 אחוזים.
כך או כך, במשטרה סיפר שוורצמן כי אחרי תקופה של נתק מוחלט בינו לבין משה בן דוד, הוא שמע על סכסוך שהיה לבן דוד עם דדה אלגרבלי, שהיה המאמן קבוצת הכדורגל "לזרוס חולון" ואביו של מור המנוח. לדבריו במשטרה, הסכסוך הזה לא עניין אותו כי לא היתה לו פרנסה מבן דוד, אבל כאשר הוא שמע שהג'רושים מסייעים לאלגרבלי הוא החליט לסייע לבן דוד. לטענתו, במפגש הראשון בינהם סיפר לו בן דוד כי בשעת בוקר מוקדמת באותו היום, כאשר הוא חזר מבית הכנסת, ירה לעברו מור אלגרבלי מספר כדורים ונמלט מהמקום עם צעיר אחר.

לדברי שוורצמן במשטרה, ביום הירי על בן דוד (10 ינואר 2010) הוא נפגש עם בן דוד מספר פעמים לסירוגין בביתו, והם דנו בתגובה הולמת כנקמה – לרצוח את מור אלגרבלי או את אביו דדה. לדבריו, לפני שנפרדו בסוף אותו יום הוא מסר לבן דוד אקדח, והם קבעו להיפגש למחרת. שוורצמן סיפר לחוקרי המשטרה, כי למחרת הם נפגשו כמתוכנן וגיבשו את תוכנית הרצח, על פיה שניהם יעשו משמרות שיכללו, תצפיתן, נהג ומבצע הירי בפועל. בשל החשש מהאזנות בתוך הבית הם ירדו לדבר למטה, לדבריו, ושם הוא ראה את האופנוע שנועד לשמש לרצח ואת בניו של בן דוד מצמידים סרט הדבקה על המספרים בלוחית הזיהוי של האופנוע. עוד הוא סיפר לחוקרים, כי בשלב הזה הם סיכמו שבן דוד יהיה אחראי על משמרת התצפיות הראשונה.

אלא שאז, לדברי שוורצמן במשטרה, "תוך כמה שעות… תיק תק", בזמן שהוא כבר חזר הביתה, נודע לו על הרצח של מור אלגרבלי – זמן הרצח הרשמי היה יום ב', 11 ינואר 2010, שעה 15:40. לדבריו, מיד לאחר מכן הוא וכמה חברים ובינהם עד המדינה ב' שהבטיח לסייע ככל שיידרש, הרימו כוסית לכבוד הרצח.

משה בן דוד באחת מהארכות המעצר (חדשות 12)

בוקר הרצח

בעבודת התחקיר שערכו בצוות ההגנה, רצון דרחי ושרון זלינגר ממשרדו, ואליקה לוין, נמצאו אי התאמות בתאריכים הרלוונטים שמסר עד המדינה במשטרה. הסנגורים גילו כי ביומיים שקדמו לירי על בן דוד שוורצמן היה בים המלח עם בת זוגו. ביום הירי על בן דוד הוא אכן מאוכן בסביבת הבית בחולון פעם אחת בשעות אחר הצהריים, אלא שלמחרת, יום הרצח של אלגרבלי, הוא בכלל לא היה בחולון אצל משפחת בן דוד כפי שתיאר בנחרצות במשטרה, וגם לא הרים כוסית בביתו עם חברים, בטח לא עם עד המדינה ב' אשר הכחיש זאת מכל וכל.

כפי שכבר טענו הסנגורים בתיק בן דוד, ביום הרצח שוורצמן נסע לבית המשפט בבאר שבע, כדי לתמוך בחבר קרוב שלו שעמד שם למשפט על רצח באילת של בחור דרוזי בשם צחי רביד.

לפי עו"ד דרחי, עד המדינה שוורצמן מסר לחוקרים עדות ממנה מבינים שהיה לו חלק פעיל בביצוע הרצח, אלא שבפועל הוא פשוט המציא את המעורבות הפעילה שלו. לפי הסנגור, הידע המסויים שכן היה לשוורצמן על מקטעי פרטים מהרצח של אלגרבלי הגיע אליו מדיבורים עם גורמי פשיעה כאלה או אחרים אשר מקורבים לאירוע, אלא שהוא בנה עבור החוקרים פאזל משלו בגוף ראשון, לרבות התוודות לכאורה של בן דוד עצמו, והם קנו אותו במלואו.

מור אלגרבלי, ז"ל

הסנגור עימת את העד עם פרטים מהעדויות שלו במשטרה על אירועי הרצח, הראה לו כיצד הן לא מסתדרות עם העובדות בשטח, והביך אותו פעם אחר פעם.

תיארת במשטרה שאתה פוגש את משה ביום בו הוא נורה.

"זה אכן קרה".

תיארת ואישרת לי פעמיים שנפרדת ממשה בן דוד ולמחרת היום הגעת אליו.

"ככל הזכור לי".

אמרת במשטרה שבבוקר למחרת התקשרת אליו, קרה או לא קרה?

"היום אני לא זוכר אם התקשרתי אליו באותו בוקר… אם אמרתי את זה סביר מאוד להניח שזה קרה… זה לא אומר שהתקשרתי, לא זוכר אם התקשרתי…".

בשלוש הזדמנויות אמרת במשטרה שלמחרת היום בו ירו על בן דוד אתה הגעת לדירה שלו בבוקר. זוכר באיזה שעה הגעת?

"לא זוכר את השעה".

זוכר איך הגעת למשה בן דוד באותו בוקר?

"לא זוכר… ברוח התקופה יכול להיות שמישהו אחר לקח אותי… אני זוכר שפוגל הגיע אלי עם שמוליק דוד ונסענו לשם… לא זוכר אם זה היה באותו יום… יכול להיות גם ר' או צ'…".

מאיפה צצו השמות האלה עכשיו?

"דיברנו על רוח התקופה. לגבי עמית פוגל ושמוליק דוד אני זוכר שהם באו… לביתי בחולון ונסענו למשה בן דוד. לא בקטע של קשירת קשר… פשוט הסיעו אותי".

אמרת לחוקרת שבערב היום בו נורו היריות על משה נפרדת ממנו, ובבוקר למחרת הגעת לביתו כדי להשלים את ההכנות (לרצח), לקבוע משמרות.. לראות אם יש נהג לאופנוע…

"נכון… כי אתה מקריא את זה… (אבל) אני לא בטוח שזה היה ביום למחרת…. דיברנו על איך… נכון להיום אני לא יכול לומר שזה היה ביום שלמחרת… אני מפחד להתבלבל ולטעות על הדוכן".

אז למה היית צריך לבוא למחרת?

"לא זוכר את הסיבה… לא זוכר אם זה היה למחרת… זוכר שראיתי את ד' נהג האופנוע בדירה, זוכר שמשה הראה לי את האופנוע.. אמר שהוא נוהג לו… אני לא בטוח, זה מה שאני זוכר".

הסנגור מסביר לעד כי לאורך החקירות שלו במשטרה אשר תומללו ב-10 קלסרים יש מקרים רבים בהם הוא אומר לחוקרים שהוא אינו זוכר פרטים מסויימים, או מתבלבל, אבל בכל הנוגע ליום הרצח של אלגרבלי הוא היה נחוש, במשטרה ובבית המשפט. "אתה מתאר לחוקרת (אודליה) בצורה נחרצת בלי לסייע, בלי להגיד שאתה מבלבל או לא זוכר.. גם בדיון הקודם אישרת ללא הסתייגות שקבעת עם משה להיפגש למחרת היום, ולמחרת הגעת אליו… זוכר שאישרת לי כאן?"

"נכון".

אז מתי היתה ההתרחשות הזו… ההכנות לרצח…?

"כפי שאני זוכר, יום למחרת נפגשתי עם משה… זוכר שראיתי את הלוחית, שהילדים של משה כיסו עם האיזולירבנד… זוכר את האופנוע ג'ילרה לבן שחנה עם הגב לקיר מתחת לבניין…".

בין רצח אלגרבלי לרצח איציק גפן. עו"ד דרחי והנאשם מוטי חסין (צילום: פוסטה)

בתחנה לבאר שבע

בחקירות המשטרה סיפר העד כי אחרי שהגיע לביתו של בן דוד בבוקר יום הרצח הם המשיכו לדון בתוכניות הביצוע, קביעת המשמרות, איתור נהג, זיוף לוחיות הרישוי. גם בבית המשפט העד חזר ואמר שבאותו הבוקר הוא היה אצל בן דוד ונטל חלק בהכנות לתכנון וביצוע הרצח, כפי שסיפר לחוקרי המשטרה. אבל כאשר הסנגור דרחי מקריא לו ציטוטים מדבריו במשטרה, שם חשפו החוקרים עצמם את פלט התקשורת שהוכיח כי באותו יום הוא לא היה בחולון כפי שאמר, אלא בבאר שבע, העד ביקש לעצור ואמר, "אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שפה הזיכרון שלי בגד בי".

תסביר באיזה חלק הזיכרון שלך בגד בך.

"באותו בוקר נסעתי לבאר שבע, לדיון של ניב הרוש ויוני קקון, אני על הרצח שמעתי כשהייתי ברכבת חזרה. היום אני זוכר את זה".

הסנגור חזר והטיח בו את גרסתו המקורית להתרחשות באותו הבוקר, את ההכנות לרצח עם משה בן דוד בביתו, זיוף לוחיות הרישוי על ידי בניו, האופנוע של ד', כולם נעצרו ואף הואשמו ברצח בעקבות אותה גרסה, אולם בסופו של דבר תיק הרצח קרס.

"ההתרחשות שמתוארת?", השיב העד, "כאן הזיכרון שלי בגד בי".

מתברר שהזיכרון בגד בך רק אחרי שהציגו לך את פלט התקשורת?

"אני חושב שכן".

עו"ד דרחי הקשה עליו בדיוק כפי שחוקרת המשטרה הקשתה עליו, שניהם שאלו כמה זמן ארכה "משמרת הרצח" של משה בן דוד, ומתי בוצע הרצח ביחס אליה. במשטרה העד אמר שבתוך כמה שעות מעזיבתו את הבית של בן דוד, בבית המשפט הוא כבר הודה: "אני לא הייתי באותו הבוקר אצל משה בן דוד בבית".

עד המדינה ב'. הכחיש מודעות והרמת כוסית (צילום: ניר קידר)

לפני סיום הפרק הזה אפשר לחזור לגרסה של שוורצמן, על כך שאחד מבכירי חבורת הפרחים, ב', היה מודע דרכו לתוכנית הרצח של אלגרבלי ואף השתתף בהרמת כוסית אחרי הרצח. אם ב' לא היה מגוייס כעד מדינה נוסף, הגרסה הזו היתה נזקפת לחובתו על ספסל הנאשמים, אבל מרגע שגם ב' גוייס הוא הכחיש את הסיפור הזה מכל וכל, התביעה צידדה בו ומהטעם הזה פרשה מהאישומים ברצח נגד בן דוד ובניו, כאמור.

המטרה של ההגנה בפרק הלא רלוונטי לכאורה הזה, רצח מור אלגרבלי, היתה לבסס את הטענה המרכזית לגבי עד המדינה שוורצמן, שהוא המציא את הסיפור על מעורבותו האישית ברצח אלגרבלי בדיוק כמו שהוא המציא את הסיפור על מעורבותו האישית הפעילה ברצח איציק גפן, אותו הוא מייחס למוטי חסין ושלומי ניאמצ'יק.

 

אבל על זה בפרק הבא.

 

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
14 Comments
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות