המדיניות של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה עוררה מתיחות רבה ביחסיו עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בין שני המנהיגים התפתחה "מלחמה קרה" שבמהלכה התגייסו ידידים אמריקאים של ישראל למתן את אובמה. אחד הקולניים שבהם היה נציג ברוקלין, מייקל גרים, חבר קונגרס רפובליקני צעיר ממוצא איטלקי אשר הרבה לתקוף את אובמה בנושאי המזרח התיכון. גרים לא היה מוכר עד אז בזירה המדינית המסורתית, והקשר שלו לישראל התפתח כחלק מקמפיין הבחירות שלו בקרב הקהילה היהודית, מה שהוביל בשנת 2011 לחקירה פלילית מרתקת של האף.בי.איי בניו יורק עם נגיעות מסקרנות שלא בוררו עד תום באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל.
החוקרים הפדרלים חשדו שגרים גייס תרומות אסורות בהיקפים של מיליוני דולרים מיהודים וישראלים נעדרי אזרחות אמריקאית, באמצעות עבריין ישראלי מאשדוד בשם עופר ביטון, אז, חוזר בתשובה ומנהל החצר של הרב יאשיהו פינטו בניו יורק אשר ערק ממנה לטובת מיזם התרומות של גרים. במהלך חקירת האף.בי.איי נחקר גם חברו הטוב של ביטון, רון תורוזיאן (דוד), איש יחסי ציבור ניו יורקי אגרסיבי ומפורסם אשר מתמחה בגיוס תרומות מהקהילה היהודית לטובת ההסתדרות הציונית וארגוני הימין, והסתבך בכמה פרשות מפוקפקות.
תורוזיאן פעיל בכמה חברות לגיוס תרומות, לטענתו חברות ללא מטרת רווח, אבל משרד יחסי הציבור שלו, 5WPR, החזיק אז כמה תיקים ישראלים ויהודים גדולים. פרויקט תגלית, סניף ניו יורק של אל על, משפחת רובשקין ממפעלי הבשר באיווה. בפרסומים של משרדו הוא מתהדר ביחסי עבודה עם ראש עיריית ירושלים, ניר ברכאת, שמעון פרס, אהוד אולמרט ועוד רבים אחרים.
אחד הפוליטיקאים הקרובים ביותר לתורוזיאן הוא שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, שבמשך 10 שנים לפחות שהה בארה"ב ומילא שורה של תפקידים מטעמה של מפלגת השלטון. דנון מנסה לגמד את הקשר הזה, וטוען שתורוזיאן פעל בהתנדבות על דעת עצמו, ושניהם יחד מכחישים כל קשר לפעילות "הציונית" של חבר הקונגרס המסובך מייקל גרים, למרות שתורוזיאן מתועד בעשרות פרסומים ברשת ובאתר האינטרנט שלו כמי שמלווה במקביל את נסיקת הקריירות של גרים ודנון.
בסיום ערב התרמה למען גרים במסעדה כשרה בשדרות מדיסון שבו נאספו 100 אלף דולר, צוטט תורוזיאן אומר על גרים: "חברי הטוב התגלה כאחד החברים הטובים ביותר של הישראלים בקונגרס". גם צילום שלהם יחד במדור התקשורת של העיתון הנפוץ "דיילי ניוז", מתחת לתמונה ענקית של ג'רי סיינפלד הניו יורקי האולטימטיבי, לא שיכנע את תרוזיאן להודות בהיכרות שלו עם גרים.
תורוזיאן ייחצן את הספר שהוציא דנון והופנה בעיקר ליהדות ארצות הברית. באתר "גואיש-סיטי" הוא כתב, "חייבים לקרוא: הספר הישראלי מזרח תיכוני של דני דנון". ב"דיגיטל ג'ורנל" הוא חתום על מאמר בשם "זאב ז'בוטינסקי חי בספר של דנון". בשנת הבחירות לקדנציה השנייה של אובמה, דנון ותורוזיאן כתבו פוסטים קשים ביותר נגד הנשיא, מאהדתו לאבו מאזן ועד ליחסיו הרעועים עם שלדון אדלסון. כל הפוסטים הופצו בעשרות כלי תקשורת ובלוגים המזוהים עם הקהילות היהודיות.
אז מה הקשר בין שגריר ישראל באו"ם דנון לבין שלושת הקושרים בסחיטה נגד הרב יאשיהו פינטו: חבר הקונגרס הרפובליקני גרים, יחצן הצמרת הניו יורקי תורוזיאן והעבריין הזוטר מאשדוד? זו היתה שאלת הנושא בתחקיר שפרסמתי בשנת 2013 ב"מעריב" וב"פוסטה".
השבוע, על רקע פרסום התחקיר של העיתונאי עמית סגל ב"חברת החדשות", על כספי תרומות של "המועצה הציונית" אשר חולקו לכאורה לפעילי ליכוד ברחבי הארץ אשר מזוהים עם השגריר דנון הדוהר לצמרת המפלגה, אני חוזר לאותו התחקיר מ-2013 וחושף כמה פרטים חדשים ומעניינים על גיבוריו.
 |
| לפרטים נוספים כנסו לדו"ח וחפשו את שם החברה Community Action Centers Project |
פרויקט פלורידה
מאז 2003, דנון ותורוזיאן מופיעים כמייסדים ונשיאים משותפים של חברה אמריקאית לגיוס תרומות אשר רשומה בקליפורניה תחת השם (Community Action Centers Project (CACP.
המזכיר הראשי של החברה הוא אדם בשם דוד אלבז מלוס אנג'לס. החברה (CACP), שמוגדרת כחברה ללא כוונות רווח, פעלה עד יולי 2011 לפחות. לפי נתוני דן & ברדסטריט שפורסמו בתחקיר המקורי, בשנת 2010 עברו בה 84 אלף דולר.
לפי דיווח מקרן התרומות של האחים קוך בע"מ למשרד האוצר האמריקני, שאנו חושפים כאן לראשונה, בשנת 2011 הפקידה קרן האחים קוך בחשבון של CACP סכום של 800 אלף דולר, כספים שנועדו למטרה עלומה בשם "פרויקט פלורידה".
"צריך להבין כיצד פועלות בארצות הברית קרנות צדקה מהסוג של קרן האחים קוך", מסביר הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין מ"תיקון עולם" אשר חוקר כבר מספר שנים את המשולש גרים, תורוזיאן ודנון. "הקרן, שאף היא חברה ללא מטרות רווח, מרכזת תרומות למטרות פילנטרופיות של בעלי הון בארה"ב אשר מבקשים לשמור על אנונימיות של יעד התרומות, ומחלקת אותן לחברות ציבוריות ועמותות שונות להן מעוניין התורם לתת מכספו מבלי שהשם של התורם מופיע בדיווח הספציפי. כך, התורם גם שומר על זכותו לניכוי מס עקב מתן תרומה, וגם לא מזוהה עם נשוא התרומה שבו הוא מעוניין לתמוך. כאשר מדובר בתרומה למוסדות המזוהים עם גופים פוליטיים או פוליטיקאים, יש לכך משמעות מיוחדת".
בתגובה לפניית "פוסטה" בשנת 2013, דנון ותורוזיאן התעלמו מעצם קיומה של חברת CACP ולא השיבו על שתי שאלות בסיסיות ביותר: מה היתה מטרת החברה, מי היו התורמים ולאיזה מטרות גויסו הכספים שעברו בה. בהמשך נמסר ממשרדו של דנון כי לפני הבחירות לכנסת ה-18 בשנת 2008 הוא ביקש לבטל את חברותו בחברה, שהוא קורא לה עמותה.
דנון לא הציג סימוכין לטענה הזו, וגם לא דיווח על החברה לוועדת האתיקה של הכנסת כמקובל. אמנם הוא לא היה מחוייב לעשות כן בחוק, אבל חברי כנסת כן נוהגים להתייעץ עם היועץ המשפטי או עם ועדת האתיקה ביחס לפעילויות חיצוניות עתירות מזומנים, גם אם הן נעשו ללא תמורה. מדוברות הכנסת נמסר אז בתגובה: "לא ידוע לנו על פנייה של ח"כ דנון לוועדת האתיקה בקשר לחברה המדוברת".
 |
| לצפייה: מתוך דו"ח מבקר המדינה |
הגילוי הנוסף בקשר לחברת CACP, שדנון מתעלם למעשה ממעורבותו בה, הוא שהמזכיר הכללי של החברה דוד אלבז מלוס אנג'לס המשיך לשמור על קשר הדוק עם דנון עד לאחרונה ממש. בדיווח של דנון למבקר המדינה, על התורמים במסגרת הקמפיין שלו לראשות הליכוד בשנת 2015, אותו דוד אלבז מלוס אנג'לס מדווח כמי שתרם 25 אלף שקלים.
בדיווח של דנון יש מידע על תרומה נוספת בסך 20 אלף שקלים שנרשמה תחת שמו של תורם אמריקאי נוסף, רון דוד מניו יורק, שבחר להזדהות בשם המשפחה העברי שלו ולא בשם הארמני המוכר שלו, רון תורוזיאן.
שיטוט נוסף ברשימת התורמים של דנון מלמד כי הרוב המכריע של תורמיו הם מיהדות ארה"ב. מתוך מיליון שקל עליהם הצהיר, 864 אלף שקלים הם מתורמים בארה"ב, כמעט כמו "אמריקאים" ותיקים ובכירים ממנו, נתניהו ונפתלי בנט, שגייסו בארה"ב מעט יותר ממיליון שקל כל אחד לפריימריז. מה שמלמד על הכוח המתגבר שלו במערכת הפוליטית בישראל.
הנץ הפופולרי
דני דנון נחשב לעילוי בצד הימני קיצוני של תנועת הליכוד. יש האומרים, כי מהסיבה הזאת הרחיק אותו ראש הממשלה נתניהו מישראל לתפקיד שגריר ישראל באו"ם, כדי לנטרל מסביבת ההנהגה את האיום הפוטנציאלי מצד הח"כ אשר התמודד מולו בפריימריז האחרונים, ואף גרף 25 אחוז מהקולות. אולי הטיס אותו מכאן סתם כדי למתן את הנץ הפופולרי, שהודח מתפקידו הקודם כסגן שר הביטחון לאחר שהעז למתוח ביקורת פומבית על החלטת הממשלה לחתום על הסכם הפסקת האש בצוק איתן. מנגד, יש הטוענים שנתניהו דווקא מעריך מאוד את דנון ולכן שלח אותו לאו"ם, כדי להכשיר אותו עוד יותר ביחסים בינלאומיים ובקידום האינטרסים של מדינת ישראל בניו יורק, תפקידים אותם ביצע באמריקה מאז היה קצין צעיר בחיל החינוך, ובהמשך כיושב ראש תנועת בית"ר העולמית, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ויושב ראש הליכוד העולמי.
עם שובו לישראל משליחויותיו בעתודה הפוליטית הוא נבחר לכנסת בשנת 2009 תוך שהוא מתגבר בקלילות על עתירה שהוגשה נגדו לבית הדין של המפלגה, על רקע בחירתו כנציג מחוז חוף בזמן שהיה רשום מלכתחילה בסניף רמת גן "ההומה" מועמדים חזקים. עם שובו לארץ ומיומו הראשון בכנסת דנון הפגין גינונים של שר, תמיד בחליפות מחוייטות ושיער מוקפד מבריק, ועם יחצ"ן צמוד שניצל עד תום את רחשי הציבור כדי להפריח כותרות נגד ערבים ועובדים זרים.
כאשר מונה לסגן שר ביטחון חשבו במערכת הפוליטית שמדובר בקוריוז, אבל דנון רק התקדם מאז. הוא גרף הון פוליטי כראש השדולה לפתרון בעיית המסתננים אשר "טרח" לבקר אצל נשיא דרום סודן לקידום הסכם להחזרת הפליטים. במקביל ביצר את מעמדו בקרב המתנחלים, בצד הקיצוני של מועצת יש"ע משל היה חבר "הבית היהודי", מה שזיכה אותו באינספור ידיעות ב"ישראל יום", במיוחד כמי שאירח את חבריו משכבר הימים, פוליטיקאים וחברי קונגרס רפובליקנים בעיקר, ובראשם שרה פיילין התיאטרלית הבלתי נשכחת.
בליכוד אומרים עליו, שאם זורקים אותו מהדלת הוא חוזר מהחלון, ואכן, אחרי שפוטר מממשרד הביטחון וחשבו שגמר את הקריירה, ב-2013 הוא נבחר ליו"ר מרכז הליכוד ויו"ר ועידת הליכוד ברוב של 85 אחוזי תמיכה, ושנתיים מאוחר יותר הוא גם התמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד. נתניהו חזר וצירף אותו לממשלתו, כשר הטכנולוגיה והחלל, אבל מספר חודשים לאחר מכן הוא מונה לשגריר ישראל באו"ם וחזר לארצות הברית.
עלילות גרים
בארה"ב, הרב פינטו מלקק את פצעיו מפרשת אפריים ברכה המנוח ונאבק במחלה קשה שמאיימת על חייו שלו. בחצר הרב מתקשים לשכוח את הבגידה הגדולה של העבריין המשוקם ביטון, שנטש את החצר לטובת היחצן תורוזיאן וחבר הקונגרס מייקל גרים אשר סובבו את ראשו כדי שיגייס מיליונים מתומכי הרב בארה"ב לטובת הקמפיין של חבר הקונגרס הרפובליקני גרים. זה שכבר אז החל לנגח את אובמה בהשראת ראש הממשלה נתניהו אשר הקפיד להיפגש איתו ולהצטלם איתו, ואף לארח אותו בכנסת שבה דנון היה חבר בוועדת החוץ וביטחון ומארח נלהב של כל המבקרים הרפובליקנים בארץ.
כאשר הרב פינטו התקומם על הפנייה לתורמיו, תורוזיאן, בקור רוח של יחצן ניו יורקי חסר מעצורים, דיווח לכל העיתונים היהודים בניו יורק על עסקי נדל"ן אפלים לכאורה של הרבנית פינטו, ועל תעשיית סרטי הפורנוגרפיה שחלק מעוזריו נטלו בה חלק טרם חזרתם בתשובה. הרב הנבוך פנה לעורכי הדין הטובים בניו יורק והגיש תלונה לאף.בי.איי נגד חבר הקונגרס שסוחט אותו לאחר שחמס את תורמיו תוך שהוא מבצע עבירות חמורות על כל חוקי גיוס התרומות, ומבלי לדווח לרשויות המס כמובן.
הרב פינטו חתם על הסכם עם האף.בי.איי ומסר עדויות מפורטות על כל התרומות שגייס גרים מתורמיו שלו באמצעות ביטון, ועל תהליכי הסחיטה המתוחכמים של תורוזיאן בחסות חופש הביטוי המקודש. כאשר הדבר נודע בארץ לראש הממשלה ומקורביו נשלח שר המשפטים דאז, יעקב נאמן המנוח, לביתו של הרב פינטו באשדוד ורמז לו בעדינות לחדול מהעדויות נגד ידיד ישראל, גרים. פינטו סירב בנימוס, והלך להתייעץ עם אפריים ברכה, מה שהבהיל כנראה את קצין המודיעין האולטימטיבי של משטרת ישראל, שהיה בקשרים עמוקים עם הרב.
מה שברכה קיבל או לא קיבל מהרב לאורך השנים בהן היו בקשר עמוק – שנים בהן הרב בימי הזוהר שלו חילק מעטפות עמוסות באלפי דולרים לשלל מקורבים ונזקקים – ישאר חסוי בינהם לעולם, חרף העדויות והתצהירים על כך שהרב נהג לתת לברכה תמיכות קבועות במסגרת של גמילות חסדים. דבר אחד בטוח, כאשר הרב פינטו בטבעיות ובחופשיות של שותף סוד הציע לברכה סכום עתק של כ-100 אלף דולרים תמורת פיסת מידע על עמותה שהוא מזוהה איתה, ברכה החוקר המתוחכם ידע היטב שהרב מוסר עדויות ניקיון למשטרה האמריקאית והחליט לאחר התלבטות של 10 ימים כי מוטב לו לדווח הפעם על ההצעה למפקדו יואב סגלוביץ, ומכאן הכל היסטוריה.
באף.בי.איי זעמו על המעצר של פינטו בישראל, כי בשיטת המושבעים לא היה לו סיכוי כמורשע בעבירת שוחד לעלות לדוכן העדים נגד גרים. בסופו של דבר, החוקרים הפדרלים אספו מספיק ראיות של תורמים על בסיס עדות המפתח של פינטו, כדי להעמיד לדין את גרים בעשרות אישומים של גיוס תרומות אסורות, אי דיווח על הכנסות ועבירות על איסור הלבנת הון, אבל בסופו של דבר הלכו איתו להסדר טיעון.
ב-17 ליולי 2015 הוא נשפט לשמונה חודשי מאסר בפועל באחת השערוריות הפליליות הגדולות של השנים האחרונות בקונגרס האמריקאי. בינתיים בישראל, בפרקליטות המדינה שטייחה את חקירת ברכה, ממשיכים למרוח עד אין קץ את המשפט של ניצב אפריים ארביב.
"אין לנו אמון בכתבה"
חרף האירוע הנוצץ שדנון הפיק השבוע בבניין האו"ם בניו יורק לרגל 70 שנה להצבעה על הקמת המדינה ב-כ"ט בנובמבר, הוא ירד למחתרת בכל הקשור למתן תשובות על חלוקת הכספים לפעיליו, ומן הסתם גם בנוגע לאיסוף כספי התרומות בארה"ב בעיקר.
ל"מעריב" ו"פוסטה" נמסר מדובריו: "אין לנו אמון בכתבה ולכן לא נתייחס לטענות".
