שירה ודקלה הן בנות זוג לשעבר אשר נישאו בנישואין אזרחיים בקנדה בשנת 2006 וקיימו קשר זוגי עד 2017. שירה ילדה בת ודקלה ילדה בן, כשכל אחת מבנות הזוג אימצה את ילדם של בת הזוג. הוריה של דקלה חתמו עם בנות הזוג על הסכם למכירת דירתם, שבה יהיו לדקלה 5/6 ולשירה 1/6, כנגד סך של 970 אלף שקל, וזכויות בנות הזוג נרשמו בטאבו בהתאם. שנים לאחר מכן, ורק לאחר שנפרדו, נודע להוריה של דקלה שבנות הזוג חתמו על שלושה הסכמים לחיים משותפים, שלפיהם הדירה שייכת לשתיהן בחלקים שווים.
שירה, באמצעות עו"ד מיטל מזרחי, תבעה לאכוף את ההסכם השלישי והאחרון לחיים המשותפים, בטענה שמשנרשמו הזכויות בדירה על שמן – זכותן לעשות כל הסכם שתחפוצנה, המשנה את שיעורי הבעלות של כל אחת מהן בדירה.
מנגד,, דקלה טענה באמצעות עו"ד שירלי אלף, שהואיל וההסכם לחיים משותפים לא אושר על ידי בית המשפט ובנות הזוג לא פעלו על פיו, ומאחר שנחתם תוך הפעלת לחץ ונעשה בחוסר תום לב – הוא חסר תוקף.
הוריה של דקלה טענו באמצעות עו"ד גלעד חושן, כי הבסיס להסכמתם למכירת הדירה היה שדקלה תקבל 5/6 מהדירה ושירה 1/6. הם הוסיפו וטענו כי התנאים הנוגעים לדירה בהסכם לחיים משותפים נעשו בחוסר תום לב ובניגוד גמור להסכם מכירת הדירה.
מתצהירי הצדדים וחקירתם הנגדית בבית המשפט עלה שמשך כל שנות חייהן המשותפים של בנות הזוג, דקלה היתה תלויה מאוד בשירה, ועשתה הכל על מנת לרצותה. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר הביעה את התרשמותה: "התנהלות בנות הזוג לאורך כל הדרך, כלפי הורי דקלה, היתה התנהלות חסרת תום לב תוך הטעייתם וגניבת דעתם. התנהלות זו היתה פרי מעשיה של שירה אשר ניצלה את מצבה הנפשי של דקלה ותלותה בה וגררה אותה לחתום על ההסכמים לחיים משותפים".
השופטת הוסיפה: "ההסכם לחיים משותפים השלישי, אותו מבקשת עתה שירה לאכוף, נערך חודשיים בלבד לאחר שדקלה ילדה את בנם המשותף, כשתלותה של דקלה בשירה היתה כמעט מוחלטת עקב מצבה הנפשי הקשה. שוכנעתי מעדויות הצדדים שההסכם נחתם בשל פערי הכוחות בין השתיים כששירה לחצה עליה, תוך ניצול מצבה, להסכים לחלוקת זכויות שוות בדירה בניגוד גמור לרצון הורי דקלה והתחייבותן כלפי הורי דקלה".
השופטת הגיעה למסקנה כי אכיפת החוזה היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין" – הן מכוח העובדה שההסכם לחיים משותפים שערכו בנות הזוג – הולדתו בהטעיית הורי דקלה והינו נגוע בתרמית; הן מכוח העובדה שההסכם לחיים משותפים נחתם תוך ניצול תלותה של דקלה בשירה ומצבה הנפשי של דקלה, והן מכוח העובדה ששירה עצמה הפרה, ברגל גסה, את התחייבותה בהסכם בדבר תשלום החזרי המשכנתא ולא מילאה את חלקה בהסכם.
"אכיפת ההסכם לחיים משותפים בדבר הענקת מחצית מהזכויות הדירה נוגדת את המצפון, המוסר וההוגנות ובית המשפט אינו יכול לתת הכשר להסכם שכזה על ידי אכיפתו", ציינה השופטת בהחלטתה.
התוצאה (23 פברואר): תביעה של שירה לקבלת שווי מחצית מהזכויות בדירה נדחתה. נקבע כי היא זכאית רק ל-1/6 מהדירה, כאשר מהסכום שתקבל עם מכירת הדירה יקוזזו הסכומים המגיעים להוריה של דיקלה (1/6 מ-640 אלף שקל, וכן 1/6 מהמשכנתא). בנוסף חויבה שירה בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט להורי דקלה, בסך של 30 אלף שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
