תחקיר "פוסטה": השנים השחונות של ועדות השחרורים

שתף כתבה עם חברים

מחקר זוכה פרסים קבע כי הפרקליטות מתנגדת ל-93 אחוז מהבקשות לשחרור מוקדם ורק 18 אחוז מהאסירים משתחררים בקיצור שליש (!) * עו"ד רותם טובול מלשכת עורכי הדין והקרימינולוגית דנה קייזר ממרכז "התחלה חדשה" מנתחות את הכשלים ומלינות על שופטים שממשיכים להעניש גם בוועדות השחרורים * שב"ס מפתיע בתגובה: "הצבנו יעד להעלות את שיעור האסירים המשתחררים בשליש, נסביר לשופטים את תוכניות הטיפול החדשות, ואיך קוראים נכון את המפה"

"בוועדת דורנר אמרו 'בואו נשנה גישה', שיקום חשוב יותר מענישה… אבל שב"ס אינו יכול להציע זאת" (אילוסטרציה: גורמי טיפול בכלא)

מאמר אקדמי אשר פורסם בשנה האחרונה חשף כי שיעור האסירים המשתחררים בקיצור שליש מבתי הסוהר עומד על כ-18 אחוז בלבד.
נתון מטלטל אחר במחקר הוא, שב-93 אחוז מהתיקים שנחקרו הפרקליטות התנגדה לשחרור מוקדם, כחלק ממדיניות לפיה יש לצמצם את השימוש בכלי השחרור המוקדם. זאת, למרות קיומם של נתונים המעידים כי שיעור החזרה לכלא של אסירים שמאסרם קוצר נמוך ביחס לאסירים שלא עברו תוכנית שיקום – 30 אחוזים לעומת 44 אחוזים.

המאמר, שכותרתו היא "ועדות אי-השחרורים", עורר הדים בקהילה המשפטית וזכה בפרס יוקרתי בתחום עריכת דין חברתית וזכויות אדם. מדובר במחקר דוקטורט של עורכות הדין מיה רוזנפלד (מנהלת מחלקת אסירים במחוז ת"א של הסנגוריה הציבורית), ורחלי חפץ-נח, שנערך על בסיס מאות אסירים אשר יוצגו במשך שנתיים על ידי הסנגוריה בבקשות לוועדת השחרורים במחוז שרון (כלא השרון, רימונים, הדרים ועופר).
על פי הממצאים של עורכות המחקר, לא מדובר בממצא נקודתי אלא במגמה של שנים – שיעור האסירים שמאסרם מקוצר והם משתחררים על תנאי בישראל נמצא בירידה. המחקר העלה כי הפרקליטות התנגדה לקיצור העונש גם כאשר מדובר במאסר ראשון, גם כאשר האסירים עברו טיפול, יצאו לחופשות, ואפילו כאשר לאסירים הוכנה תוכנית שיקום על ידי רש"א – הגוף הממלכתי של המדינה האחראי מקצועית על שיקום אסירים ומתן המלצות בעניינם; גם אז הפרקליטות העדיפה את הגישה הענישתית.
ברוב המכריע של המקרים, נקבע, הוויכוח היה על חודשים ספורים לטובת שיקום במסגרת מפוקחת אחרת מטעם המדינה (רש"א).

"שחרור על תנאי הוא אמצעי שיקומי ראשון במעלה המאפשר פיקוח על האסיר המשוחרר… עמדת המדינה ויחס ועדת השחרורים משקפים תפיסה צרה כאילו השחרור המוקדם הוא 'אינטרס פרטי של האסיר'. כיום, מרבית האסירים משתחררים ללא כל ליווי ופיקוח", כתבו עו"ד נח ועו"ד רוזנפלד.
הן הוסיפו כי למעשה המדינה פועלת "נגד עצמה", שכן עמדת הפרקליטות סותרת את החלטת הממשלה לאמץ את המלצות ועדת דורנר, לקיצור עונשי מאסר לטובת תוכניות שיקום. מדיניות הפרקליטות פוגעת גם בהחלטת בית משפט העליון אשר נתן למדינה "אולטימטום" להפחית את הצפיפות בבתי הסוהר במסגרת פסק הדין הידוע: בג"ץ שטח המחיה.

חומות ללא תקווה – טיפולית
נתונים דומים ניפק מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח בנושא "שיקום אסירים בישראל". מתוך 33 אלף אסירים פליליים תושבי ישראל אשר שוחררו ממאסר בשנים 2016 עד 2020, שוחררו ללא שום מגבלות פיקוח או טיפול 77 אחוזים, רק מפני שהפרקליטות ו-ועדת השחרורים לא היו נכונות לקצר את מאסרם לטובת שיקום בקהילה.

החסם העיקרי לשחרור מוקדם מוגדר כ"טיפול בלתי מספיק" בין כותלי הכלא. טיפול יעודי אמור להתחיל במסגרת הכלא, רק אז ניתן לעמוד על מחויבות האסיר לטיפול, נוהגים שופטי ועדות השחרורים לומר, אלא שהסיסמאות אינן מתכתבות עם המציאות. מבקר המדינה גילה בשב"ס מספר קטן ביותר של מחלקות טיפול יעודיות לטיפול מתקדם, למשל מחלקות לטיפול בהתמכרויות, בעבירות אלימות או מרמה.
מעבר לכך התברר בדו"ח, כי אגפי השיקום במסגרתם אסירים יוצאים מדי יום לעבודה מחוץ לבתי הסוהר הם האגפים שהתפוסה בהם נמוכה ביותר. נכון ל-2020  היו בסך הכל 210 מקומות באגפי השיקום (מתוך מעל 14 אלף אסירים בשב"ס!!!), בהם שובצו רק 138 אסירים בעוד ש-72 מקומות היו ריקים – שליש מהמקומות באגפי השיקום נמצאו ריקים!!!

עו"ד רותם טובול, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין, אומרת כי הנתונים אינם מפתיעים, שכן שירות בתי הסוהר מערים מכשולים רבים על ההשתלבות בתוכניות שיקום, והופך אותן לבלתי נגישות. הנה כמה דוגמאות:

"קבוצת מרמה מתקדמת" לטיפול מעמיק בעבירות הונאה נפתחה רק בכלא חרמון שבצפון, למרות שעברייני ההונאה שוהים בכל בתי הסוהר.
עו"ד טובול מתארת: "ייצגתי אסיר מבוגר, שפוט על עבירות מרמה לשבע שנות מאסר, ומרצה את מאסרו באגף 2 בכלא מעשיהו. הגשנו בקשה להעברת האסיר לכלא חרמון, לאחר שגם יועצי רש"א הבהירו שהשתלבות בטיפול זה היא אבן דרך בהמלצה לוועדת השחרורים.
"שב"ס סירב לבקשתנו להעברתו לחרמון, בגלל היעדר תנאים פיזיים ורפואיים המותאמים למצבו של האסיר הזקוק להשגחה רפואית. שב"ס הציע לאסיר להשתלב בקבוצה שנפתחה במעשיהו, תחת הכותרת 'שינוי דפוסים', אבל ברש"א התעקשו שקבוצת הטיפול הזו אינה נותנת 'מענה מעמיק' לצורך הטיפולי של האסיר, ועכשיו הוא תקוע ולא יכול להתקדם לעבר שחרור מוקדם".

מחלקות לטיפול מעמיק בעבירות אלימות לא נפתחות בכל בתי הסוהר, למרות שרוב גדול של האסירים שפוטים על אלימות.
לעו"ד טובול יש לקוח אחר, אסיר השפוט ל-20 שנה על רצח באחריות מופחתת בשל סעיף נפשי. האסיר ממתין בכלא איילון תקופה ארוכה לעבור ל"קשת", מחלקה לטיפול בעברייני אלימות בכלא רימונים, אבל לשב"ס יש דרישות משונות המונעות את המעבר, אומרת עו"ד טובול. מחלקת אלימות אחרת קיימת גם בכלא חרמון, אלא שהתנאים להעברה בין בתי סוהר אינם קשורים רק למדרג הטיפולי.
את שיבוצו של אסיר בכלא ובאגף מסוים קובעים שיקולי אבטחה, ביטחון ומודיעין, כמו גם יתרת מאסר ופרמטרים נוספים שקובע שב"ס. לא פעם, אומרת עו"ד טובול, מעבר של אסיר לבית סוהר מסוים ואף למחלקה טיפולית מסוכל עקב אותם שיקולים מודיעינים במהותם, שפעמים רבות כבר לא רלוונטיים.

הפיתרון הוא פתיחת מחלקות שיקום בפריסה ארצית, בכל המתקנים, כך שיהיו זמינות לכל אסיר ולא יחייבו העברת בית סוהר. "זו לא חוכמה לומר לאסיר 'לא עברת טיפול ולכן לא תקבל שליש' כאשר בפועל לשב"ס אין יכולת להציע טיפול", אומרת עו"ד טובול. "כאשר אסיר שפוט למאסר קצר יחסית ומשובץ בכלא ללא טיפול יעודי בעבירות שלו – שב"ס פוגע בציבור כאשר אינו מציע לו אופציה טיפולית…
"בוועדת דורנר אמרו 'בואו נשנה גישה', שיקום חשוב יותר מענישה. בואו נבנה בתי מעבר, נפתח יותר הוסטלים. אך המערך הראשוני שאמור לתת מענה בסיסי ברצף השיקום – בית הסוהר – נכשל. אסירים לא משתלבים בטיפול, לא בגלל שהם אינם רוצים – אלא כי שב"ס אינו יכול להציע זאת", טוענת עו"ד טובול.
בדו"ח מבקר המדינה צויין בהקשר זה, כי רבע מהאסירים המבקשים להשתלב בטיפול, ונמצאו מתאימים על ידי עובדים סוציאלים של שב"ס, לא קיבלו מענה טיפולי מתאים.

"ראינו ירידה נוספת בשחרורים המוקדמים, עקב משבר הקורונה וגישת הוועדות"

גירעון הקורונה
דנה קייזר המנהלת יחד עם ד"ר נמרוד שני את מרכז השיקום הפרטי "התחלה חדשה", המתמחה בהכנת תוכניות שיקום לאסירים, מבקשת להחזיר את הזרקור לוועדות השחרורים, המגלות אטימות לדעתה. בוועדות הציבו את קריטריון הטיפול בבית הסוהר כתנאי ראשון לשחרור, אבל כאמור שב"ס מתקשה לתת מענה לכלל האסירים, ובהשראת מגיפת הקורונה הקשיים האלו רק התעצמו.
צרכיהם הטיפוליים של האסירים לא קיבלו מענה במשך שנתיים, משום שפעילות קבוצות הטיפול הופסקו שוב ושוב עקב גלי הקורונה, והסגרים אשר כפו ביטול מסגרות שיקום קבוצתיות עקב נעילת האסירים בתאים. את ועדות השחרורים, הקשיים האובייקטיביים האלו פחות מעניינים. "ראינו ירידה נוספת בשחרורים המוקדמים, עקב משבר הקורונה וגישת הוועדות", אומרת קייזר.

"פוסטה" פנה טרם חג הפסח להנהלת בתי המשפט, בבקשה לקבל נתונים אודות החלטות ועדות השחרורים בשנים 2019 עד 2021, ומספר הבקשות לשחרור מוקדם שסורבו לעומת אלו שאושרו. הנהלת בתי המשפט סירבה לספק תשובה והפנתה את "פוסטה" לבקש חשיפת הנתונים באמצעות הגשת בקשה לפי חוק חופש המידע (שהטיפול בה אורך מספר שבועות). זאת הגם שאין ספק כי הנתונים, לפחות אודות השנים 2019-2020, מצויים בידי מזכירויות הוועדות.

הנהלת בתי המשפט טורחת לפרסם דו"ח פעילות לסיכום כל שנה, אך נתונים אודות הוועדות היא משמיטה. אגב, גם מנהלת מחלקת האסירים בסנגוריה הציבורית, עו"ד מיה רוזנפלד, ציינה במחקרה את הקושי בקבלת נתונים מהנהלת בתי המשפט המסתתרת מאחורי, פעילותן של הוועדות בדלתיים סגורות.

"אנחנו פוגשים שופטים שלא מאמינים בשיקום". ד"ר נמרוד שני ודנה קייזר

"טרם נעשה בישראל מחקר שבחן לעומק את הליך השחרור המוקדם, ואחת הסיבות לכך היא היעדר גישה לתיקים  ולהחלטות הוועדות", כתבו עורכות הדין רוזנפלד ונח. "קיים קושי במתן תמונה עובדתית מדויקת על  השחרור המוקדם עקב מחסור בנתונים רשמיים". שקיפות במערכת בתי המשפט ובוועדות שסופחו אליה? לא בדיוק.

"אנו רואים בוועדות השחרורים שופטים רבים אשר פשוט ממשיכים להעניש למרות שמדובר בהליך אחר לגמרי, זה לא מעצר ולא מעמד מתן גזר דין", אומרת קייזר. היא מספרת על אסיר שהגיע לאבחון במרכז "התחלה חדשה", לאחר שהקבוצה לעברייני מרמה בה השתלב בבית הסוהר הופסקה שלוש פעמים בגלל גלי הקורונה. "האסיר כבר שנה וחצי במסגרת הקבוצה בשב"ס, והוא שפוט לשנתיים. בגלל הקורונה, הם לא סיימו 25 מפגשי טיפול בבית הסוהר. ברש"א ובוועדת השחרורים אמרו לו 'תסיים קודם את הטיפול'. כאשר הוא יסיים, השליש כבר לא יהיה רלוונטי.

"גישת ועדות השחרורים היא, שלא מעניין אותם מדוע האסיר לא השלים הליך טיפולי, גם כאשר ידוע שתוכניות השיקום נעצרו לתקופה ארוכה מאוד", אומרת קייזר. "אנחנו פוגשים גם שופטים שלא מאמינים בשיקום, ודוחים אסירים עם תוכניות רש"א. לעברייני אלימות במשפחה ועברייני מין יש סיכוי נמוך מאוד בוועדות, אפילו במקרים שנקבעה להם הערכת מסוכנות שאינה גבוהה".

מתקני כליאה חדשים, ללא תוכניות טיפול. כלא אלה (צילום: משה שי, פלאש 90)

הבשורה לפי שב"ס
בניגוד להנהלת בתי המשפט, בשב"ס מוכנים להודות כי יש בעיה והם מבצעים "תיקון של פערים". ראש מחלקת חינוך, טיפול ושיקום בחטיבת התקון, גונדר משנה ד"ר קתרין בן צבי, וראש ענף טיפול ייעודי סגן-גונדר רביד צברי, הגיבו בשיחה עם "פוסטה" לנושאים שעלו בכתבה ומסרו כמה תשובות מפתיעות.

מגיפת עבירות המרמה – "אנחנו לא בטוחות ולא יודעות לומר שהתוכנית הקיימת לטיפול במרמה היא אפקטיבית, אז בנינו עכשיו מפרט חדש של תוכנית 'מרמה' קצרה שתוצג אחרי החג. כמו כן, נראה שנעשה לתוכנית הזו פריסה ארצית, כך שלא יהיה מצב שאסיר בכלא דקל צריך לעבור את התוכנית ולא יקבל אותה רק בגלל שקבוצת המרמה בחרמון".

טיפול בשלב המעצר – "במשך שנים חשבנו שלא נכון לטפל בעצורים. עכשיו שינינו את האג'נדה, ובשנה האחרונה פתחנו תוכניות לעצורים, למשל בתחום אלימות במשפחה. כיום אנחנו לא מבקשים גם הודאה בעבירה, הורדנו את זה מסדר היום. קודם זה היה תנאי כניסה – היום מספיק לנו שאדם מוכן לטיפול, או שאינו מסרב".

טיפול נקודתי למאסרים קצרים – "פתחנו מחלקות טיפול לשפוטים לתקופות קצרות. ברור לנו שברוב המקרים לא נוכל לתת טיפול לכל הבעיות שיש לאסיר, אז אנחנו עושות תעדוף. עם הטיפול הנקודתי שהוא קיבל בתקופת המאסר הוא יעבור לרש"א, ושם יבנו לו תוכנית לשאר הנושאים שלא טופלו בכלא".

עניין של הגדרה – "כדי לגייס לטיפול, לפעמים לא קוראים לילד בשמו: למשל, לקבוצת אלימות נקרא לפעמים שליטה בכעסים או מיומנויות תקשורת", אומרת גנ"מ בן צבי, ובתגובה להערת "פוסטה" על כך שוועדות השחרורים מתייחסות לקבוצות כאלה כקבוצות בסיסיות ופוסלות את האסיר מאחר ולא ביצע טיפול יעודי מעמיק, היא אומרת: "ברור לנו שיש לנו פער מול ועדת השחרורים ואנחנו צריכים להסביר את עצמנו. קבענו שאחרי החג נדון בכך ונסביר לשופטים (בוועדות, פוסטה) את תוכניות הטיפול החדשות, ואיך קוראים נכון את המפה. אנחנו צריכות להסביר לשופטים את כל השינויים… (הם) צריכים להסתכל יותר על חוות הדעת של העובד הסוציאלי, מאשר על שם הקבוצה… מבחינת שב"ס כבר נקבע יעד: להעלות את שיעור האסירים המשתחררים בשליש אפילו על חשבון הזמן במחלקה הטיפולית".

אם ההצהרות הללו ימומשו זו נשמעת בשורה, באגף התקון של שב"ס מודים סוף סוף, שלא חייבים ולמעשה גם אי אפשר לסיים הליכים טיפוליים בתוך הכלא, וקיצור מאסרים הוא יעד של הארגון. "אני רק חצי שנה בתפקידי", מציינת מנהלת מחלקת החינוך, הטיפול והשיקום, כדי להדגיש את המדיניות החדשה שהיא מתווה, כאשר בעורפו של הארגון מהדהד ם הדד-ליין של בג"צ לעמידה ביעדי הפחתת הצפיפות בבתי הסוהר עד סוף שנת 2022.

בינתיים, הפרקליטות בשלה
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "הפרקליטות בוחנת כל מקרה לגופו, וההחלטות בדבר תמיכה או התנגדות לשחרור מוקדם מתקבלות בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי, ועל סמך שיקולים מקצועיים שונים המפורטים בחוק. לעניין זה נבחנת בין היתר מסוכנות האסיר לציבור ולנפגע העבירה, התנהגותו של האסיר בכלא וכן סיכויי שיקומו בקהילה. בהתאם לנתונים עדכניים ארציים שבידי הפרקליטות, כפי שפורסמו בדו"ח השנתי לשנת 2020, עולה כי כ-39% מהאסירים שהתקבלה בעניינם החלטה על ידי ועדת שחרורים שוחררו בשחרור מוקדם מהמאסר כאשר כמחציתם שוחררו בהסכמת הפרקליטות (או בהעדר התנגדותה) ומחציתם בניגוד לעמדת הפרקליטות".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
1 Comment
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות