הפרקליטות הגישה לבית משפט העליון שלושה ערעורים על קולת עונשי המאסר, שנגזרו על ארבעה נאשמים בתיקים שעניינם שימוש ברימוני רסס במסגרת פעילות עבריינית אלימה.
הפרקליטות טוענת כי העונשים שנגזרו אינם נותנים ביטוי הולם לפוטנציאל הקטלני של המעשים ולסיכון הממשי שנשקף מהם לחפים מפשע, וכי השימוש הגובר באמצעי לחימה אלה במסגרת סכסוכים פליליים מחייב ענישה משמעותית ומרתיעה.
אחד הערעורים עוסק באביאור פרטוש, שהורשע בהשלכת רימון רסס לתוך רחבת הכניסה של בניין מגורים מאוכלס בבת ים בשעת בוקר מוקדמת. הרימון התפוצץ ורסיסיו התפזרו לכל עבר, ורק בנס לא היו נפגעים.
למחרת השתתף פרטוש בתקיפה מתוכננת של אדם בחדר מלון, שבמהלכה נדקר המתלונן. על פרטוש, בעל עבר פלילי מכביד, שיוצג על ידי עו"ד ליאור שביט, נגזרו בסך הכל חמש שנות מאסר.
בערעור המדינה נטען כי העונש אינו נותן ביטוי הולם לסיכון שיצרו מעשיו, לתכנון שקדם להם ולדפוס האלימות החוזר והמסלים.
ערעור נוסף, עוסק בהאבטאמו אזנה, שסיכם עם אחרים על השלכת רימון רסס לעבר בית מגורים באור יהודה במסגרת סכסוך פלילי.
אזנה איתר רימון שהוטמן עבורו בחניון ציבורי, נשא והוביל אותו והמתין ברכב בזמן שאחר השליך אותו.
הרימון פגע בבית אחר מזה שאליו כוון ("טעות בכתובת") והתפוצץ בחזית. חלונות המטבח, שבו עמדה אחת הדיירות, התנפצו, ורק בנס היא לא נפגעה.
על אזנה נגזרו 40 חודשי מאסר בגין מעשים אלה ובגין חמישה תיקים נוספים.
הפרקליטות טוענת בערעור כי העונש חורג במידה ניכרת לקולה ממדיניות הענישה שהתווה בית המשפט העליון.
הערעור השלישי עוסק באולג בולשונוב ובדוד ונקל, שהורשעו במסגרת פרשת גביית דמי חסות מבעל מסעדות. לאחר שסירב לשלם 150 אלף דולר, הופעל נגדו ונגד מקורביו מנגנון הסלמה אלים שכלל השלכת שני רימוני רסס בשעת לילה לעבר בית מגורים מאוכלס, דקירת אחיינו של הנסחט בבית קפה לעיני הציבור, הצתת כלי רכב ואיומים על שוטרים.
את שני הנאשמים ייצגו עו"ד אייל אוחיון עו"ד נס בן נתן ועו"ד ליאור שביט.
בית המשפט המחוזי גזר על בולשונוב שמונה שנות מאסר, ועל ונקל חמש שנים בלבד.
בערעור נטען כי העונשים אינם משקפים את חומרתה החריגה של מסכת הסחיטה והאלימות, את התכנון השיטתי ואת עברם הפלילי של השניים.
המכנה המשותף
בשלושת הערעורים טוענת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, כי רימון רסס הוא אמצעי לחימה התקפי ורב עוצמה, שפגיעתו אינה נקודתית ולא ניתן לשלוט בתוצאות השימוש בו. השלכת רימון לעבר בית מגורים מאוכלס מעמידה בסכנה ממשית וחסרת הבחנה את הדיירים, השכנים ועוברי האורח, והעובדה שבחלק מהמקרים לא נגרמה פגיעה בנפש אינה מפחיתה מחומרת המעשים ומהסיכון שנוצר.
עוד נטען כי השימוש הגובר ברימוני רסס ובמטעני חבלה במסגרת סכסוכים פליליים, משקף הסלמה חמורה המחייבת מענה עונשי משמעותי ומרתיע.
