המעקב, הדריסה והדקירות: תומר אלפסי הורשע ברצח נדב בוחניק באשדוד

שנתיים וארבעה חודשים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את תומר אלפסי ברצח נדב בוחניק בפברואר 2020 באשדוד. שופטי המחוזי קבעו כי "עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם דקר את המנוח מתוך כוונה לגרום למותו". אלפסי הורשע גם בחבלה בכוונה מחמירה.

ב-10 בפברואר 2020, אלפסי שנהג ברכב עקב אחר בוחניק שרכב על אופנוע, הצליח להתקרב אליו, האיץ ופגע בו במכוון. מעוצמת הפגיעה האופנוע התרומם, נזרק לכביש, ובוחניק הוטל ארצה. אלפסי דרס את בוחניק, יצא מהרכב עם סכין, ניגש אליו ואז בין השניים התפתח מאבק, במהלכו בוחניק הצליח להשתחרר ולברוח. אלפסי תפס את בוחניק בשנית, שלף את הסכין ודקר אותו שלוש דקירות בבטן ובחזה. לאחר מכן חזר לרכבו ונסע מהמקום, בעוד שבוחניק הפצוע והמדמם לחץ בידו על פצע הדקירה בבטן, חצה את הכביש ועלה במדרגות המובילות לכניסה למרכז "טופז".

במרכז, בוחניק הבחין בעובדת וביקש ממנה ללחוץ על מקום הדקירה. האישה פשטה את הסריג שלבשה וניסתה באמצעותו ללחוץ על הפצע ולעצור את הדימום, אולם כעבור זמן קצר החל בוחניק לפרכס ואיבד את הכרתו. כוחות הצלה שהגיעו למקום מצאו אותו מדמם באופן מאסיבי, עם דופק צווארי חלש, חסר הכרה וללא נשימה. כעבור זמן קצר ליבו הפסיק לפעום ופעולות החייאה מתקדמות לא צלחו. מותו נקבע בשעה 15:30.

אלפסי נעצר ב-12 בפברואר על ידי שוטרי תחנת אשדוד בדירת מסתור. כתב האישום נגדו התבסס על שורה ארוכה של ראיות, ביניהן צילומי אבטחה שתיעדו את המעקב ברחבי אשדוד, וגם את הפגיעה באופנוע, העימות והדקירות. התיק כלל גם עדויות רבות על הסכסוך בין השניים, כולל ניסיונות של משפחת בוחניק לסיים את הסכסוך.

במענה לכתב האישום, אלפסי שיוצג על ידי עו"ד יורם שפטל הודה בחלק מהעובדות, אך הכחיש מעורבות כלשהי בעבירות שיוחסו לו. לטענתו, לאחר הפגיעה באופנוע הוא נסע עם רכבו לאחור בעת שעובר אורח ניגש לסייע לאלפסי, ולאחר מכן נסע כמה מטרים קדימה, נעצר ויצא מהרכב. הוא הכחיש שהחזיק בסכין, אולם הודה כי לאחר שיצא מהרכב ניגש לאלפסי וניסה למשוך אותו מהמקום, אך זה התנגד ולכן הוא הפיל אותו על הכביש ובעודו שוכב התפתחה תגרה. לפי גרסה זו, בוחניק הצליח להשתחרר ולברוח, אך הנאשם שב ותפס אותו, והקסדה שחבש בוחניק הורדה מראשו.

אלפסי הכחיש שדקר את בוחניק, אולם אישר כי זה היכה אותו בקסדה במהלך התגרה. לטענת הנאשם, לאחר התגרה הוא חזר לרכבו ונסע מהמקום, ולכן במידה ובוחניק סבל מפצעי דקירה, לא הוא הדוקר. כמו כן הודה אלפסי כי נגרמו לבוחניק פצעי שפשוף כתוצאה מהדריסה, התקיפה והמאבק.

במסגרת המשפט נשמעו 24 עדי תביעה. אלפסי ועד נוסף העידו בפרשת ההגנה. בפועל, על מרבית העובדות לא היתה מחלוקת, שכן חלק ניכר מבוססות על תיעוד רב ממצלמות אבטחה שונות ומנתונים של אמצעי תקשורת כגון איכון של חברת איתורן של תנועת רכב המרצדס ומחקרי תקשורת מהטלפון של הנאשם.

השופט אהרון משניות שכתב את הכרעת הדין קבע כי "השינויים התכופים בגרסתו של הנאשם מלמדים כי האמת איננה נר לרגליו, והגרסה מתפתחת בהתאם להסברים שהוא נדרש לתת, כאשר מוטחות בפניו תמיהות ותהיות שעולות מהגרסה שמסר… כזו היא ההתפתחות האחרונה בגרסתו, כאשר הודה כי חשד שהמנוח עומד מאחורי תקיפתו בבקבוק במועדון כמה ימים קודם לכן, ובכך אישר למעשה את קיומו של הסכסוך בין השניים, שעליו העידו גם עדים אחרים".

השופט הוסיף כי מארג הראיות הכולל, לרבות עדות הנאשם עצמו, מלמד על קיומו של סכסוך פעיל בין הנאשם ובין המנוח, "באופן שיכול להוות ראיה נסיבתית לקיומו של מניע מצד הנאשם לפגיעה במנוח, ויכול לחזק את הראיות נגדו… מארג הראיות הכולל מלמד על כך שהנאשם עקב באופן מכוון אחרי המנוח במשך פרק זמן ארוך של יותר מ-12 דקות, לאחר שזיהה אותו במהלך נסיעתו".

השופט הוסיף כי "עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם פגע במכוון ברכבו באופנוע שעליו רכב המנוח… מהסרטון עולה בבירור כי הנאשם הוא זה שתקף את המנוח, יצא מהרכב וניגש אליו בצעדים נמרצים, תפס אותו והפיל אותו, וגם כשהמנוח ניסה להימלט מפניו פעמיים, הנאשם תפס אותו והמשיך להכותו, ובפעם השנייה עשה זאת כאשר הוא אוחז בחפץ כלשהו ביד שבה היכה את המנוח, אשר נראה מנסה להתגונן מפניו".
"הוכח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא שתקף את המנוח, לאחר שהתנגש במכוון באמצעות הרכב שבו נסע באופנוע שעליו רכב המנוח, באופן שגרם להשלכת המנוח מהאופנוע, תחילה לעבר מכסה המנוע של הרכב הפוגע, ומשם הושלך המנוח לכביש", כתב השופט בהכרעת הדין, "אין מנוס מהמסקנה כי הנאשם הוא שדקר את המנוח את אותן דקירות שהביאו למותו, באמצעות חפץ חד שהחזיק בידו ונראה אף הוא במצלמת האבטחה, שאותו ככל הנראה העלים בדרך כלשהי לאחר ביצוע הדקירות".

אם לא די בכך, לפי השופט, "בשורה של מעשים והתנהגויות שביצע הנאשם לאחר האירוע, ובכך שבאופן ברור הוא נמלט מהמקום בתום האירוע, יש בהן כדי להוות התנהגות מפלילה שאינה מתיישבת עם טענת חפות, ומחזקת את הראיות נגדו… השקרים מוכחים לא רק בתיעוד החד משמעי במצלמה, אלא גם בממצאים פורנזיים מנתיחת הגופה של המנוח, ומיותר לומר שהשקרים קשורים לעבירה שעליה נסוב המשפט, ונאמרו בכוונה ברורה לסלף את האמת ולהרחיק את הנאשם מן העבירה".
לצדו של השופט משניות פסקו בתיק השופטות יעל רז לוי וגילת שלו.