תביעת כתובה בסך 250 אלף שקל הפכה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים להתחשבנות מפורטת על הימורים, חובות בשוק האפור, גניבה ממעסיק, טענות לאלימות, יחסי אישות, ואפילו בדיקת פוליגרף.
הרכב בית הדין – הרב מרדכי רלב"ג (ראב"ד) ולצדו הרב גדעון שריון והרב גולן אלוף – קבע בסופו של דבר כי הבעל חייב בכתובה, אך הורה לקזז ממנה סכומים מסוימים. הסכומים המלאים, בהמשך.
בני הזוג נישאו בשנת 2005 ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2016 עזב הבעל את הבית, ובינואר 2017 פתחה האישה הליך ליישוב סכסוך. בהמשך תבעה מזונות. ב-2018 הגיש הבעל תביעת גירושין, ובאפריל אותה שנה – בני הזוג התגרשו.
האישה טענה כי כבר מתחילת הנישואים יחסי האישות היו "דלילים", וכחמש שנים לפני הגירושין פסקו לחלוטין. אבל הטענה החמורה יותר נגעה להתנהלותו הכלכלית של הבעל.
לדבריה, בעלה היה מכור להימורים, יצר חובות של כ-600 אלף שקל, גנב כסף ממעסיקו, לווה כספים בשוק האפור והסתבך. לטענתה, גם לאחר שהתוודה בפניה בשנת 2014 על בעיית ההימורים והחל טיפול לגמילה בעמותה, הוא המשיך להמר ולצבור חובות.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
הבעל לא הכחיש שהימר, ואף לא את הגניבה מהמעסיק, אך הציג תמונה אחרת לחלוטין: לדבריו, לא היה מדובר בהתמכרות אלא ב"מעידה" על רקע מצוקה כלכלית.
הבעל אף הטיל חלק מהאחריות על האישה וטען שבחרה לא לעבוד ותרמה בכך לקשיים הכלכליים. לטענתו, היא שיזמה את פירוק המשפחה, ביקשה ממנו לעזוב את הבית, מנעה ממנו לחזור ואף פתחה נגדו הליכים בבית המשפט.
עוד טען הבעל, כי האישה מנעה ממנו יחסי אישות וכי היתה אלימה כלפיו: שרטה אותו, נעלה בפניו את הדלת ושברה את הטלפון שלו.
לדבריו, הוא עצמו כלל לא רצה להתגרש, ותביעת הגירושין שהגיש נועדה רק להשתחרר מחיוב מזונות האישה. הוא הוסיף וטען כי אף חיזר אחריה לאורך תקופת הפירוד.
האישה השיבה כי לא תקפה אותו אלא ניסתה להשתחרר ממנו כאשר אחז בה. היא גם טענה שבזמן שהציג עצמו כמי שמעוניין בשלום בית, חיזר אחרי נשים רבות ברשתות החברתיות – התנהגות שלטענתה אינה מתיישבת בדיוק עם רצון לשקם את הנישואים.
מכונת אמת
הצדדים הסכימו להיבדק בפוליגרף ולהותיר לבית הדין לפסוק בהתאם לתוצאותיו.
התוצאה היתה קשה במיוחד לגרסת הבעל. בית הדין ציין כי מהבדיקה עלה שהוא עצמו הודה למעשה שהאישה לא מנעה ממנו יחסי אישות מעולם, וכי ההימורים היו גורם לגירושין, גם אם לטענתו לא הגורם המרכזי.
בעניין האלימות נמצא כי האישה לא הפעילה כלפיו אלימות אלא במסגרת הגנה עצמית.
בית הדין ניסח זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "טענות האיש בעניין אלימות ובעניין מניעת יחסי אישות מצד האישה בטלות ומבוטלות".
בהכרעתו הפנה בית הדין גם להתנהלות הבעל עצמו: הוא שעזב את הבית, שלח בתחילת 2017 הודעות שלפיהן מבחינתו הגירושין הם "עניין גמור", והוא גם זה שהגיש לבסוף את תביעת הגירושין.
אך הגורם המרכזי היה כלכלי. הדיינים קבעו כי הבעל עסק בהימורים במשך תקופה ארוכה, נטל הלוואות בשוק האפור, גנב ממעסיקו ו"בסופו של דבר דרדר את הבית מבחינה כלכלית".
בית הדין קבע כי לפי הדין העברי, בעל שמדרדר את התא המשפחתי מבחינה כלכלית עלול לא רק להצדיק בכך את הגירושין, אלא גם להתחייב במלוא הכתובה. הדיינים הפנו בהקשר זה למקורות ההלכתיים העוסקים במי שהתנהלותו גורמת ל"איבוד הון".
לדברי הדיינים, על רקע הראיות היה על הבעל נטל מוגבר להוכיח שהאישה הפסידה את כתובתה, והוא לא עמד בו: "אדרבה, כל הראיות בתיק מצביעות על חיובו בכתובת האיש".
אז למה לא 250 אלף?
כאן עבר בית הדין לשלב החשבונאי. הוא קיבל את עמדת הבעל שלפיה יש להביא בחשבון רכיבי מזונות ומשכנתה ששולמו מעבר למה שהיה מוטל עליו במסגרת החיוב ההלכתי.
בהתאם לחישוב שנקבע בפסק הדין, קוזזו 53,338 שקל, כולל ריבית, ובנוסף 26 אלף שקל בגין זכויות פנסיוניות – קיזוז שעליו הסכימו הצדדים.
לעומת זאת, בית הדין סירב לקזז 100 אלף שקל שחויב הבעל לשלם במסגרת איזון המשאבים. הסיבה: הסכום נבע ממשכנתה שניטלה לצורך הימוריו של הבעל. חוב כזה, קבעו הדיינים, מוטל מבחינה מהותית על הבעל עצמו ולא נולד רק מכוח חוק יחסי ממון.
בסופו של חשבון קוזזו 79,338 שקל מהכתובה, והבעל חויב לשלם לגרושתו 170,662 שקל בתוך 30 יום.
ב"כ האישה: עו"ד ארינה גיינר.
ב"כ הבעל: עו"ד הילה דהן טובי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
