בזמן שאתם מנסים לצלוח את הפקקים בדרך לעוד יום עבודה, המדינה העבירה מתחת לאף מהפכה שקטה אשר נמכרה לציבור כבשורה של יעילות (8 אוגוסט).
"רפורמת הפרות התעבורה המנהליות" הבטיחה פחות בירוקרטיה, פחות עומס בבתי המשפט לתעבורה והקלה על הנהגים, וכבונוס היעדר רישום במרשם התעבורה – הפלילי.
בפועל? מדובר באחד המנגנונים הדורסניים ביותר שנוצרו נגד הנהג הישראלי, רפורמה שכל מטרתה יצירת מנגנון יעיל לגביית קנסות תוך פגיעה קשה בזכות האזרח להתגונן.
הציבור שותק כי הכותרות מנוסחות בשפה משפטית מכובסת שאף אחד לא מבין. הנהגים משלמים קנסות כאילו היו חשבון ארנונה, ובכך חותמים גזר הדין על רישיון הנהיגה שלהם.
לאחרונה ניתנה החלטה על ידי בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב (עהס"ת 7252-05-26 אראלי נ' מ"י) שדן בערעור על החלטת דיינת מבית הדין להפרות תעבורה מנהליות. בהחלטה, השופט אהרון האוזרמן התייחס בהרחבה לחובות המוטלות על "המערכת" והאיר את עיננו בדבר הפגיעה הקשה בזכויות האזרח, בכל הקשור ליכולת להתגונן מפני עבירת תעבורה והפגיעה בחזקת החפות (בהמשך).
אתר חדשות תעבורה>>
עורך דין תעבורה מומלץ>>
ניהול הליך תעבורה: לפני ואחרי הרפורמה
כדי להבין את המצב המשפטי כיום ואת הסיכון האמיתי חייבים להכיר את ההבדל המהותי בין המסלול הפלילי המסורתי, שהיה נהוג בעבר, לבין מסלול הפרות תעבורה מנהליות החדש.
לפני הרפורמה (המסלול הפלילי): כל דו"ח תעבורה היווה בעצם הזמנה למשפט או ברירת קנס פלילית. נהג שסבר כי לא ביצע את העבירה שיוחסה לו בדו"ח פנה בבקשה להישפט, קיבל את יומו בבית משפט השלום לתעבורה או לעניינים מקומיים.
במסלול הזה היה על המדינה להוכיח את אשמת הנהג "מעל לכל ספק סביר" – רף ההוכחה המקובל במשפט הישראלי. ההליך כלל הקראה, עדויות, חקירות, הגשת ראיות וניהול משפט מלא מול תובע משטרתי ושופט שמתרשם מדברי הנאשם ולא רק מהכתובים, שלא תמיד די בהם כדי להגיע לחקר האמת.
אחרי הרפורמה (המסלול המנהלי): המחוקק יצר מנגנון של "הפרות תעבורה מנהליות" במטרה להוציא את כל עבירות הקנס מבתי המשפט ולהפוך את התהליך למהיר יותר – מדובר בעשרות אלפי תיקים כל שנה.
במקום כתב אישום פלילי, העבירה לכאורה מטופלת באמצעות הודעת תשלום קנס מנהלית. אמנם נחסך מהנהג רישום פלילי במרשם התעבורתי, אך המנגנון הפך קשוח מבחינת לוחות הזמנים, והתשלום מהווה הודאה באשמה שמובילה לצבירת נקודות, קורסים לנהיגה מונעת ולבסוף פסילת רישיון נהיגה וחובות נוספות.
חובות השוטר בשטח: תיעוד מדויק או ביטול הדו"ח
הפסק דין של השופט האוזרמן מבהיר כי למרות שהמסלול הפך למנהלי, הרשות אינה פטורה מחובת מקצועיות ותיעוד קפדני. הרפורמה אולי נועדה לייעל את העבודה של רשויות האכיפה, אך היא יצרה אצל השוטרים תחושת קלות בלתי נסבלת על ההדק. פסק הדין חשף התנהלות שערורייתית שחוזרת על עצמה בבתי המשפט.
רישום לקוי או כתב בלתי קריא: בית המשפט קבע חד משמעית כי מסירת דו"ח שנכתב בכתב יד שאינו קריא מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, ופוגע בזכותו הבסיסית של הנהג להתגונן ולהבין את המיוחס לו.
חובת התייחסות לגרסת הנהג: שוטר אינו יכול להסתפק ברישום תמציתי ושטחי תוך התעלמות מטענות הנהג בשטח. על השוטר לרשום את הדברים בהגיון ובמלואם והתעלמות מטענות עובדתיות של הנהג פוגעת בחוקיות ההליך ויש בה כדי להביא לביטול הדו"ח.
חמישה קשיי ענק בדרך לביטול הדוח:
המלכודת האמיתית ברפורמה המנהלית טמונה בדרך שבה מנהלים (או ליתר דיוק, לא מנהלים) את ההגנה על האמת שלך.
כך נראית המציאות המעוותת החדשה שבה נהג נדרש להוכיח את חפותו:
- ללא דיון פרונטלי (למעט חריגים קיצוניים): בניגוד למשפט רגיל שבו יש אולם בית משפט ושופט השומע אותך, במסלול המנהלי הבקשות מוגשות ונדונות על בסיס ניירות בלבד, בלי שלנהג יש זכות לעמוד מול שופט ולהשמיע את טיעוניו.
- הטיעונים מוגשים בכתב – בלי להתרשם מהנאשם: כל טענות ההגנה עוברות דרך ערוצים יבשים בכתב. אין שופט שרואה את האותנטיות של הנהג, אין מבט בעיניים, ואין אפשרות להעביר את התחושה האנושית של מה שקרה באמת בשטח
- השוטר כמעט לעולם לא נחקר: בניגוד למשפט פלילי שבו אפשר להשיג על גרסת השוטר בחקירה נגדית, כאן השוטר לא עומד למבחן החקירה הנגדית. ככל ובית הדין מוצא לנכון לזמן את השוטר, ההליך מתנהל בחדר "שקט" סטרילי ללא המגע שקיים באולם בית משפט, מגע שיש בו כדי לסייע לשופט לקלוט את אותות האמת בטרם הכרעה בסוגיה. כל ההליך הזה מתקיים ללא שקיפות וביקורת ציבורית כפי שמתקיים במשפט ציבורי פתוח לציבור הרחב.
- מעל לכל ספק סביר מול מאזן הסתברויות: עד כניסת הרפורמה לתוקף היה על המדינה להוכיח את ביצוע העבירה מעל לכל ספק סביר, לאחר כניסת הרפורמה די בעמידה במאזן הסתברויות בכדי לקבוע שבוצעה עבירה. מדובר בשינוי של ממש, שינוי מהותי שיש בו להקל על המדינה בקביעת רף הוכחה נמוך בעבירות שיש להן משמעות קריטית על חופש התנועה של האזרח.
- המעבר מטיעון ראייתי לטיעון המנהלי: עילות ההתערבות המרכזיות הן חריגה מסמכות, פגמים בהליך, שיקולים זרים, חוסר תום לב, ניגוד עניינים, אפליה, וחוסר סבירות קיצוני או מהותי – רק אם ימצא בית הדין כי רישום הדו"ח נעשה תוך פגם מנהלי היורד לשורשו של עניין הוא יתערב.
עכשיו תמצאו לי אזרח סביר שידע לטעון טיעונים מהמשפט המנהלי.
הרפורמה המנהלית מנצלת את העובדה שהנהג הישראלי עייף, ממהר, ולא רוצה להיכנס ראש בראש מול בירוקרטיה משטרתית כאשר תנאי הפתיחה להוכחת החפות קשים עד בלתי אפשריים.
הרפורמה תביא לפסילה סיטונאית של נהגים רבים תוך חיובם בקנסות וביצוע קורסים, הכל ברגל גסה תוך פגיעה קשה ואנושה בזכויות יסוד בסיסיות במדינה שנחזית להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
