אחמד מעאבדה נעצר בסוף אפריל 2026 לאחר מרדף משטרתי סוער. האירוע החל כאשר מעאבדה (21), משבט אבו ג'ווייעד, נחשד בגניבת רכב מתל אביב ובבריחה מכוחות הביטחון.
במהלך המרדף, שהחל במחסום אריאל, פגע הרכב במספר כלי רכב וסיכן עוברי אורח, עד שנעצר סמוך לעמדה צבאית שם בוצע לעברו ירי, לאחר שנטען כי ניסה לדרוס חייל.
מעאבדה, שנפצע קשה מהירי, אושפז בבית החולים תחת מעצר ולא היה כשיר להיחקר בימיו הראשונים. בשל מצבו הרפואי, הוא לא הובא לדיונים הראשונים בבית המשפט והמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו שוב ושוב, כדי להשלים פעולות חקירה רבות, ביניהן פריקת מכשיר הטלפון שלו וגביית עדויות מהנפגעים באירוע.
במהלך הדיונים בבית משפט השלום בירושלים (1 במאי, 4 במאי והאחרון ב-11 במאי), מתחה הסנגורית שלו, עו"ד ציקי פלדמן, ביקורת חריפה על התנהלות היחידה החוקרת.
היא טענה, כי המשטרה אינה מקדמת את התיק בקצב הראוי וכי מרשה, המרותק כעת לכיסא גלגלים עקב פציעתו, אינו מהווה עוד סכנה לציבור. עוד נטען, כי המעצר הפך לבלתי חוקי לאחר שהיחידה החוקרת השתהתה בהבאת התיק לדיון.
השופט גד ארנברג קיבל את מרבית טענות ההגנה והורה על שחרורו של מעאבדה למעצר בית מלא בפזורת אבו ג'ווייעד.
החלטתו של השופט ארנברג התבססה על כך שמצבו הרפואי של החשוד מאיין את מסוכנותו ועל העובדה שחלק מפעולות החקירה שנותרו אינן בנות שיבוש. המשטרה, שלא השלימה עם ההחלטה, ביקשה עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערר.
בבית המשפט המחוזי בירושלים התקיים הדיון בערר שהגישה המדינה. באופן מפתיע, נציגי המדינה לא התייצבו לדיון במועד שנקבע. עו"ד פלדמן ביקשה בתגובה למחוק את הערר לאלתר, תוך שהיא מדגישה כי המעצר אינו חוקי מאחר שהמועד שנקבע לעיכוב הביצוע חלף.
השופט מרדכי בורשטין נעתר לבקשה והורה על מחיקת הערר, עקב אי-התייצבות העוררת. בהחלטתו ציין השופט, כי יש להצר על כך שהערר הוגש בחלוף המועד שנקבע, דבר שהוביל לכך שפקודת השחרור נכנסה לתוקף עוד לפני הדיון. בכך נסללה הדרך לשחרורו המיידי של מעאבדה מהמעצר.
בסופו של יום, מעאבדה שוחרר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית, ערבויות צד ג' והפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח.
