מאבק קשה בין הורים גרושים על הקשר של האב עם שני בניו הסתיים, לפחות לעת עתה, בהחלטה יוצאת דופן בפשטותה: להפסיק לנסות לכפות על הילדים לפגוש את אביהם.
השופטת סגלית אופק מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבעה כי בשלב זה לא יתקיימו זמני שהות בין האב לבין שני בניו, בני כ-15 ו-12.5. אם בעתיד הקשר יתחדש באופן טבעי ובהסכמה, ניתן יהיה לחזור להסדרי השהות הקודמים ללא הליך משפטי נוסף.
ההורים נישאו ב-2007, התגרשו ב-2018, ובמשך שנים קיימו הילדים קשר שוטף עם האב, כולל לינות וסופי שבוע. אלא שבפברואר 2024 התרחש מה שבית המשפט כינה "קו השבר": הילדים טענו לאירוע אלימות מצד האב, ומאז נותק הקשר לחלוטין.
האב הכחיש כי נהג באלימות. בעקבות האירוע הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי עובדת סוציאלית לחוק הנוער, והילדים עברו חקירת ילדים. בפסק הדין הודגש כי לא הוברר מה עלה בגורל התלונה; באת כוח האב טענה שהיא נגנזה מחוסר ראיות, אולם לדברי בית המשפט לא הוצגו לכך אסמכתאות.
במהלך הנתק העלו הילדים טענות נוספות ביחס להתנהלות האב לאורך השנים.
האם סיפרה בחקירתה על אירועים שבהם לטענתה האב איים על הילדים, קילל אותם ואף פגע בהם פיזית. באחד הסיפורים היותר מטלטלים טענה שבמהלך חופשה באילת אחד הילדים הסתגר במרפסת ואמר: "אני לא יוצא מהמרפסת עד שאת לא באה לקחת אותי".
היא סיפרה גם כי האב נהג לדבר לבנו באופן פוגעני, ובין היתר לומר לו: "השיניים שלך עקומות, אתה מכוער, למה אתה לא מתלבש יפה?".
במקרה אחר, לפי עדותה, האב לקח תיק וזרק אותו בפניו של הילד.
יש להדגיש: מדובר בטענות שהועלו במסגרת ההליך, אך בית המשפט לא קבע שכל אחד מהאירועים התרחש כמתואר.
אלא שלטענות הילדים ניתן משקל משמעותי. העובדת הסוציאלית כתבה כי הם תיארו "אירועים רבים ומדאיגים", וכי התיאורים היו עשירים ולא נראו כ"מסר שהילדים שיננו".
העובדת הסוציאלית גם העידה בבית המשפט: "אנחנו מאוד מוטרדים מהסיפורים שהילדים חזרו וסיפרו".
האב הציג תמונה הפוכה לחלוטין. לטענתו, במשך שנים האם מסיתה נגדו את הילדים, "שטפה את מוחם", ופועלת כדי לטרפד את הקשר עמו. לדבריו, האם אף מדירה אותו מעניינים חינוכיים ובריאותיים הנוגעים לילדים.
האב טען שלא הוצגה ראיה אובייקטיבית למסוכנות מצדו, למחלה פסיכיאטרית או למניעה מקצועית מקיום קשר. הוא הדגיש שאינו מבקש לכפות על הילדים מפגשים, אלא למנוע מצב שבו הסירוב הנוכחי יהפוך ל"סוף פסוק", וביקש למנות גורם נייטרלי שיבחן את מקור הנתק ולקיים טיפול מחוץ למסגרת הרווחה.
האם, מנגד, טענה כי אין מדובר בניכור הורי אלא ב"סרבנות קשר מוצדקת", שנולדה כתוצאה מחוויות הילדים עם אביהם. לדבריה, היא עצמה ניסתה לאורך השנים לשמר את הקשר ואף עודדה את הילדים להשתלב בטיפול.
בית המשפט קיבל במידה רבה את עמדתה של האם. השופטת קבעה כי הונחה תשתית המלמדת שהסיבה לנתק "רובצת, במידה רבה, לפתחו של הנתבע", וכי התנגדות הילדים אינה תוצר של הסתה מצד האם בלבד.
העובדת הסוציאלית אמנם התרשמה שלאם תפיסה "מאוד שלילית" כלפי האב ואף ציינה שמקומו "לא נשמר מספיק", אך לא מצאה סימנים לניכור הורי. "יש לנו כלים לזהות כשהילדים חוזרים על אותו סיפור, באותן מילים, באותן המילים של ההורה", היא הסבירה.
לדבריה, במקרה הזה התרשמה כי לילדים "חוויות אותנטיות קשות בקשר עם האבא".
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
במשך יותר משנה נעשו ניסיונות לשלב את המשפחה בטיפול. שני ההורים שיתפו פעולה עם גורמי המקצוע, אך הילדים התנגדו בתוקף להשתלב בתהליך. גם לחצים מצד האם לא שינו את התמונה.
העובדת הסוציאלית הסבירה את המלצתה להפסיק את הניסיונות: "כמה שאנחנו לוחצים יותר, אנחנו יוצרים יותר התנגדות".
השופטת אימצה את העמדה הזו. לדבריה, מדובר בבני נוער בגיל שבו קשה מאוד לקיים טיפול ללא מוטיבציה, ולרצון שלהם יש משקל משמעותי.
הניסוח של השופטת היה חד במיוחד: "כשלא נמצא אפילו סדק זעיר בהתנגדותם הנחרצת של הקטינים לקשר, אני סבורה שכל ניסיון נוסף לחידוש הקשר אם ייעשה בניגוד לרצון הקטינים, עלול לגרום נזק יותר מתועלת".
עם זאת, בית המשפט לא הציג את הנתק כפתרון רצוי. השופטת הזהירה כי אם הילדים לא יתמודדו בעתיד עם רגשותיהם כלפי האב, הם עלולים "לשאת את הפגיעה הקשה הזו עמם לאורך חייהם".
לכן, במקום כפייה משפטית, נבחרה הפעם האפשרות האחרת: זמן, מרחב ועבודה נפרדת של כל אחד מההורים על תפקודו, בתקווה שהקשר יתחדש בעתיד באופן ספונטני.
בנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
ב"כ האם: עו"ד רפי שדמי.
ב"כ האב: עו"ד סיון חן.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
