פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
פלילי | מעצרים | אסירים | ועדות שחרורים | נוטריון
0502613456 מידע מורחב
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
0508370370 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
לשון הרע | הפרת פרטיות | זכויות יוצרים | תכנון ובנייה
מידע מורחב
פלילי | נוער | אסירים | מחשב / סייבר
0523559949 מידע מורחב
עו"ד אמיר ברכה
פלילי | פשיעה חמורה | פשיעה מקוונת וסייבר
עו"ד אייל אוחיון
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
עו"ד דני גרינברג
משפט פלילי | רישוי עסקים | תכנון ובנייה
עו"ד רויטל סבג שקד
פלילי | אסירים | אלימות | פשיעה חמורה
עו"ד אבי כהן
פלילי | פשיעה חמורה | קטינים | אלימות | סמים | עבירות מין
עו"ד חיים שטנגר
משפחה | אזרחי | כלכלי | עסקים | נזיקין | פלילי
עו"ד תומר שוורץ
פלילי | צווארון לבן
עו"ד עמית שלף
פלילי | פשיעה חמורה | אסירים | סמים

שייע ואני

סמי אלקיים על מדיניות היד הקשה של רוני ניצן ועל הרצל אביטן, חברו מכלא תל מונד לעבריינים צעירים שהוציא עליו גזר דין מוות עוד לפני שחיסל את ניצן

 

  nitzan roni - shabas   avitan hertzel 160 - 268
 רוני ניצן (צילום: אתר ההנצחה דוברות שב"ס) הרצל אביטן

מערכת הכליאה החליטה באמצע שנות השבעים להתחיל לנהוג ביד קשה נגד אסירים חזקים ובעלי כושר מנהיגות, כאלה שהשתלטו על אסירים חלשים ואפילו סוהרים חששו מהם. מאותם ימים זכור לי היטב רוני ניצן, שהחל דרכו בשב"ס כקצין חינוך בכלא רמלה ונעלם יום אחד. שב"ס החליט אז להקים מול כלא רמלה הישן מתקן חדש והמשימה הוטלה על רוני ניצן, שחזר ב-1977 כמפקד הכלא החדש.

רוני ניצן בחר לו בקפידה צוות סוהרים מיוחד, מקצין המודיעין ועד הסוהר הקטן. מכל בתי הכלא בארץ נלקחו במפתיע אסירים קשים, חזקים עם כושר מנהיגות, ורוכזו בכלא החדש שהיה בנוי מכמה אגפים לעצורים ושפוטים. באגף א' רוכזו כל אסירי העולם הבעייתיים, בינהם גם אני עקב החזקת נשק חם – אקדח ורימון שנתפסו בתא שלי באגף הכללי של כלא רמלה. היינו שם כמה אנשים, כולל חברים מילדות וחברים אחרים שנחשבו מסוכנים ביותר.

כל תא שני אסירים, והתא היה חייב להיות נקי ומבריק ברמות. בשעה 10 בלילה כל האסירים במיטות, ואין מצב להדליק סיגריה, או להימצא מסתובב בתא, רק במיטה עד הבוקר, וחסר לאסיר, יהיה מי שלא יהיה, שלא יעמוד דום בספירה של הבוקר. היה חוטף "קאטלה", מכות רצח. טיול בחצר? שעה ביום ואין להתקהל מעבר לשני אסירים או לעבור את פס ההפרדה הצהוב שמסומן בחצר. אם נתפס מסמר או דוקרן בחיפוש אצל אסיר, כל האגף היה בענישה קולקטיבית. חדר הביקורים שם היה הראשון עם זכוכית וטלפון, בנוסח בתי הסוהר באמריקה. יום אחד אפילו באה להם מחשבה להלביש אותנו בבגדי אסיר בצבע אדום, אבל חשיבה זו בוטלה.

אם עלה חשד להברחת סמים, צוות מיוחד היה עושה לאסירים החשודים חוקן, היו פולשים בכוח וללא אבחנה לרקטום של האסיר, ואין זה משנה מי הוא, חוקי המשמעת אינם מכירים ביוצא מן הכלל. היו פעמים, שבשעה שלוש לפנות בוקר, בקור המקפיא של החורף, אנשי היחידה המיוחדת היו מדליקים את האור בהפתעה וצועקים, לא לזוז! להתפשט! היו מעמידים אותנו בפרוזדור של אגף א' ואוי לו לאסיר שיעז להפר את המשמעת הזו.

הזעקות פילחו את הבטון והגיעו עד השמיים בזמן שהאסיר המוכה הגיע למצב של עילפון. אם קרה שנשברה יד לאסיר כתוצאה מהמכות היו שוללים לו ביקורים, עד שהיה מבריא. הצינוקות היו על תקן של ענישה קשה, בחורף או בקיץ ללא מזרון או שמיכה, משעה שש בבוקר עד שמונה בערב. היו אסירים שהיו אוזקים אותם בצורת בננה, במשך שעות הם היו זרוקים על הרצפה, זה היה עונש קשה ביותר.

יש לציין שגם האמצעים האלה לא שברו את רוחם של רוב האסירים, אבל היו מקרים שאסירים התחרפנו מהלחץ והמכות שספגו מהסוהרים. הלחץ הבלתי פוסק גרם לחלק מהאסירים לפגוע בעצמם, וקרה שאסיר התאבד. המרפאה והאחראי עליה עבדו בתקן בלתי פוסק. היו פצועים רבים ממכות של סוהרים או כאלה שפגעו בעצמם. כדי שיוציאו אותך לבית חולים היית צריך להיות מת. אם הרופא לא היה במקום, אחראי המרפאה היה רשאי לתפור לאסיר שחיבל בגופו, ללא תרדמת. את זאת ראיתי במו עיניי בהיותי עובד ניקיון במרפאה, שם הוענק לי תא לבד במסגרת מסלול השיקום שלי. הגשתי עזרה לכל הרופאים והחובשים, הכנתי להם קפה ותה, שתייה קרה ועוגיות שהטבח הראשי היה שולח למרפאה. בנוסף הייתי מלווה את החובש התורן בחלוקת התרופות כל בוקר וערב בכל האגפים.

אני רוצה לציין גם את העובדות הסוציאליות, שלחלקן היה לב אטום לאכזריות הזו של הסוהרים, הן היו חלק מהצנרת של העברת מידע להנהלת הכלא, ולא היה מצב שהן התייחסו לתלונות של האסירים על המשטר הנוקשה.

בהיותי קרוב למרכז העצבים של הכלא, על כך שמזמינים שתייה אצלי, היה יוצא לי לשמוע שבבי מילים בינהם על סדר היום החדש, על הגישה הקשה הזו. מנהל הכלא והצוות הבכיר היו מגיעים ישירות למרפאה ושם הייתי מכין להם קפה ושומע אותם מנהלים שיחות על אתמול בלילה. מיד לאחר מכן היו עולים למשרדים, יום חדש עם הוראות חדשות על הגברת לחץ נגד האסירים.

אני זוכר מקרה מוות של שני מחבלים אשר שבתו רעב, אני לא ראיתי אבל אני יודע שהם נרצחו בדם קר עקב סירובם לשתות "זונדה" ולשבור את שביתת הרעב. את הגופות שלהם ראיתי במו עיניי ובערב נדהמתי לראות את נציב שירות בתי הסוהר ושר המשטרה יוסף בורג מוסרים הודעה בטלוויזיה: עקב התנגדותם לשתות זונדה השתבשה ההזנה שלהם, נכנסו להם נוזלים לריאות וזה מה שגרם למותם. העסק הזה נמחק מהתודעה.

nitzan
צוות מיוחד היה עושה חוקן, היו פולשים בכוח לרקטום… בשלוש לפנות בוקר היו מדליקים את האור וצועקים, לא לזוז! להתפשט! היו מעמידים אותנו בפרוזדור ואוי לאסיר שיפר משמעת. פרוזדור בכלא ניצן

הרצל הזאב הטורף

אחד האסירים באגף א' היה הרצל אביטן המכונה (שייע), שהכרתי אותו הרבה לפני כן בכלא תל מונד לנוער עברייני (היום כלא אופק). הוא היה צנום, רזה, נראה שברירי שאין ביכולתו כוח פיזי, אם כי העיניים שלו היו על תקן של רוצח אכזרי, שאין מצב לזלזל בו. העוצמה של הרצל אביטן היתה בעיניים שלו, הוא עבר את שמעיה אנג'ל, את עמוס מסיקה, את שץ. להרצל אביטן היה לב של אריה, שאינו יודע פחד מהו. הוא תמיד היה הרוח החיה בכל שוד, מעולם לא הפקיר חבר בשעת צרה או מעשה פשע שהשתבש. לזכותו גם ייאמר שמעולם לא הציק לאסיר חלש. הרצל היה זאב טורף, ועד היום אינני יודע אם לא הוא זה שירה צרור בחברנו המשותף, בני חולי.

עוד בתל מונד הוא תמיד היה אומר לי, "אתה סמי אלקיים, מעולם לא הכרתי בן זונה כמוך, ואני אוהב את היכולת שלך להתחמק מהמוות, אתה תמיד אהוב על אלוהים בדרכו שלו". עד היום אני חושב על הערה שזרק לי פעם, "סמי, אין אדם יודע את יומו, אתה תדע אותו מראש".

החברות ביננו התפתחה על בסיס של כבוד הדדי, עד הקטע בו סומנתי כמי שחבר להנהלה מתוקף עבודתי במרפאה. היתה ביננו תקלה קשה בכלא רמלה עוד לפני הרצח המפורסם של רוני ניצן, אבל זה לא מנע את המשך התפקוד שלי כאסיר מועמד לשיקום. בינתיים, רוני ניצן הצליח באמצעות מדיניות היד הקשה לבער את תופעת האסירים החזקים על כל המשתמע מכך, ובימיו הכלא הגיע למצב של אפס אלימות ויובש מוחלט של סמים. אבל כל זה עלה לו בחייו, מחיר כבד גם למי שבית הכלא שהקים נקרא על שמו (בינתיים הועבר שמו למרכז בריאות הנפש של שב"ס בלבד – מג"ן ניצן – כמה אירוני).

הרצל אביטן לא השלים עם אלימות הסוהרים של רוני ניצן, ובמיוחד לא יצאה לו מהראש תופעת החוקנים המשפילה. הוא הצליח לברוח למערכת הכליאה רק כדי לחכות לרוני ניצן ליד ביתו בראשון לציון, כאשר התכונן לנסיעה היומית שלו לעבודה ברמלה. הרצל הופיע שם בשש בבוקר (עם יעקב שמש ואמנון דוד) ורוקן על ניצן צרור יריות מנשק עוזי, הוא ניקב את רוני ניצן, המית אותו בקור רוח, ורק אז עזב את זירת הרצח.

אחרי הרצח של רוני ניצן, לשם שלומי ובטחוני העבירו אותי לבתי כלא אחרים, שמא אפגע, ועד מותו של הרצל אביטן לא ראיתי אותו יותר, אבל לא הפסקתי לשמוע עליו. לאחר הרשעתו ברצח הוא ברח שוב למערכת הכליאה, מתוך כלא באר שבע באיומי אקדח. כאשר נלכד אחרי מרדף דרמטי שהסעיר את המדינה נעלו אותו בתא בידוד מיוחד בכלא רמלה הישן, עד שמת על שולחן הניתוחים כאסיר חולה ולא כאדם חופשי.

במהלך הזמן הזה היו שני סיבובים נוספים ביננו, באופן עקיף, באמצעות החברים המושפעים ממנו אשר נשלחו לפגוע בי. פעם אחת ספגתי מרעול פנים מוט ברזל שבנס לא פגע לי בראש. בפעם השנייה, שליחיו שמו לי מי חומצה בתוך בקבוק ה"סטילה", טיפות עיניים שהייתי מטפטף כל לילה לפני השינה. בנס ניצלתי מעיוורון, חברים טובים רמזו לי שאנשים מסוימים נגעו לי בארון בזמן הטיול בחצר. בורא עולם שלח אותם לשמור עלי, מה שלא משנה את העובדה שהרצל אביטן היה גנגסטר בנוסח אמריקה, חומר אנושי ברמה גבוהה. לא שמחתי כשהלך לעולמו, להיפך, הייתי בהרגשת עצבות, כי "בנפול אויבך אל תשמח".

elkayam sami 250 - 300

אתר "פוסטה" עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן