בימ"ש: שהות מוגברת של ילדים אצל הורה מהווה שינוי נסיבות מהותי לחישוב מזונות

שתף כתבה עם חברים

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר שהבנות שוהות אצל האב יותר מבעבר הוא ישלם פחות מזונות, אבל דחה את הבקשה שפסק הדין יחול רטרואקטיבית. ערעורים הדדיים נדחו בבית המשפט המחוזי

הילדות נמצאות אצל האבא יותר מבעבר (אילוסטרציה: Jude Beck מאתר Unsplash)

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פה אחד כי הרחבת זמני שהות עם הילדים מהווים שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק הפחתת המזונות. בכך השאיר המחוזי על כנו את פסיקת הערכאה הראשונה, שהפחיתה את סכום המזונות מ-2,000 ל-1,300 שקל לכל אחת משלוש בנותיהם של בני הזוג.

מדובר בהורים לשלוש בנות (17, 15, 11) שהתגרשו לפני חמש שנים. דמי המזונות נקבעו אז בהסכמה על 2,000 שקל לכל ילדה, כאשר זמני השהות כללו מפגשים של הילדות עם האב פעמיים בשבוע ללא לינה, וסופי שבוע (שישי-שבת) לסירוגין.
לפני כשנתיים, בעקבות תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין, הורחבו זמני השהות: הבנות הצעירות שוהות עם האב פעמיים בשבוע מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת ישירות למסגרת, ובכל סופ"ש שני מיום שישי ועד יום ראשון, וממנו ישירות למסגרת החינוכית. אשר לבת הבכורה, נקבע כי תקיים זמני שהות בבית האב יחד עם אחיותיה ותלון בביתו בהתאם לגילה ועיסוקיה.

בעקבות השינויים פתח האב בהליך להפחתת מזונות, בטענה שממועד ההסכם בין הצדדים ניתנה הלכה (בע"מ 919/15), לפיה די להראות שינוי נסיבות קל ומינורי כדי להביא להפחתת המזונות. בעניינו טען האב כי חל שינוי נסיבות בשני היבטים:
– ראשית, זמני השהות עם בנותיו הורחבו משמעותית.
– שנית, חל אצלו גידול בהוצאות: לצורך קיום זמני השהות ונוחות הילדות הוא קנה דירת חמישה חדרים ומשלם משכנתה בסך 5,000 שקל לחודש. זאת לעומת דירתו הקודמת, עליה שילם שכר דירה של 3,500 שקל לחודש.
מנגד טענה האם כי הרחבת זמני השהות נולדה על מנת להפחית את דמי המזונות, וממילא מדובר בלינה במוצ"ש בלבד. עוד היא טענה, כי אין ברכישת דירה שינוי נסיבות.

השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבעה כי רכישת דירה אינה בגדר שינוי נסיבות בלתי צפוי שלא היה ידוע ערב מתן פסק הדין. לעומת זאת, היא ציינה כי שונה המצב ביחס להרחבת זמני השהות. השופטת הכירה בכך ש-12 לילות לינה אצל האב מידי חודש מהווים שינוי מהותי.

מכאן והלאה חישבה השופטת את המזונות לפי השתכרות הצדדים והכנסתם הפנויה, בהתאם להלכה בבע"מ 919/15. מפסק הדין עולה כי האב משתכר בממוצע 20,405 שקל נטו בחודש, ואילו האם משתכרת 12,544 שקל (יחס 65-35 אחוז). זאת כאשר יחס חלוקת זמני השהות עומד על 43-57 אחוז.
השופטת העמידה את צרכי הקטינות על 2,000 שקל לחודש לכל ילדה, ללא מדור ואחזקתו, ואת ה"הוצאות תלויות שהות" על סך של 1,000 שקל לכל ילדה. מאחר שהקטינות שוהות בבית האב 43 אחוז מהמזמן, נקבע חלקו בהוצאות תלויות השהות על סך של 330 שקל לכל ילדה.
באשר להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע חלקו של האב בסך של 720 שקל לכל ילדה.
לעניין חיוב במדור ואחזקתו – כל אחד מהצדדים משלם משכנתה בסך 5,000 שקל. מאחר שהפער ביניהם בשיעור של 12 אחוז, חלקו של האב במדור ואחזקתו נקבע על 250 שקל לכל ילדה.
לאור כל זאת, נקבע שעל האב לשלם 1,300 שקל לכל ילדה, ממועד פסק הדין ולא רטרואקטיבית.

שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור וערעור שכנגד.
האם, באמצעות עו"ד א' נחמני, טענה כי לא היה כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בשיעור המזונות. האב, באמצעות עו"ד ס' אלון, טען כי יש לבטל את חיוב המזונות והמדור כך שכל אחד מהצדדים יישא בכלכלת הילדות כשהן בביתו. עוד טען, כי טעתה השופטת דהן חיון כשלא החילה את החיוב המופחת רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה.

הרכב בית המשפט המחוזי בחיפה – השופטים סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן – דחו פה אחד את הערעור ואת הערעור שכנגד (13 דצמבר), לאחר שקבעו כי הממצאים העובדתיים בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו, ולא התגלתה בפסק הדין טעות שבחוק. בית המשפט המחוזי אף הרחיב את נימוקיו לדחיית הערעור, וציין כי השופטת דהן חיון בפסק דינה המנומק, "התייחסה לכלל הנקודות המהותיות, לפערים בהכנסות ולנתונים המרכזיים המשליכים על קביעת גובה דמי המזונות, מתוך ראיית צרכי הקטינות וטובתן, ותוך חתירה להוגנות ושוויון בין ההורים".
השופט סילמן הדגיש: "כמדיניות ראוי ונכון להכיר בהרחבת זמני שהות משמעותיים בין הורה לילדיו כשינוי נסיבות".
ערכאת הערעור אף לא מצאה מקום להתערב בקביעה כי ההפחתה תחול מיום מתן פסק הדין ואילך ולא מיום הגשת התביעה: "אמנם, ככלל גזירת חיובים היא מיום הגשת התביעה לאור הסתמכות לאפשרות שינוי, אולם, האמור נתון לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, וסבורני כי בענייננו אין הצדקה להתערבות. סכום מזונות ששולם בהתאם להסכם הוא בגדר 'מזונות שנאכלו', שאין מקום להורות על השבתו"

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"

 

 

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות