זיכוי לנאשם שאיים לפוצץ בלון גז ליד בית העורך דין של גרושתו

שתף כתבה עם חברים

בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי הגבר התבטא מתוך ייאוש ואיים לפגוע בעצמו, תוך שהוא סבור כי הוא מקיים מחאה חוקית, וקיים ספק בכך שהתכוון לפגוע בעורך הדין

הנאשם שזוכה. מייק אינגרמן

בית משפט השלום בראשון לציון זיכה מעבירת איומים אדם שאיים להתפוצץ עם בלון גז ליד ביתו של עורך דין. השופט ארז מלמד קבע כי קיים ספק אם הנאשם, מייק אינגרמן, חצה את "הקו האדום" המוביל לעבירת איומים, וכי הדברים שאמר הנאשם מבטאים תסכול ותחושת ייאוש יותר מאשר איום.

המתלונן הוא עורך דין שייצג את גרושתו של הנאשם, שפתחה לו תיק הוצאה לפועל עקב חוב מזונות, מה שהביא להטלת עיקולים והגבלות על חשבון הבנק ועל עסקו של הנאשם כנהג הסעות עצמאי. הימים (ספטמבר 2020) היו ימי שיא משבר הקורונה אשר שיבשו את העבודה וגרמו ממילא מצוקה כלכלית.
לפי כתב האישום, הנאשם הגיע סמוך לבית העורך דין שניהל נגדו את הליכי ההוצאה לפועל. לפי כתב האישום, הנאשם צעק למכשיר המגאפון: "שחרר אותי, אם לא אני מתפוצץ פה עם בלון… אין לי מה להפסיד, אני מרים אתכם פה איתי ביחד עם האוטו, אני לא צוחק, אין לי מה להפסיד… החיים זה לא משחק, שחרר אותי… החיים זה לא משחק… אף גבר לא יגדל את הילדים שלי תרד ממני, אני דפוק בראש…".
התביעה טענה כי במעשיו איים הנאשם בפגיעה בעורך הדין.

במענה לכתב האישום, טען הנאשם באמצעות סנגורו, עו"ד מור עטיה, כי קריאתו היתה קריאת מצוקה ו"זעקה לעזרה על מנת לפרוק את שעל לבו ולקבל מזור לכאביו ותחושותיו הקשות", נוכח סגירת חשבון הבנק שלו בפועל וביטוי למצוקת קיום אמיתית.
לדברי עו"ד עטיה, הנאשם ביטא מחשבות אובדניות ולא איום לפגוע בעורך הדין. הוא הראה כי בניגוד לנטען בכתב האישום – לפיו אמר: "אני מרים אתכם פה איתי ביחד עם האוטו" – לאמיתו של דבר (לפי הקלטת הדברים) הוא צעק: "יש לי בלון. אני מרים אותו פה איתי (ולא אתכם, ז.ק) עם האוטו".
בנוסף הציג הנאשם בתשובתו, כי בטרם הגיע למקום הוא פנה למשטרת ראשון לציון, התעניין בתנאים לקיים מחאה וביקש אישור להפגין מול ביתו של העורך דין – דבר המעיד כי ביקש לקיים מחאה חוקית. בנוסף לכך, הנאשם לא היה מצויד בבלון גז כפי שניתן היה לסבור מדבריו.

השופט מלמד קיבל את הסברי ההגנה, לרבות הטקסט המלא של "קריאת המצוקה" שהשמיע הנאשם, אשר רק חלק ממנה צוטט בכתב האישום. "לכי לחיים שלך ואתה לחיים שלך, תשחרר אותי, אם לא אני מתפוצץ פה עם בלון, מול הבית שלך. שתבין, אין לי מה להפסיד, לילדים שלי התפלחתי להורים שלי התפלחתי, אין לי מה להפסיד, מה אתה רוצה, שאני אגור ברחוב? מה אתה רוצה? מה אתם מרוששים אותי? מה התוכניות? חצי מדינה לא עובדת, ים המלח סגור אין עבודה, בקושי יש נסיעות בתוך העיר. הכל סגור, אין כסף, מה לעשות? לכולם אין כסף, אז מה אתה רוצה? כסף כשאין כסף?".

"אני אתפוצץ עם בלון, בסדר? יש לי בלון. אני מרים אותו פה איתי ביחד איתי, אני לא צוחק, אין לי מה להפסיד… מה לעשות, רצתה להיפרד? אין בעיה, חיה חיים חדשים? כמו שאני התרגלתי, מה לעשות, הלכתי למקום יותר זול, אין כסף הולכים למקום יותר זול, זה החיים… אבל עד אז אני אלחם על הילדים… אני אומר לך עוד פעם תרדו ממני, למה אני דפוק בראש. שלוש שנים סבלתי, כן העורך דין שלה מנסה להשליך אותי לרחוב".

השופט מלמד כתב בהכרעת הדין: "לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה בדבר קיומו של ספק באם האמירות בהן עשה הנאשם שימוש, מקיימות את עבירת האיומים… תוכן אמירותיו של הנאשם, מלמד כי היה מצוי בסערת רגשות. הנאשם גילה שחשבונו עוקל וביקש, עת היה נסער ונואש, להבהיר לעו"ד עד כמה מצבו קשה… קיים ספק כי הביטויים נאמרו מתוך כוונה להפחיד או להקניט. אין לכחד כי הנאשם איים לפגוע בעצמו, ולצד איום בפגיעה עצמית, עשה שימוש בביטויים כאמור. קיים לדידי ספק באם נחצה 'הקו האדום'".
עוד ציין השופט כי "אמונתו של הנאשם שמעשיו הינם בגדר מחאה חוקית, עולים כחוט השני בחומר החקירה".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות