בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הוציא צו הגנה נגד אישה שלפי קביעתו תקפה את אחותה בכניסה למרכז רפואי. זאת על רקע סכסוך משפחתי מתמשך וחריף סביב הטיפול באמן הקשישה.
השופטת לירון זרבל-קדשאי קבעה, כי גרסת האחות שהותקפה (המבקשת) נתמכה בראיות מצולמות, בעוד שגרסת אחותה (המשיבה) נסתרה.
השופטת הוסיפה והורתה על הרחקה מלאה למשך שישה חודשים.
האחיות מצויות מזה תקופה ארוכה בעימות משפטי ומשפחתי קשה סביב הטיפול באמן. בין הצדדים התנהלו לא פחות מ-12 בקשות לצווי הגנה, ובמקביל נוהלו הליכים נוספים, בראשם תביעה שהגישה המשיבה יחד עם שני אחים נוספים, לביטול ייפוי כוח מתמשך עליו חתמה האם, אשר מינה את המבקשת כמי שתטפל בענייניה בעתיד.
תביעת האחות והאחים נדחתה, ובית המשפט קבע כי ייפוי הכוח המתמשך עומד בתוקפו. בעיצומם של ההליכים הביעה האם עמדה עקבית וברורה, לפיה אינה מעוניינת בקשר עם המשיבה ועם שניים מילדיה האחרים.
ב-2 בספטמבר 2025 לקחה המבקשת את אמה לביצוע בדיקות שגרתיות במרכז רפואי בחיפה. במהלך השהות במקום הן נתקלו בחברתה של המשיבה, אשר עדכנה את חברתה בדבר הימצאותן של אחותה ואימה במקום.
בעקבות זאת הגיעו למקום המשיבה ושתי חברות נוספות.
לאחר סיום הבדיקות, המבקשת והאם שישבה בכיסא גלגלים המתינו בכניסה למרפאה לאמבולנס שתואם מראש.
מכאן ואילך גרסאות הצדדים התפצלו באופן חד.
המבקשת, באמצעות עו"ד רעות אקהאוז-עמויאל, טענה כי המשיבה הגיעה עם חברותיה ותקפה אותה באלימות קשה: חבטות בגוף, משיכת שיער, אגרופים לפנים, תלישת מצלמת גוף וגרירתה לקרקע – הכל לעיני האם המבוהלת.
עוד נטען, כי המשיבה חטפה את כיסא הגלגלים עם האם, ובהמשך אף ריססה גז מדמיע לעבר אח נוסף שהגיע למקום, כשגם נהג האמבולנס נפגע.
לטענתה, האירוע התרחש תוך הפרת צו הגנה שהיה תלוי ועומד נגד המשיבה כלפי האם, והיא נזקקה להתערבות המשטרה כדי לעזוב את המקום בבטחה.
המשיבה, שיוצגה על ידי עו"ד רויטל לוין, הכחישה מכל וכל את הטענות. חלק ניכר מטיעוניה הופנה כלפי הליכים קודמים והכרעת בית המשפט בעניין ייפוי הכוח המתמשך, תוך טענות קשות כלפי המבקשת ובית המשפט עצמו.
לטענתה, היא רק ביקשה רק לשוחח עם אמה, והמבקשת היא זו שמנעה זאת. המשיבה הציגה תצהיר של נהג האמבולנס, שטען כי לא ראה תקיפה, וכן העידה מאבטח ואת חברותיה, שטענו כי לכל היותר "הזיזו" את המבקשת.
פרטים וסיפורים נוספים – במדור משפחה >>
המלצה על עורכי דין לענייני משפחה >>
לבקשת המשיבה זומנו עדים מטעמה, ובמקביל הוצגו לבית המשפט סרטוני אבטחה מהמרפאה וכן שמונה סרטונים שצולמו בטלפון הנייד של אחת החברות.
לאחר צפייה בחומרים קבעה השופטת זרבל-קדשאי כי הסרטונים תומכים דווקא בגרסת המבקשת, וסותרים את גרסת המשיבה.
"צפייה בסרטונים מעלה כי גרסת המבקשת היא ההולמת את תיאור האירוע, בעוד שלגרסת המשיבה אין תימוכין והיא אף נסתרת", כתבה השופטת בהחלטתה (8 ינואר).
נקבע כי המשיבה תקפה את המבקשת במספר הזדמנויות, ללא התגרות, לרבות חבטות, משיכת שיער ותלישת מצלמה – והכול לעיני האם הקשישה.
השופטת הדגישה כי הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו הליך פלילי, ותכליתו מתן הגנה מהירה ויעילה לקורבן, גם אם אין הוכחה מעבר לספק סביר.
"הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך ואף למעלה מכך, כי המשיבה תקפה את המבקשת, ללא כל התגרות", ציינה השופטת:
"לראשונה מיד כשניגשה אל האם ואילו המבקשת התקרבה אליה. או-אז הדפה אותה מהחזה".
"בשנית, לאחר שהמבקשת התחמקה מחברותיה של המשיבה והתקרבה אל המשיבה שוב. או-אז הכתה אותה בחזה, תלשה מגופה את המצלמה והשליכה אותה". "שלישית בעת שמשכה בשיערה כשהמבקשת עם גבה אליה".
"ורביעית הכתה אותה על המדרכה – והכל לעיני האם".
"הכחשותיה של המשיבה היו ונותרו נטולות בסיס, תוך ניסיון להציג את המבקשת, הקורבן לאלימותה, כמי שחוללה אלימות ולא להיפך. המעשים המשתקפים מן הסרטונים יש בהם די על מנת להעניק למבקשת סעד, אף אם החבלות להן טענה המבקשת – דימום או שבירת שן – לא נגרמו למבקשת", כך השופטת.
לפיכך, ניתן צו הגנה האוסר על המשיבה להתקרב למבקשת, לביתה, רכבה, מקום עבודתה או לימודיה (בטווח של 200 מטר); להטריד, לאיים, לבלוש או ליצור קשר מכל סוג; לשאת או להחזיק נשק.
הצו יעמוד בתוקפו למשך שישה חודשים, כאשר איסור החזקת נשק יישאר בתוקף גם לאחר פקיעת הצו, אלא אם יבוטל בהחלטה שיפוטית. המשיבה חויבה בהוצאות המבקשת בסך 3,000 שקל.
הערת הכותבת: פסק הדין ממחיש כיצד סכסוכים משפחתיים סביב טיפול בהורה קשיש עלולים להסלים במהירות לאלימות של ממש, וכיצד בתי המשפט נותנים משקל מכריע לראיות אובייקטיביות ובראשן תיעוד מצולם, גם כאשר מוצגות גרסאות סותרות ועדויות תומכות לכאורה.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
