"אתה אנציקלופדיה של עולם הפשע בישראל, אין הרבה כמוך שראו את הלבן בעיניים לעבריינים הכי מסוכנים שהיו כאן, האלפרונים, האברג'לים, חישי, רוזנשטיין, איזה ימים היו לך בימ"ר תל אביב… בסוף קריירה של 40 שנה הכנסת הכל לתוך ספר אחד", במילים אלה בירך ראש הרשות להגנת עדים, דני קפויה, את קודמו בתפקיד, תנ"צ בדימוס אבי נוימן, שפרש מהמשטרה ומהרשות להגנת עדים והקדיש את "שתי הפנסיות" ליצירת הספר שיצא לאור השבוע – "מפלג תשאול".
את הספר כתב עבורו חברו הטוב, שדרן הספורט והעיתונאי לשעבר מוטי אקסמיט, שהנחה את ערב ההשקה ומנה אחת לאחת את הפרשות הנכללות בספר בפירוט מסקרן: ארגוני הפשיעה של זאב רוזנשטיין, שלום דומרני, ריקו שירזי שנוימן היה בין אלה אשר שלחו אותם לשנים ארוכות בכלא, הפיענוחים של רצח השופט עדי אזר, רצח הילדה רוז פיזם והרצח הזוועתי של ששת בני משפחת אושרנקו בראשון לציון, ועוד.
הכניסה למרכז הקהילתי "בית הראשונים" בגבעתיים נדמתה לרגע כמו כניסה לגוב האריות, יותר מ-1000 שנות משטרה לוחמת ונאורה התייצבו ברחבת קבלת הפנים הצרה מלהכיל. מי לא היה שם, ארבעה מפכ"לים לשעבר, משה קראדי, דודי כהן, מוטי כהן וקובי שבתאי.
ניצבים לשעבר שפיקדו באופן ישיר על נוימן בימי הזוהר של המאבק בארגוני הפשיעה התל אביבים,
יוסי סטבון,
רוני ריטמן,
חגי דותן.
קולגות מימ"ר תל אביב, ימ"ר מרכז ולהב 433
ראש אח"מ המכהן בועז בלט שנוימן היה מפקד שלו בתל אביב,
מפקד יאל"כ לשעבר תנ"צ בדימוס אלי אסייאג,
הקצין המיתולוגי מיאח"ה סנ"צ בדימוס אסף וולפיש, שניהם מאדריכלי תיקי נתניהו,
אבי אחרק מימ"ר תל אביב,
נצ"מ בדימוס אילן סרדל שהגיע מהקריות.
היו עוד אינספור קצינים ובלשים בדימוס ובתפקיד, לצד עיתונאים כמו
אלי סניור מ-13,
רוני זינגר מכאן 11,
טל אריאל יקיר מ"ישראל היום",
מאיר תורג'מן מ"ידיעות אחרונות",
אבי אשכנזי מ"מעריב".
המארח ראש עיריית גבעתיים רן קוניק נשא דברים, חברת הכנסת מירב בן ארי (יש עתיד) סיפרה איך הכירה את נוימן כאשר היתה יו"ר ועדת ביטחון פנים בכנסת, ויחד הם יזמו את חוק נשים מאויימות במסגרת התוכנית להגנת עדים שנוימן עמד בראשה.
היה גם מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר גיא רוטקוף, ובלהת אזר אלמנת השופט עדי אזר שנוימן ניהל את פיצוח חקירת הרצח שלו.
בשקט בשקט היו גם המאמן הלאומי לשעבר שלמה שרף, שהגיע יחד עם מאמן העבר ערן קוליק, שניהם מאמני מכבי חיפה לשעבר אבל בעיקר חברי נפש של מחבר הספר מוטי אקסמיט.
את הערב סגר המונולוג של נוימן בעצמו, שנשנק והזיל דמעה כאשר דיבר על הוריו ועל אשתו, ועל חסרונו של החבר אפרים ברכה, אותו הוא מגדיר החוקר מספר 1, ולכן בכותרת הספר נוימן מוגדר כחוקר מספר 2. ללמדך על עומק החברות.
כאשר נרגע הוא דיבר על ההתחלה עם רוני ריטמן בתחנת המשטרה גבעתיים, שבזמנם היתה "מחסן" של עדי המדינה, "הם היו שוטפים לנו את המכוניות כדי להעביר את הזמן".
נוימן גם התייחס לפרישה המפתיעה שלו, "כי לא קיבלתי את הפיקוד על אגף החקירות והמודיעין (אח"מ), אז פרשתי כתנ"צ, שזה לא רע, אבל אז הגיעה ההצעה לקבל את הרשות להגנת עדים, ומאז הכל היסטוריה. שש וחצי שנים, וזה היה הרבה יותר טוב מאשר להיות ניצב".
ועכשיו, אחרי הפעם השנייה שבה הוא פרש לגמלאות נוימן עושה צעדים ראשונים במכון לבדיקות פוליגרף, עיסוק חדש שיבטא את המקצועיות שלו בתחום החקירות, ואת האמינות שלו כקצין משטרה נחוש ומסור.
ניפגש ב"פוסטה".
