ציון טוויל, בעל פיצוצייה ברחוב הרצל בנתניה, נרצח ב-26 פברואר 2014 בידי לוקה בנפשו. הרוצח, שחודש לפני הרצח לקח בקבוק וודקה מבלי לשלם והתעמת עם טוויל, חזר אל המקום מצויד בסכין ולראשו כובע גרב, ודקר את טוויל מספר פעמים, כולל דקירה אחת קטלנית בלב. הוא נתפס בהמשך בידי מאבטח בשוק הסמוך.
הדוקר היה מוכר למוסדות הפסיכיאטריים, לאחר שבשנת 2005 אובחן כחולה נפש. הוא הורשע לפי סעיף 300א' בחוק הישן – רצח בעונש מופחת, שאינו מאסר עולם. מדובר במקרים בהם יכולתו של הרוצח להבין את מעשיו הוגבלה במידה ניכרת מחמת הפרעה נפשית או ליקוי בכושר השכלי. ביולי 2015 גזר עליו בית המשפט המחוזי, בראשות השופט מנחם פינקלשטיין, 22 שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי.
בשנה שעברה אישרה הכנסת רפורמה בעבירות ההמתה, שיצרה מדרג חדש של עבירות רצח, הכולל "רצח בנסיבות מחמירות". מאידך, סעיף רצח בעונש מופחת הוחלף ב"המתה באחריות מופחתת" – עבירה שהעונש המקסימלי עליה בנסיבות של הפרעה נפשית נקבע כ-20 שנות מאסר.
בחוק העונשין יש סעיף ותיק (5ב' ) המכונה "סעיף הגיליוטינה" ונועד למצבים האלה. הסעיף קובע כי כאשר החוק תוקן והעונש שנקבע באותה עבירה הוא עונש קל יותר מקודם, פסקי דין חלוטים שבהם נקבע עונש חמור יותר – יתוקנו אוטומטית והעונש יתקצר לעונש המרבי. לתיקון עבירות ההמתה הוצמדה "הוראת מעבר", שהבהירה למען הסר ספק כי סעיף הגיליוטינה רלוונטי לכל תיקי המורשעים ברצח בענישה מופחתת; עונשם יתוקן ל-20 שנה במידה ונשפטו למאסר ארוך יותר.
תיקון עונש המאסר הוא "מנהלי", מכוח החוק, ללא הפעלת שיקול דעת לבית המשפט. ארגון משפחות נרצחים ונרצחות עתר לבג"ץ נגד חוקיות קיצור מאסרים חלוטים של רוצחים, אך העתירה נדחתה בנובמבר האחרון. הפרקליטות מסרה כי לפי הנתונים שבידיה, מדובר בתשעה רוצחים (שזכו מלכתחילה לעונש מופחת שאינו מאסר עולם עקב מגבלה נפשית, או התעללות קודמת) אשר עונשם יתקצר.
במקרה של רוצחו של טוויל נקבע דיון בבית המשפט המחוזי, לאור פרשנות מקורית של ההגנה, לפיה תיקון החוק מחייב לקצר את עונש המאסר בפועל ל-19 ולא ל-20 שנים. בגזר הדין מ-2015 נגזרו כאמור 22 שנות מאסר בפועל ועוד שנה מאסר על תנאי. הסנגור, עו"ד אבי כהן, טען כי בית המשפט אינו רשאי לבטל את רכיב המאסר על תנאי, וכי 20 שנות המאסר לפי החוק אמורות להכיל בתוכן גם את המאסר על תנאי ככל שנקבע. לפי פרשנות זו של ההגנה, שנה מאסר על תנאי שנקבעה בגזר הדין המקורי תיחשב בתוך 20 שנות העונש הכולל. הפרקליטות התנגדה לפרשנות זו.
בית המשפט, בדעת רוב, קיבל את עמדת המדינה בדיון שנערך השבוע. השופט פינקלשטיין והשופטת ליאורה ברודי קבעו כי כי העונש המותנה התבטל מכוח הוראת המעבר לחוק החדש, בדיוק כפי שנגרעו שנתיים מעונש המאסר בפועל במהלך זה – באופן אוטומטי. השופט רמי אמיר נותר בדעת מיעוט, קרוב יותר לעמדת ההגנה, כשסבר כי המאסר בפועל ומאסר על תנאי שנקבעו במקור צריכים להתכנס יחד אל 20 שנות מאסר, אלא שהשופט הציע חישוב אריתמטי סבוך של קיצוץ שווה בשני הרכיבים (הן המאסר בפועל והן המותנה), ועמדתו נדחתה.
